ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 10: סוד היבום והגלגול - מדוע הצדיק שב בגלגולים רבים, ומעלת הדחוקים כרבי אלעזר בן פדת › פיסקה 6 (רטז ע"א)

שלשה לבושי הקשת לבן אדם וירוק - נודעים בסוד האותיות של יעקב שנכללו בו

פנחס · סוד היבום והגלגול - מדוע הצדיק שב בגלגולים רבים, ומעלת הדחוקים כרבי אלעזר בן פדת · מאמר 10 · פיסקה 6 · דף רטז ע"א

לשון הזוהר

וּלְבוּשִׁין דִּתְלַת אַתְוָון אִלֵּין, אִשְׁתְּמוֹדְעִין בַּקֶּשֶׁת, דְּאִינּוּן חִיוָּור סוּמָק וְיָרוֹק. מַאן דְּיִיתֵי בְּזִמְנָא חֲדָא, אִיהוּ חִיוָּור. בְּתִנְיָינָא, סוּמָק. בִּתְלִיתָאָה, יָרוֹק. וּבְגִין דִּבְיַעֲקֹב אִתְכְּלִילוּ אַתְוָון, וְאִשְׁתְּרָשׁ אִילָנָא וְאִתְנְטָע וְאִתְרַבָּא, וְאִתְעָבִיד אִיבָּא טָבָא, ׳לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יְחֱוָרוּ׳ (ישעיהו כט, כב), לְמֶהֱוִי מֶרְכַּבְתֵּיהּ בְּיִצֶּר הָרָע, דְּאִיהוּ נָחָשׁ, וְכָל מִינֵי חַיָּה בִּישָׁא. וּבְגִין דָּא, ׳וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיוּכָל׳ (הושע יב, ה). וּבְגִין דְּאִתְקְרֵי אָדָם אִילָנָא, אִיהוּ רָזָא דָּא, לְאִילָנָא דְּאִתְנָטַע בַּאֲתָר דְּלָא עָבִיד אִיבָּא. מֶה עָבֵד. עָקַר לֵיהּ וּנְטָעֵיהּ בַּאֲתָר אַחֲרָא. וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ מִכָּל מָקוֹם דְּלָא הֲוִי מוּחְזָק לְמֶהֱוִי עָקָר, עַד דְּאָזִיל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאִתְנְטָע תַּמָּן בְּאִתְּתָא.

תרגום

וּלְבוּשִׁים שֶׁל שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ נוֹדָעִים בַּקֶּשֶׁת, שֶׁהֵם לָבָן, אָדֹם וְיָרֹק. מִי שֶׁיָּבא בִּזְמַן אֶחָד הוּא לָבָן, בַּשֵּׁנִי אָדם, בַּשְּׁלִישִׁי יָרֹק. וּמִשּׁוּם שֶׁבְּיַעֲקֹב נִכְלְלוּ הָאוֹתִיּוֹת, וְנִשְׁרַשׁ הָאִילָן וְנִנְטַע וְהִתְגַּדֵּל וְנַעֲשָׂה פְרִי טוֹב - ׳לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ׳ (ישעיה כט, כב), לִהְיוֹת מֶרְכַּבְתּוֹ בַּיֵּצֶר הָרָע, שֶׁהוּא נָחָשׁ וְכָל מִינֵי חַיָּה רָעָה, וּמִשּׁוּם זֶה - ׳וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיּוּכָל׳ (הושע יב, ה) - וּמִשּׁוּם שֶׁאָדָם נִקְרָא אִילָן, הוּא סוֹד זֶה לְאִילָן שֶׁנִּנְטַע בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא עוֹשֶׂה פְרִי, מֶה עָשָׂה? עָקַר אוֹתוֹ וּנְטָעוֹ בְמָקוֹם אַחֵר. וּמִשּׁוּם זֶה פֵּרְשׁוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, שֶׁלֹּא הָיָה מֻחְזָק לִהְיוֹת עָקָר, עַד שֶׁהָלַךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנִנְטַע שָׁם בְּאִשָּׁה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ולבושין דתלת אתוון אלין, אשתמודעין בקשת, דאינון חיוור סומק וירוק. מאן דייתי בזמנא חדא, איהו חיוור. בתניינא, סומק. בתליתאה, ירוק. ובגין דביעקב אתכלילו אתוון, ואשתרש אילנא ואתנטע ואתרבא, ואתעביד איבא טבא, ׳לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו׳ (ישעיהו כט, כב), למהוי מרכבתיה ביצר הרע, דאיהו נחש, וכל מיני חיה בישא. ובגין דא, ׳וישר אל מלאך ויוכל׳ (הושע יב, ה). ובגין דאתקרי אדם אילנא, איהו רזא דא, לאילנא דאתנטע באתר דלא עביד איבא. מה עבד. עקר ליה ונטעיה באתר אחרא. ובגין דא אוקמוה מכל מקום דלא הוי מוחזק למהוי עקר, עד דאזיל לארץ ישראל, ואתנטע תמן באתתא.

התרגום: ולבושים של שלש אותיות הללו נודעים בקשת, שהם לבן, אדם וירק. מי שיבא בזמן אחד הוא לבן, בשני אדם, בשלישי ירק. ומשום שביעקב נכללו האותיות, ונשרש האילן וננטע והתגדל ונעשה פרי טוב - ׳לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו׳ (ישעיה כט, כב), להיות מרכבתו ביצר הרע, שהוא נחש וכל מיני חיה רעה, ומשום זה - ׳וישר אל מלאך ויוכל׳ (הושע יב, ה) - ומשום שאדם נקרא אילן, הוא סוד זה לאילן שננטע במקום שלא עושה פרי, מה עשה? עקר אותו ונטעו במקום אחר. ומשום זה פרשוה בעלי המשנה, שלא היה מחזק להיות עקר, עד שהלך לארץ ישראל וננטע שם באשה.

מן המפרשים

אור יקר: וישר אל מלאך סמאל יצר הרע ויוכל הכניעו תחת רגליו, אדם אילנא בסוד עץ החיים תפארת, ונטיעותיו בקרקע מלכות בשלשה בחינות שבה יה״ו והיינו ארעא דישראל והיינו אשה,

זוהר הרקיע: (דף רי"ו ע"א) בר"מ ובגין דא אוקמוה רבנן אשה א' ילדה ס' רבוא בכרס א'. הנה נודע כי יוצאי מצרים היו מעלמא דאתי וילדה הו"ק כ"א כלול מיו"ד הרי ס' רבוא בכרס א' של בינה הנק' יוכבד אם של משה שהוא הז"א שהוא הכולל ו"ק בשיעור הקומה…

קרני אור: דלא הוה מוחזק דלא הוה מוחזק כו'. ר"ל אברהם:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: