ראשו כפוף על קרסליו שיכירו אותו - לא יאכלו בתאבון ועצם לא תשברו בו
פנחס · ובחדש הראשון זה ניסן - סוד קדוש הלבנה ומדוע נצטוו ישראל לתפוס ולשרף את יראת מצרים בפסח · מאמר 105 · פיסקה 25 · דף רנא ע"ב
לשון הזוהר
וְתוּ רֵישֵׁיהּ עָלֵיהּ כָּפוּף עַל קַרְסוּלוֹי, דְּלָא יֵימְרוּן דְּחַיָּה, אוֹ מִלָּה אַחֲרָא הוּא, אֶלָּא דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ, דְּאִיהוּ דַּחֲלָא דִּלְהוֹן. וְתוּ, דְּלָא יֵיכְלוּן לֵיהּ. בְּתִיאוּבְתָּא, אֶלָּא עַל שַׂבְעָא, אֹרַח קְלָנָא וּבִזָּיוֹן. וְתוּ, עֶצֶם ׳לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ׳, אֶלָּא דְּיֶחֱמוּן גַּרְמוֹי רָמָאן בְּשׁוּקָא, וְלָא יֵיכְלוּן לְשֵׁזָבָא לֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים׳ (במדבר לג, ד). דִּינִין סַגִּיאִין. תּוּ וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם, וְלָא חַרְבָּא וְרוֹמְחָא וּשְׁאַר מָאנֵי קְרָבָא.
תרגום
וְעוֹד, רֹאשׁוֹ עָלָיו כָּפוּף עַל קַרְסֻלָּיו, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁחַיָּה אוֹ דָּבָר אַחֵר הוּא, אֶלָּא שֶׁיַּכִּירוּ אוֹתוֹ שֶׁהוּא יִרְאָתָם. וְעוֹד, שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ אוֹתוֹ בְּתֵאָבוֹן, אֶלָּא עַל הַשֹּׂבַע, דֶּרֶךְ קָלוֹן וּבִזָּיוֹן וְעוֹד, עֶצֶם ׳לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ׳, אֶלָּא שֶׁיִּרְאוּ עַצְמוֹתָיו מֻשְׁלָכוֹת בַּשּׁוּק, וְלֹא יִהְיוּ יְכוֹלִים לְהַצִּיל אוֹתוֹ. וְעַל זֶה כָּתוּב, (במדבר לג) ׳וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים׳ (במדבר לג, ד) - דִּינִים רַבִּים. וְעוֹד נֶאֱמַר, וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם, וְלֹא חֶרֶב וְרֹמַח וּשְׁאָר כְּלֵי מִלְחָמָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותו רישיה עליה כפוף על קרסולוי, דלא יימרון דחיה, או מלה אחרא הוא, אלא דישתמודעון ליה, דאיהו דחלא דלהון. ותו, דלא ייכלון ליה. בתיאובתא, אלא על שבעא, ארח קלנא ובזיון. ותו, עצם ׳לא תשברו בו׳, אלא דיחמון גרמוי רמאן בשוקא, ולא ייכלון לשזבא ליה. ועל דא כתיב, ׳ובאלהיהם עשה ה' שפטים׳ (במדבר לג, ד). דינין סגיאין. תו ומקלכם בידכם, ולא חרבא ורומחא ושאר מאני קרבא.
התרגום: ועוד, ראשו עליו כפוף על קרסליו, שלא יאמרו שחיה או דבר אחר הוא, אלא שיכירו אותו שהוא יראתם. ועוד, שלא יאכלו אותו בתאבון, אלא על השבע, דרך קלון ובזיון ועוד, עצם ׳לא תשברו בו׳, אלא שיראו עצמותיו משלכות בשוק, ולא יהיו יכולים להציל אותו. ועל זה כתוב, (במדבר לג) ׳ובאלהיהם עשה ה' שפטים׳ (במדבר לג, ד) - דינים רבים. ועוד נאמר, ומקלכם בידכם, ולא חרב ורמח ושאר כלי מלחמה.
מן המפרשים
קרני אור: תו ומקלכם בידכם תו ומקלכם בידכם כו'. אמר רבי דבפ' בא מפרש, לכן צוה קב"ה ' ומקלכם בידכם ' כדי שיהא דחלא דלהון דומה לכלב שלוקין אותו במקל ולא בחרב, וק"ל:
הסולם: ותו רישיה עליה וכו': ועוד. ראשו כפוף עליו על כרעיו, שלא יאמרו, שחיה או דבר אחר הוא, אלא שיכירו אותו שהוא האלוה שלהם. ועוד. שלא יאכלו אותו בתאוה, אלא על השובע, בדרך קלון ובזיון. ועוד. עצם לא תשברו בו, אלא שיראו עצמותיו מוטלות…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: