ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 129: והמים היו הלוך וחסור - סוד מיעוט חלק הממנים בקרבנות החג ועצרת האספת ישראל לבדם › פיסקה 2 (רנט ע"א)

לישראל ודרשי הוי לא יחסרו כל טוב - הולכים ועולים למעלה עד החדש העשירי טבת ימי הרעה ונראו ראשי ההרים

פנחס · והמים היו הלוך וחסור - סוד מיעוט חלק הממנים בקרבנות החג ועצרת האספת ישראל לבדם · מאמר 129 · פיסקה 2 · דף רנט ע"א

לשון הזוהר

אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן מְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַה כְּתִיב. ׳וְדוֹרְשֵׁי יהו"ה לֹא יַחְסְרוּ כָּל טוֹב׳ (תהילים לד, יא). רֵישֵׁיהּ דִּקְרָא, ׳כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ׳, אִלֵּין מְמָנָן דִּשְׁאַר עַמִּין. וְדוֹרְשֵׁי יהו"ה, אִלֵּין יִשְׂרָאֵל, ׳לֹא יַחְסְרוּ כָּל טוֹב׳, אִלֵּין אַזְלִין וְאִסְתַּלָּקוּ לְעֵילָּא לְעֵילָּא. וּבְגִין כָּךְ, טוּבָא דִּלְהוֹן דְּאִינּוּן מַיִם, ׳הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר׳. ׳עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי׳. דָּא טֵבֵת, דְּהָא כְּדֵין יְמֵי הָרָעָה הֲווֹ, וְאִתְעֲרַת הַהִיא רָעָה וְאִתְתַּקְפַת, וְכַלָּה קַדִּישָׁא לָא אַנְהִירַת מִגּוֹ שִׁמְשָׁא, כְּדֵין ׳נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים׳, אִלֵּין אִינּוּן הֲרֵי חֲשׁוֹכָא, טוּרִין דִּלְוָוטִין אִתְחָזוּן וְאִתְתְּקָפוּ, וְעַבְדִין בִּישִׁין בְּעָלְמָא.

תרגום

אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מהקב"ה, מַה כָּתוּב? ׳וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב׳ (תהלים לד, יא) - רֹאשׁ הַפָּסוּק - ׳כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ׳ - אֵלּוּ הַמְמֻנִּים שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים. וְדֹרְשֵׁי ה' - אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל - ׳לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב׳ - אֵלּוּ הוֹלְכִים וְעוֹלִים לְמַעְלָה לְמַעְלָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַטּוֹב שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֵם מַיִם, ׳הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר, עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי׳ (בראשית ח, ה) - זֶה טֵבֵת, שֶׁהֲרֵי אָז יְמֵי הָרָעָה הֵם, וּמִתְעוֹרֶרֶת אוֹתָהּ רָעָה וּמִתְחַזֶּקֶת, וְהַכַּלָּה הַקְּדוֹשָׁה לֹא מְאִירָה מִתּוֹךְ הַשֶּׁמֶשׁ. אָז ׳נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים׳ - אֵלּוּ הֵם הָרֵי הַחֹשֶׁךְ, הָרֵי הַקְּלָלוֹת נִרְאִים וּמִתְחַזְּקִים וְעוֹשִׂים רָעוֹת בָּעוֹלָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אבל לישראל, דאינון מקודשא בריך הוא, מה כתיב. ׳ודורשי יהו"ה לא יחסרו כל טוב׳ (תהילים לד, יא). רישיה דקרא, ׳כפירים רשו ורעבו׳, אלין ממנן דשאר עמין. ודורשי יהו"ה, אלין ישראל, ׳לא יחסרו כל טוב׳, אלין אזלין ואסתלקו לעילא לעילא. ובגין כך, טובא דלהון דאינון מים, ׳היו הלוך וחסור׳. ׳עד החדש העשירי׳. דא טבת, דהא כדין ימי הרעה הוו, ואתערת ההיא רעה ואתתקפת, וכלה קדישא לא אנהירת מגו שמשא, כדין ׳נראו ראשי ההרים׳, אלין אינון הרי חשוכא, טורין דלווטין אתחזון ואתתקפו, ועבדין בישין בעלמא.

התרגום: אבל לישראל, שהם מהקב"ה, מה כתוב? ׳ודרשי ה' לא יחסרו כל טוב׳ (תהלים לד, יא) - ראש הפסוק - ׳כפירים רשו ורעבו׳ - אלו הממנים של שאר העמים. ודרשי ה' - אלו ישראל - ׳לא יחסרו כל טוב׳ - אלו הולכים ועולים למעלה למעלה. ומשום כך הטוב שלהם, שהם מים, ׳היו הלוך וחסור, עד החדש העשירי׳ (בראשית ח, ה) - זה טבת, שהרי אז ימי הרעה הם, ומתעוררת אותה רעה ומתחזקת, והכלה הקדושה לא מאירה מתוך השמש. אז ׳נראו ראשי ההרים׳ - אלו הם הרי החשך, הרי הקללות נראים ומתחזקים ועושים רעות בעולם.

מן המפרשים

קרני אור: ובגין כך טובא דלהון ובגין כך טובא דלהון. ר"ל דאינון ממנן כו':

הסולם: אבל לישראל דאינון וכו' : אבל לישראל , שהם מהקב"ה, שהוא קו האמצעי, מה כתוב, ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. התחלת הכתוב הוא, כפירים רשו ורעבו, אלו הם הממונים של שאר העמים. ודורשי ה', אלו הם ישראל, לא יחסרו כל טוב, אלו הולכים ומתעלים…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: