ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 129: והמים היו הלוך וחסור - סוד מיעוט חלק הממנים בקרבנות החג ועצרת האספת ישראל לבדם › פיסקה 1 (רנט ע"א)

מיום שני מתחילים המים להראות ומיום שלישי שורה עליהם - טוב ישראל ברבוי לא במעוט

פנחס · והמים היו הלוך וחסור - סוד מיעוט חלק הממנים בקרבנות החג ועצרת האספת ישראל לבדם · מאמר 129 · פיסקה 1 · דף רנט ע"א

לשון הזוהר

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר, תָּא חֲזֵי, מִיּוֹמָא תִּנְיָינָא שָׁרִיאוּ מַיָּיא לְאִתְחֲזָאָה, כֵּיוָן דְּשָׁרִיאוּ מַיִם, מִיּוֹמָא תְּלִיתָאָה אִיהִי שָרַת עָלַיְיהוּ, וְאִינּוּן מַיִם לָא הֲווֹ יַדְעֵי בַּבְלָאֵי (ס"א בכולא), אֲמַאי רְשִׁימִין הָכָא, דְּהָא טוּבָא דְּיִשְׂרָאֵל לָא הֲוִי בַּאֲתָר דְּמִעוּטָא, אֶלָּא בַּאֲתָר דְּרִבּוּיָיא. וּבְגִין דְּאִלֵּין מַיִין דִּרְשִׁימִין הָכָא אִתְמַעֲטָן, אָתֵי קְרָא לְאַשְׁמְעִינָן דִּכְתִּיב, וְהַמַּיִם אִינּוּן דִּיְדִיעָן בְּיוֹמֵי דְּחַג, אִינּוּן דִּרְשִׁימִין גּוֹ קָרְבְּנִין, דְּאִינּוּן טוּרֵי לְוָוטִין, ׳הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר׳ טוּבָא דִּלְהוֹן, וּנְגִידוּ דְּאַנְגִּיד עָלַיְיהוּ, ׳הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר׳, וּבְגִין דְּאִינּוּן מַיִם דִּלְהוֹן הוּא, לָא אִתְחַבְּרָן אַתְוָון, דְּלָא יִתְחַבָּר טוּבָא דִּלְהוֹן, אֶלָּא זְעֵיר זְעֵיר.

תרגום

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר, בֹּא וּרְאֵה, מִיּוֹם שֵׁנִי מַתְחִילִים הַמַּיִם לְהֵרָאוֹת. כֵּיוָן שֶׁהִתְחִילוּ הַמַּיִם - מִיּוֹם שְׁלִישִׁי הִיא שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם, וְאֵלּוּ הַמַּיִם לֹא הָיוּ יוֹדְעִים הַבַּבְלִים (בְּכָל) מַדּוּעַ רְשׁוּמִים כָּאן, שֶׁהֲרֵי הַטּוֹב שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ בִּמְקוֹם הַמִּעוּט, אֶלָּא בִּמְקוֹם הָרִבּוּי. וּמִפְּנֵי שֶׁאֵלּוּ הַמַּיִם שֶׁרְשׁוּמִים כָּאן מִתְמַעֲטִים, בָּא הַפָּסוּק לְהַשְׁמִיעֵנוּ, שֶׁכָּתוּב וְהַמַּיִם, אֵלּוּ שֶׁיְּדוּעִים בִּימֵי הֶחָג, אֵלּוּ שֶׁרְשׁוּמִים תּוֹךְ הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁהֵם הָרֵי קְלָלוֹת, ׳הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר׳ הַטּוֹב שֶׁלָּהֶם. וּמְשִׁיכָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת עֲלֵיהֶם ׳הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר׳. וּמִפְּנֵי שֶׁאֵלּוּ הַמַּיִם שֶׁלָּהֶם הוּא, לֹא מִתְחַבְּרוֹת אוֹתִיּוֹת, שֶׁלֹּא יִתְחַבֵּר הַטּוֹב שֶׁלָּהֶם אֶלָּא מְעַט מְעַט.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי שמעון, אלעזר, תא חזי, מיומא תניינא שריאו מייא לאתחזאה, כיון דשריאו מים, מיומא תליתאה איהי שרת עלייהו, ואינון מים לא הוו ידעי בבלאי (ס"א בכולא), אמאי רשימין הכא, דהא טובא דישראל לא הוי באתר דמעוטא, אלא באתר דרבוייא. ובגין דאלין מיין דרשימין הכא אתמעטן, אתי קרא לאשמעינן דכתיב, והמים אינון דידיען ביומי דחג, אינון דרשימין גו קרבנין, דאינון טורי לווטין, ׳היו הלוך וחסור׳ טובא דלהון, ונגידו דאנגיד עלייהו, ׳היו הלוך וחסור׳, ובגין דאינון מים דלהון הוא, לא אתחברן אתוון, דלא יתחבר טובא דלהון, אלא זעיר זעיר.

התרגום: אמר רבי שמעון, אלעזר, בא וראה, מיום שני מתחילים המים להראות. כיון שהתחילו המים - מיום שלישי היא שורה עליהם, ואלו המים לא היו יודעים הבבלים (בכל) מדוע רשומים כאן, שהרי הטוב של ישראל אינו במקום המעוט, אלא במקום הרבוי. ומפני שאלו המים שרשומים כאן מתמעטים, בא הפסוק להשמיענו, שכתוב והמים, אלו שידועים בימי החג, אלו שרשומים תוך הקרבנות, שהם הרי קללות, ׳היו הלוך וחסור׳ הטוב שלהם. ומשיכה שנמשכת עליהם ׳היו הלוך וחסור׳. ומפני שאלו המים שלהם הוא, לא מתחברות אותיות, שלא יתחבר הטוב שלהם אלא מעט מעט.

מן המפרשים

אור החמה: ובגין דאילין מים דרשימין הכא וכו' א"ר שמעון וכו' קא פריך לר' אלעזר דלא דייק שפיר דלפי דבריו חסרון המים ביום שלישי ואינו אלא ביום שני.

קרני אור: שריאו מייא לאתחזאה שריאו מייא לאתחזאה. ר"ל הרמז דניסוך המים בסוכות מתחיל מיום הב', דהיינו בשני ם', ובו' י', ובז' מ', הרי 'מים' כידוע, ומשמעות מזהר שאלו מרמז שהם שפע דאינון ממנן:

הסולם: אר"ש, אלעזר וכו': א"ר שמעון אלעזר, בוא וראה. מיום השני התחילו המים להראות, דהיינו שהתחיל ניסוך המים על המזבח. שהיה ג"כ בשביל להמשיך חיות וקיום לס"א (כמ"ש להלאה באות תת"צ) ואם צמא השקהו מים אלין מים דרשימין הכא ביומי דחג. כיון…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר