ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 112: משל למלך שמחלק משלחנו - סוד השדים היהודים המשמשים לבעלי המשנה ועונש בני אהרן › פיסקה 1 (רנג ע"א)

משל למלך שאוכל על שלחן ומחלק לבעלי הסעודה - מהסלת לאהובים ומהבינוני ופסלת לשדים ומזיקים

פנחס · משל למלך שמחלק משלחנו - סוד השדים היהודים המשמשים לבעלי המשנה ועונש בני אהרן · מאמר 112 · פיסקה 1 · דף רנג ע"א

לשון הזוהר

קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַאי עָבִיד מֵהַהוּא דּוֹרוֹנָא. לְמַלְכָּא דְּאָכִיל עַל פָּתוֹרָא. דְּקַרְבִין עַל פָּתוֹרֵיהּ מִכָּל מִין וָמִין, סֹלֶת, וּבֵינוֹנִי, וּפְסוֹלֶת. וְאִיהוּ פָּלִיג מִפָּתוֹרֵיהּ, לְכָל מָארֵי סְעוּדָתָא, לְכָל חַד כַּדְּקָא יָאוּת, עַל יְדֵי מְמָנָן דִּילֵיהּ. וּמֵהַהוּא נַהֲמָא, דְּאִיהוּ סֹלֶת, דְּמַלְכָּא אָכִיל, אִיהוּ מָנֵי לְמֵיהַב לְאִינּוּן דִּרְחִימִין גַּבֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִחוֹחִי׳. דְּהַיְינוּ ׳אִשֵּׁי יהו"ה וְנַחֲלָתוֹ יאכֵלוּן׳ (דברים יח, א) (ודא הוא ההוא דאתמר ביה ׳לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי׳ (משלי ט, ה).) הַאי אִיהוּ מִסִּטְרָא דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי. אֲבָל מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, מַנִי לְמֵיהַב בֵּינוֹנִי, לְמַלְאָכִים. וּפְסוֹלֶת לַשֵּׁדִין וּמַזִּיקִין, דְּאִינּוּן מְשַׁמְּשִׁין לְסוּסְוָון וּלְפָרַשְׁיָין דְּמַלְכָּא.

תרגום

מָה עוֹשֶׂה הקב"ה מֵאוֹתוֹ דּוֹרוֹן? מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָכַל עַל שֻׁלְחָן, וּמַקְרִיבִים עַל שֻׁלְחָנוֹ מִכָּל מִין וָמִין - סֹלֶת, וּבֵינוֹנִי, וּפְסֹלֶת. וְהוּא מְחַלֵּק מִשֻּׁלְחָנוֹ לְכָל בַּעֲלֵי הַסְּעוּדָה, לְכָל אֶחָד כְּמוֹ שֶׁרָאוּי, עַל יְדֵי הַמְמֻנִּים שֶׁלּוֹ. וּמֵאוֹתוֹ לֶחֶם שֶׁהוּא סֹלֶת, שֶׁהַמֶּלֶךְ אוֹכֵל, הוּא מְצַוֶּה לָתֵת לְאֵלּוּ שֶׁאֲהוּבִים אֶצְלוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי׳ - כְּלוֹמַר, ׳אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן׳ (דברים יח, א) - (וְזֶהוּ אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בו ׳לכו לחמו בלחמי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מסכתי׳ (משלי ט, ה)) - זֶהוּ מִצַּד שֶׁל עֵץ הַחַיִּים. אֲבָל מִצַּד שֶׁל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, מְצַוֶּה לָתֵת בֵּינוֹנִי לַמַּלְאָכִים, וּפְסֹלֶת לַשֵּׁדִים וּמַזִּיקִים, שֶׁהֵם מְשַׁמְּשִׁים לַסּוּסִים וְלַפָּרָשִׁים שֶׁל הַמֶּלֶךְ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: קודשא בריך הוא מאי עביד מההוא דורונא. למלכא דאכיל על פתורא. דקרבין על פתוריה מכל מין ומין, סלת, ובינוני, ופסולת. ואיהו פליג מפתוריה, לכל מארי סעודתא, לכל חד כדקא יאות, על ידי ממנן דיליה. ומההוא נהמא, דאיהו סלת, דמלכא אכיל, איהו מני למיהב לאינון דרחימין גביה. הדא הוא דכתיב, ׳את קרבני לחמי לאשי ריח נחוחי׳. דהיינו ׳אשי יהו"ה ונחלתו יאכלון׳ (דברים יח, א) (ודא הוא ההוא דאתמר ביה ׳לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי׳ (משלי ט, ה).) האי איהו מסטרא דאילנא דחיי. אבל מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, מני למיהב בינוני, למלאכים. ופסולת לשדין ומזיקין, דאינון משמשין לסוסוון ולפרשיין דמלכא.

התרגום: מה עושה הקב"ה מאותו דורון? משל למלך שאכל על שלחן, ומקריבים על שלחנו מכל מין ומין - סלת, ובינוני, ופסלת. והוא מחלק משלחנו לכל בעלי הסעודה, לכל אחד כמו שראוי, על ידי הממנים שלו. ומאותו לחם שהוא סלת, שהמלך אוכל, הוא מצוה לתת לאלו שאהובים אצלו. זהו שכתוב ׳את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי׳ - כלומר, ׳אשי ה' ונחלתו יאכלון׳ (דברים יח, א) - (וזהו אותו שנאמר בו ׳לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי׳ (משלי ט, ה)) - זהו מצד של עץ החיים. אבל מצד של עץ הדעת טוב ורע, מצוה לתת בינוני למלאכים, ופסלת לשדים ומזיקים, שהם משמשים לסוסים ולפרשים של המלך.

מן המפרשים

אור יקר: את קרבני לחמי אישי שפירושו אשר הם מקריבים לחמי, אמנם מלת לאשי מורה קרבני לחמי יאכלו וינתן ממנו לאשי, וזהו שאמר.

קרני אור: דמלכא אכיל איהו מני למיהב דמלכא אכיל איהו מני למיהב כו'. אבל אינו מובן:

הסולם: קב"ה מאי עביד וכו': מה עושה הקב"ה ממתנה הזו, דהיינו מהארת הזווג שנעשה ע"י הקרבן כנ"ל הוא דומה למלך האוכל על שלחנו. שמקריבים על שלחנו מכל מין ומין סלת, קמח בינוני, ופסולת. והוא מחלק משלחנו לכל היושבים בסעודה, ע"י הממונים שלו,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: