אש של חל אסור לתת לו אחיזה בקדש - לא תבערו אש כלאים של טוב ורע
פנחס · והקרבתם אשה עלה להוי - סוד כפרת הקרבנות על טפות המח ואש הקדש בשבת · מאמר 118 · פיסקה 5 · דף רנה ע"א
לשון הזוהר
אֲבָל אֵשׁ דְּחוֹל, אָסִיר לְאַחֲדָא לֵיהּ בַּקֹּדֶשׁ, וּבְגִין דָּא מָנֵי לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, ׳לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׳ (שמות לה, ג). דְּהַאי אִיהוּ כִּלְאַיִם דְּטוֹב וָרָע. וּבְשַׁבָּת דְּשַׁלְטָא אִילָנָא דְּחַיֵּי, דְּלֵית בֵּיהּ תַּעֲרוֹבֶת, (אסיר לאבערא ביה דחולין, דהאי אש דחולין דטומאה ולא דחולין דטהרה) וְחוּלִין דְּטָהֳרָה אָסִיר לְעָרְבָא בְּאֵשׁ דִּקְדוּשָּׁה. כָּל שֶׁכֵּן חוּלִין דְּטוּמְאָה, דְּאָסִיר לְעָרְבָא לוֹן בִּקְדוּשָּׁה. אוּף הָכִי כָּל קָרְבְּנִין, אִתְקְרִיאוּ בְּשַׂר קֹדֶשׁ. וְכָל קָרְבְּנִין דְּכָל מִין, אִית בְּהוֹן חוּלִין דְּטָהֳרָה, וְאִית בְּהוֹן קֹדֶשׁ וְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.
תרגום
אֲבָל אֵשׁ שֶׁל חֹל אָסוּר לָתֵת לוֹ אֲחִיזָה בַּקֹּדֶשׁ, וּמִשּׁוּם זֶה צִוָּה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, (שמות לה) ׳לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (שמות לה, ג)׳ - שֶׁזֶּהוּ כִּלְאַיִם שֶׁל טוֹב וָרָע. וּבְשַׁבָּת שֶׁשּׁוֹלֵט עֵץ הַחַיִּים, שֶׁאֵין בּוֹ תַּעֲרֹבֶת, (אָסוּר להבעיר בּוֹ חֻלִּין, שֶׁזֶּה הָאֵשׁ שֶׁל חֻלִּין שֶׁל טֻמְאָה, וְלֹא שֶׁל חֻלִּין שֶׁל טָהֳרָה) וְחֻלִּין שֶׁל טָהֳרָה אָסוּר לְעָרֵב בְּאֵשׁ שֶׁל קְדֻשָּׁה. כָּל שֶׁכֵּן חֻלִּין שֶׁל טֻמְאָה שֶׁאָסוּר לְעָרֵב אוֹתָם בִּקְדֻשָּׁה. אַף כָּךְ כָּל קָרְבָּנוֹת נִקְרָאִים בְּשַׂר קֹדֶשׁ, וְכָל קָרְבָּנוֹת שֶׁל כָּל מִין יֵשׁ בָּהֶם חֻלִּין שֶׁל טָהֳרָה, וְיֵשׁ בָּהֶם קֹדֶשׁ וְקֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אבל אש דחול, אסיר לאחדא ליה בקדש, ובגין דא מני לון לישראל, ׳לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת׳ (שמות לה, ג). דהאי איהו כלאים דטוב ורע. ובשבת דשלטא אילנא דחיי, דלית ביה תערובת, (אסיר לאבערא ביה דחולין, דהאי אש דחולין דטומאה ולא דחולין דטהרה) וחולין דטהרה אסיר לערבא באש דקדושה. כל שכן חולין דטומאה, דאסיר לערבא לון בקדושה. אוף הכי כל קרבנין, אתקריאו בשר קדש. וכל קרבנין דכל מין, אית בהון חולין דטהרה, ואית בהון קדש וקדש הקדשים.
התרגום: אבל אש של חל אסור לתת לו אחיזה בקדש, ומשום זה צוה להם לישראל, (שמות לה) ׳לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת (שמות לה, ג)׳ - שזהו כלאים של טוב ורע. ובשבת ששולט עץ החיים, שאין בו תערבת, (אסור להבעיר בו חלין, שזה האש של חלין של טמאה, ולא של חלין של טהרה) וחלין של טהרה אסור לערב באש של קדשה. כל שכן חלין של טמאה שאסור לערב אותם בקדשה. אף כך כל קרבנות נקראים בשר קדש, וכל קרבנות של כל מין יש בהם חלין של טהרה, ויש בהם קדש וקדש הקדשים.
מן המפרשים
קרני אור: אסור לערבא אסור לערבא. ר"ל אש דחולין באש דקדושה, ר"ל אש שעל המזבח שהותרה בשבת:
הסולם: אבל אש דחול וכו': אבל אש של חול אסור לאחדו בקדש, דהיינו בשבת. ומשום זה צוה לישראל, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. כי זה הוא כלאים של טוב ורע, כי בשבת, שולט בו עץ החיים, שאין בו תערובת של טוב ורע. וחולין של טהרה אסור לערב…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: