ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 105: ובחדש הראשון זה ניסן - סוד קדוש הלבנה ומדוע נצטוו ישראל לתפוס ולשרף את יראת מצרים בפסח › פיסקה 14 (רנ ע"ב)

איך אוחזים בנקדה קטנה אצל העליון דבר קטן שבח וגדלה - ויאחז ויחבק

פנחס · ובחדש הראשון זה ניסן - סוד קדוש הלבנה ומדוע נצטוו ישראל לתפוס ולשרף את יראת מצרים בפסח · מאמר 105 · פיסקה 14 · דף רנ ע"ב

לשון הזוהר

וְאִי תֵּימָא, כֵּיוָן דְּאִיהִי נְקוּדָּה חֲדָא, אֵיךְ יָכִיל לְאַחֲדָא בִּנְקוּדָּה זְעֵירָא. אֶלָּא לְגַבֵּי עֵילָּא, כָּל מַה דְּהוּא מִלָּה זְעֵירָא, דָּא תּוּשְׁבַּחְתָּא, וְדָא עִלּוּיָיא וְרַב בִּרְבוּ עִלָּאָה. מִיַּד כַּהֲנָא רַבָּא אִתְּעַר לָהּ, וְאָחִיד לָהּ, וְחָבִיק לָהּ, דְּאִלוּ הֲוַות רַבְרְבָא, לָא יַכְלִין לְאַחֲדָא כְּלַל. אֲבָל כֵּיוָן דְּאַזְעִירַת גַּרְמָהּ, וְאִיהִי נְקוּדָּה חֲדָא, כְּדֵין אֲחָדִין בָּהּ, וְסַלְּקִין לָהּ לְעֵילָּא, כֵּיוָן דְּסַלְּקִין לָהּ, וְיָתְבָא בֵּין תְּרֵין סִטְרִין אִלֵּין, כְּדֵין הַהוּא עַמּוּדָא דְּקַיְּימָא בְּאֶמְצָעִיתָא, אִתְחַבָּר בַּהֲדָהּ בְּחָבִיבוּ דִּנְשִׁיקִין, בִּרְחִימוּ דְּחִבּוּרָא חֲדָא. כְּדֵין ׳וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל׳ (בראשית כט, יא), בִּרְחִימוּ דְּנְשִׁיקִין מִתְדַּבְּקָן דָּא בְּדָא, בְּלָא פִּרוּדָא, עַד דְּנַקְטָא נַפְשָׁא דְּעִנּוּגִין כַּדְּקָא יָאוּת.

תרגום

וְאִם תֹּאמַר, כֵּיוָן שֶׁהִיא נְקֻדָּה אַחַת, אֵיךְ יָכוֹל לֶאֱחֹז בִּנְקֻדָּה קְטַנָּה? אֶלָּא אֵצֶל הָעֶלְיוֹן, כָּל מַה שֶּׁהוּא דָּבָר קָטָן, זֶה שֶׁבַח וְזוֹ מַעֲלָה וּגְדֻלָּה בַּגֹּדֶל הָעֶלְיוֹן. מִיָּד הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מְעוֹרֵר אוֹתָהּ, וְאוֹחֵז בָּהּ וּמְחַבֵּק אוֹתָהּ. שֶׁאִלּוּ הָיְתָה גְּדוֹלָה, לֹא יְכוֹלִים לְהִתְאַחֵד כְּלָל. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁמַּקְטִינָה עַצְמָהּ, וְהִיא נְקֻדָּה אַחַת, אָז אוֹחֲזִים בָּהּ וּמַעֲלִים אוֹתָהּ לְמַעְלָה. וְכֵיוָן שֶׁמַּעֲלִים אוֹתָהּ וְיוֹשֶׁבֶת בֵּין שְׁנֵי צְדָדִים אֵלּוּ, אָז אוֹתוֹ עַמּוּד שֶׁעוֹמֵד בָּאֶמְצַע מִתְחַבֵּר עִמָּהּ בְּחִבָּה שֶׁל נְשִׁיקוֹת, בְּאַהֲבָה שֶׁל חִבּוּר אֶחָד. אָז נֶאֱמַר ׳וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל׳, בָּאַהֲבָה שֶׁל הַנְּשִׁיקוֹת שֶׁמִּתְחַבְּרִים זֶה בָּזֶה בְּלִי פֵרוּד, עַד שֶׁלּוֹקַחַת אֶת הַנֶּפֶשׁ שֵׁל הָעִנּוּגִים כְּמוֹ שֶׁרָאוּי (בראשית כט, יא).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי תימא, כיון דאיהי נקודה חדא, איך יכיל לאחדא בנקודה זעירא. אלא לגבי עילא, כל מה דהוא מלה זעירא, דא תושבחתא, ודא עלוייא ורב ברבו עלאה. מיד כהנא רבא אתער לה, ואחיד לה, וחביק לה, דאלו הוות רברבא, לא יכלין לאחדא כלל. אבל כיון דאזעירת גרמה, ואיהי נקודה חדא, כדין אחדין בה, וסלקין לה לעילא, כיון דסלקין לה, ויתבא בין תרין סטרין אלין, כדין ההוא עמודא דקיימא באמצעיתא, אתחבר בהדה בחביבו דנשיקין, ברחימו דחבורא חדא. כדין ׳וישק יעקב לרחל׳ (בראשית כט, יא), ברחימו דנשיקין מתדבקן דא בדא, בלא פרודא, עד דנקטא נפשא דענוגין כדקא יאות.

התרגום: ואם תאמר, כיון שהיא נקדה אחת, איך יכול לאחז בנקדה קטנה? אלא אצל העליון, כל מה שהוא דבר קטן, זה שבח וזו מעלה וגדלה בגדל העליון. מיד הכהן הגדול מעורר אותה, ואוחז בה ומחבק אותה. שאלו היתה גדולה, לא יכולים להתאחד כלל. אבל כיון שמקטינה עצמה, והיא נקדה אחת, אז אוחזים בה ומעלים אותה למעלה. וכיון שמעלים אותה ויושבת בין שני צדדים אלו, אז אותו עמוד שעומד באמצע מתחבר עמה בחבה של נשיקות, באהבה של חבור אחד. אז נאמר ׳וישק יעקב לרחל׳, באהבה של הנשיקות שמתחברים זה בזה בלי פרוד, עד שלוקחת את הנפש של הענוגים כמו שראוי (בראשית כט, יא).

מן המפרשים

מקדש מלך: כיון דנפקו אתער לוי וכו' פירוש בסוד שמאלו תחת לראשי ואזעירת גרמה וכו' כשרוצה לחזור לפנים דזעיר חוזרת נקודה כמ"ש הרב ז"ל מיד כהנא רבא אתער לה וכו': פירוש בסוד וימינו תחבקני. כדין נפקו כלהו בחבורא חדא פירוש ג' קוי הזעיר שניתקנו…

אור החמה: ואי תימא כיון דאיהי וכו' כלו' בשלמא אם היו אחוזים בה בבחינותיה ממש ניחא שתאחוז הגבורה בה בבחינת הגבורה שבה ותאחוז בה הת"ת בבחינת ת"ת שבה וכן החסד אמנם השתא דאמרת דאזעירת גרמא ואין לה בחינות א"כ היך אחדין לה שאין בה בחינות…

אור יקר: עד דנקטא נפשא עכד לון לשלטאה וכו׳ לשון רועי צאן לפי זה ירצה שהם רועים ומיישרים הצאן דרך יוכלו ללכת בענין שהם שולטים על הצאן, ובזוהר במקום אחר מפרש רועי צאן מכניעי צאן לשון רוע התרועעה ארץ ואפשר דהכי מפרש הכא נמי, כמיטב הארץ…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר