ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 105: ובחדש הראשון זה ניסן - סוד קדוש הלבנה ומדוע נצטוו ישראל לתפוס ולשרף את יראת מצרים בפסח › פיסקה 13 (רנ ע"ב)

איך ממעטת עצמה מתוך אהבת השירה עד שנעשית נקדה אחת - ויקח את בת לוי

פנחס · ובחדש הראשון זה ניסן - סוד קדוש הלבנה ומדוע נצטוו ישראל לתפוס ולשרף את יראת מצרים בפסח · מאמר 105 · פיסקה 13 · דף רנ ע"ב

לשון הזוהר

וְהַאי חַיָּה אִתְּעָרָא, וְאַזְעִירַת גַּרְמָהּ, מִגּוֹ רְחִימוּ דְּשִׁירָתָא, הֵיךְ אַזְעָרַת גַּרְמָהּ מִגּוֹ רְחִימוּ דְּשִׁירָתָא, אַזְעָרַת גַּרְמָהּ זְעֵיר זְעֵיר, עַד דְּאִתְעָבֵידַת נְקוּדָּה חֲדָא. כֵּיוָן דְּאִיהִי אַזְעִירַת גַּרְמָהּ, (בשירתא) כְּדֵין כְּתִיב, ׳וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי׳ (שמות ב, א). ׳בַּת לֵוִי׳ וַדַּאי, מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. הֵיאַךְ אָחִיד לָהּ. אוֹשִׁיט שְׂמָאלָא תְּחוֹת רֵישַׁהּ מִגּוֹ חֲבִיבוּ.

תרגום

אֵיךְ מְמַעֶטֶת עַצְמָהּ מִתּוֹךְ אַהֲבָה שֶׁל הַשִּׁירָה? הִמְעִיטָה עַצְמָהּ מְעַט מְעַט, עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית נְקֻדָּה אַחַת. כֵּיוָן שֶׁהִיא הִקְטִינָה עַצְמָהּ (בשירה), אָז כָּתוּב ׳וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי׳ (שמות ב, א) - ׳בַּת לֵוִי׳ וַדַּאי, מִצַּד הַשְּׂמֹאל. אֵיךְ אוֹחֵז אוֹתָהּ? מוֹשִׁיט שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשָׁהּ מִתּוֹךְ חִבָּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: והאי חיה אתערא, ואזעירת גרמה, מגו רחימו דשירתא, היך אזערת גרמה מגו רחימו דשירתא, אזערת גרמה זעיר זעיר, עד דאתעבידת נקודה חדא. כיון דאיהי אזעירת גרמה, (בשירתא) כדין כתיב, ׳וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי׳ (שמות ב, א). ׳בת לוי׳ ודאי, מסטרא דשמאלא. היאך אחיד לה. אושיט שמאלא תחות רישה מגו חביבו.

התרגום: איך ממעטת עצמה מתוך אהבה של השירה? המעיטה עצמה מעט מעט, עד שנעשית נקדה אחת. כיון שהיא הקטינה עצמה (בשירה), אז כתוב ׳וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי׳ (שמות ב, א) - ׳בת לוי׳ ודאי, מצד השמאל. איך אוחז אותה? מושיט שמאלו תחת ראשה מתוך חבה.

מן המפרשים

אור החמה: תרעין גנוזין ותרעין דקדושין טמירין הם בחינות הנעלמות בכתר מתגלות שם בבינה כדין נפקו כלהו חסד וגבורה ות"ת שנעלמו בבינה יוצאים משם בחבורא חדא נקשר מתעטרין בעטרייהו במציאותם העליון. אתער לוי בקושטוי. לגבי המלכות לאחוז בה כענין…

הסולם: והאי חיה, אתערא וכו' : וחיה זו דהיינו המלכות, שהיא במצב הא', ועודנה דבוקה בשמאל, מתעוררת וממעטת את עצמה מתוך אהבת השירה, דהיינו מחמת תשוקת החסדים, כי להיותה בשמאל בלי ימין יש לה חכמה בלי חסדים, שזה מסבב לה צער גדול, ומשתוקקת…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: