ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 127: והקרבתם עולה ולא אשה בראש השנה - סוד יום עץ החיים ותחבולת רבקה נגד עשו הצד קרבנות › פיסקה 2 (רנח ע"ב)

הרמתי ידי בתפלה אשים באמצע נדבקים בעץ הדעת טוב ורע - אבל יום זה יום עץ החיים ולכן עולה ולא אשה

פנחס · והקרבתם עולה ולא אשה בראש השנה - סוד יום עץ החיים ותחבולת רבקה נגד עשו הצד קרבנות · מאמר 127 · פיסקה 2 · דף רנח ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֲרִימִית יְדַי בְּצַלּוּ לְמַאן דְּבָרָא עָלְמָא, וְרָזָא דָּא, אַשְׁכְּחָן בְּסִפְרֵי קַדְמָאֵי, אִשִּׁים אִינּוּן בְּאֶמְצָעִיתָא, וְאַתְיָין בְּסִטְרָא דָּא וּבְסִטְרָא דָּא, אִדַבְּקוּ בְּאִילָנָא דְּדַעַת טוֹב וָרָע, אִדַבְּקָן בְּרָע, וְאִדַבְּקָן בְּטוֹב. וּבְגִין כָּךְ, בִּשְׁאַר יוֹמִין כְּתִיב בְּהוּ אִשֶּׁה עוֹלָה. אֲבָל בְּהָנֵי יוֹמָא, דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי קַיְּימָא, וְלָא אַחֲרָא, לֵית אֲנָן צְרִיכִין לְאִשֶּׁה, וְלָא אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוִי תַּמָּן. וְיוֹמָא דָּא, יוֹמָא דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי אִיהוּ, וְלָא דְּדַעַת טוֹב וָרָע. וּבְגִין דָּא, ׳וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהו"ה׳, וְלָא אִשֶׁה לַיהו"ה עוֹלָה. וְעוֹלָה, לָשׁוֹן (נ"א לשם) עוֹלֶה, כְּמָה דְּאִתְּמַר, וְהָא אִתְּעַרְנָא מִלֵּי דְּפָרִים ׳בְּנֵי בָּקָר׳, וְכָל הַהוּא קָרְבָּן.

תרגום

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הֵרַמְתִּי יָדַי בִּתְפִלָּה לְמִי שֶׁבָּרָא הָעוֹלָם, וְסוֹד זֶה מָצָאנוּ בְּסִפְרֵי הָרִאשׁוֹנִים. אִשִּׁים הֵם בָּאֶמְצַע, וּבָאִים בְּצַד זֶה וּבְצַד זֶה, נִדְבָּקִים בְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע. נִדְבָּקִים בָּרָע וְנִדְבָּקִים בַּטּוֹב. וּמִשּׁוּם כָּךְ בִּשְׁאָר הַיָּמִים כָּתוּב בָּהֶם אִשֶּׁה עוֹלָה, אֲבָל בְּאֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁעֵץ הַחַיִּים קַיָּם וְלֹא אַחֵר, אֵין אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְאִשֶּׁה, וְלֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׁם. וְיוֹם זֶה יוֹם שֶׁל עֵץ הַחַיִּים הוּא, וְלֹא שֶׁל דַּעַת טוֹב וָרָע. וּמִפְּנֵי זֶה, ׳וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ׳ (במדבר כח, כז) לַה', וְלֹא אִשֶּׁה לַה' עוֹלָה. וְעוֹלָה לְשׁוֹן (לשם) עוֹלֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, וַהֲרֵי הֵעַרְנוּ דְבָרִים שֶׁל ׳פָּרִים בְּנֵי בָקָר׳ - וְכָל אוֹתוֹ קָרְבָּן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי שמעון, ארימית ידי בצלו למאן דברא עלמא, ורזא דא, אשכחן בספרי קדמאי, אשים אינון באמצעיתא, ואתיין בסטרא דא ובסטרא דא, אדבקו באילנא דדעת טוב ורע, אדבקן ברע, ואדבקן בטוב. ובגין כך, בשאר יומין כתיב בהו אשה עולה. אבל בהני יומא, דאילנא דחיי קיימא, ולא אחרא, לית אנן צריכין לאשה, ולא אצטריך למהוי תמן. ויומא דא, יומא דאילנא דחיי איהו, ולא דדעת טוב ורע. ובגין דא, ׳והקרבתם עולה לריח ניחח ליהו"ה׳, ולא אשה ליהו"ה עולה. ועולה, לשון (נ"א לשם) עולה, כמה דאתמר, והא אתערנא מלי דפרים ׳בני בקר׳, וכל ההוא קרבן.

התרגום: אמר רבי שמעון, הרמתי ידי בתפלה למי שברא העולם, וסוד זה מצאנו בספרי הראשונים. אשים הם באמצע, ובאים בצד זה ובצד זה, נדבקים בעץ הדעת טוב ורע. נדבקים ברע ונדבקים בטוב. ומשום כך בשאר הימים כתוב בהם אשה עולה, אבל באלו הימים שעץ החיים קים ולא אחר, אין אנחנו צריכים לאשה, ולא צריך להיות שם. ויום זה יום של עץ החיים הוא, ולא של דעת טוב ורע. ומפני זה, ׳והקרבתם עולה לריח ניחח׳ (במדבר כח, כז) לה', ולא אשה לה' עולה. ועולה לשון (לשם) עולה, כמו שנאמר, והרי הערנו דברים של ׳פרים בני בקר׳ - וכל אותו קרבן.

מן המפרשים

אור החמה: אמר ר' שמעון ארימת ידי בצלו למאן דברא עלמא באמצעיתא בבחינה שבין קליפות לקדושה והיינו קליפה דקה של אגוז שנאכלת והיא קליפות והיינו שיש להם בחי' קדושה ובחי' חיצונים והיינו טוב ורע כדמסיק ובשאר יומי ששולט עץ הדעת טו"ר יש חלק…

אור יקר: יומא דאילנא דחיי ואין חלק לרע, אילנא דחיי תפארת, עץ הדעת טוב ורע מלכות והארכתי בההוא עובדא דסבא עיין שם, עולה לה׳ ודאי דסלקא לתפארת.

קרני אור: אינון באמצעיתא אינון באמצעיתא. ר"ל ד'אישים' הם כת המלאכים שנקראו 'אישים' ועליהם אמר שהם 'באמצעיתא', ר"ל שהם מעורבין בטוב ורע, וז"ש 'ואתיין' כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: