ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 127: והקרבתם עולה ולא אשה בראש השנה - סוד יום עץ החיים ותחבולת רבקה נגד עשו הצד קרבנות › פיסקה 1 (רנח ע"ב)

והקרבתם עולה לריח ניחח להוי - בפסח כתוב אשה עלה וכאן לא כתוב אשה יום שכלה נכנסת לחפה

פנחס · והקרבתם עולה ולא אשה בראש השנה - סוד יום עץ החיים ותחבולת רבקה נגד עשו הצד קרבנות · מאמר 127 · פיסקה 1 · דף רנח ע"ב

לשון הזוהר

׳וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהו"ה׳ (במדבר כח, כז). תָּא חֲזֵי, בְּפֶסַח כְּתִיב, ׳וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עוֹלָה לַיהו"ה׳. וְהָכָא לָא כְּתִיב אִשֶּׁה, (דהא ביומא דא אשה לא כתיב ביה) אֶלָּא ׳וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה׳. מַאי טַעְמָא. יוֹמָא דָּא, יוֹמָא דְּעַיְילַת כַּלָּה לְחוּפָּה אִיהוּ. וְיִשְׂרָאֵל מָנוּ יוֹמִין דְּדַכְיוּ. יוֹמִין וְשָׁבוּעִין, וְאִתְכְּלִילוּ וְעָאלוּ בְּיוֹמִין דְּדַכְיוּ. וְהִיא נַפְקַת מִכָּל סִטְרָא בִּישָׁא, וְנַטְרַת יוֹמֵי דַּכְיוּ כַּדְּקָא חֲזֵי. וְרָזָא דָּא, מַלְכָּא טַעַם בְּתוּלָה טָעִים. בְּגִין כָּךְ לָא כְּתִיב בֵּיהּ אִשֶּׁה, דְּהָא אַחֲרָא לָא קָרִיב לְמַשְׁכְּנָא, וְהָא אִתְרְחַק מִתַּמָּן. וְעַל דָּא אִשִּׁים לָאו הָכָא, וְלָאו אִצְטְרִיכוּ לְהָכָא, וְיִשְׂרָאֵל מְרַחֲקָן אִינּוּן מִן סִטְרָא בִּישָׁא. (ומנן יומין דדכיו, יומין ושבועין, ואתכלילו ועאלו ביומין דדכיו). אָמַר רִבִּי אַבָּא, עֲדַיִין צְרִיכִין אֲנָן לְפִתְחָא דָּא לְמִפְתַּח.

תרגום

׳וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ׳ (במדבר כח, כז) - לַה'. בֹּא וּרְאֵה, בְּפֶסַח כָּתוּב ׳וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עֹלָה׳ לַה'. וְכָאן לֹא כָתוּב אִשֶּׁה (שֶׁהֲרֵי בְּיוֹם ׳זֶה אִשָּׁה׳ לֹא כתובבו), אֶלָּא ׳וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה׳. מָה הַטַּעַם? יוֹם זֶה, יוֹם שֶׁנִּכְנֶסֶת כַּלָּה לְחֻפָּה הוּא, וְיִשְׂרָאֵל מוֹנִים יְמֵי טָהֳרָה, יָמִים וְשָׁבוּעוֹת, וְנִכְלָלִים וְנִכְנָסִים בִּימֵי הַטָּהֳרָה. וְהִיא יוֹצֵאת מִכָּל צַד רַע, וְשׁוֹמֶרֶת יְמֵי טָהֳרָה כְּמוֹ שֶׁרָאוּי. וְסוֹד זֶה, הַמֶּלֶךְ טַעַם בְּתוּלָה טוֹעֵם. מִשּׁוּם כָּךְ לֹא כָתוּב בּוֹ אִשֶּׁה, שֶׁהֲרֵי אַחֵר לֹא קָרֵב לַמִּשְׁכָּן, וַהֲרֵי מִתְרַחֵק מִשָּׁם. וְעַל כֵּן אִשִּׁים לֹא כָאן, וְלֹא צְרִיכִים לְכָאן, וְיִשְׂרָאֵל מְרֻחָקִים הֵם מִצַּד רַע (ומונים יְמֵי טָהֳרָה, יָמִים ושבועות, וְנִכְלָלִים וְנִכְנָסִים בִּימֵי הַטָּהֳרָה). אָמַר רַבִּי אַבָּא, עֲדַיִן צְרִיכִים אֲנַחְנוּ לְפֶתַח זֶה לִפְתֹּחַ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳והקרבתם עולה לריח ניחח ליהו"ה׳ (במדבר כח, כז). תא חזי, בפסח כתיב, ׳והקרבתם אשה עולה ליהו"ה׳. והכא לא כתיב אשה, (דהא ביומא דא אשה לא כתיב ביה) אלא ׳והקרבתם עולה׳. מאי טעמא. יומא דא, יומא דעיילת כלה לחופה איהו. וישראל מנו יומין דדכיו. יומין ושבועין, ואתכלילו ועאלו ביומין דדכיו. והיא נפקת מכל סטרא בישא, ונטרת יומי דכיו כדקא חזי. ורזא דא, מלכא טעם בתולה טעים. בגין כך לא כתיב ביה אשה, דהא אחרא לא קריב למשכנא, והא אתרחק מתמן. ועל דא אשים לאו הכא, ולאו אצטריכו להכא, וישראל מרחקן אינון מן סטרא בישא. (ומנן יומין דדכיו, יומין ושבועין, ואתכלילו ועאלו ביומין דדכיו). אמר רבי אבא, עדיין צריכין אנן לפתחא דא למפתח.

התרגום: ׳והקרבתם עולה לריח ניחח׳ (במדבר כח, כז) - לה'. בא וראה, בפסח כתוב ׳והקרבתם אשה עלה׳ לה'. וכאן לא כתוב אשה (שהרי ביום ׳זה אשה׳ לא כתובבו), אלא ׳והקרבתם עולה׳. מה הטעם? יום זה, יום שנכנסת כלה לחפה הוא, וישראל מונים ימי טהרה, ימים ושבועות, ונכללים ונכנסים בימי הטהרה. והיא יוצאת מכל צד רע, ושומרת ימי טהרה כמו שראוי. וסוד זה, המלך טעם בתולה טועם. משום כך לא כתוב בו אשה, שהרי אחר לא קרב למשכן, והרי מתרחק משם. ועל כן אשים לא כאן, ולא צריכים לכאן, וישראל מרחקים הם מצד רע (ומונים ימי טהרה, ימים ושבועות, ונכללים ונכנסים בימי הטהרה). אמר רבי אבא, עדין צריכים אנחנו לפתח זה לפתח.

מן המפרשים

קרני אור: והכא לא כתיב אשה והכא לא כתיב אשה. ר"ל בשבועות:

הסולם: והקרבתם עולה לריח וגו' : והקרבתם עולה לריח ניחח לה' . בוא וראה, בפסח כתוב, והקרבתם אשה עולה לה'. וכאן לא כתוב אשה, אלא והקרבתם עולה. מהו הטעם. ומשיב, יום הזה, של חג השבועות, הוא יום שהכלה נכנסה לחופה. דהיינו המלכות נכנסה לחופה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: