אמור ולא אמרו - לא הצטוו לפרסם השם אלא רק לזוכים
נשא · כה תברכו אמור להם - סוד עשרים ושתים אותיות ברכת כהנים · מאמר 15 · פיסקה 3 · דף קמו ע"א
לשון הזוהר
הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כֹּה תְבָרַכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם׳. אִמְרוּ לֹא כְּתִיב, אֶלָּא אָמוֹר, לְאַפָּקָא מִשֶּׁרָבּוּ הַפָּרִיצִים, דְּלָא מְפַרְסְמִין מִלָּה, דְּהָא לָא אִתְפְּקָדוּ לְפַרְסְמָא שְׁמָא, מַשְׁמַע דִּכְתִּיב ׳אָמוֹר לָהֶם׳ - אָמוֹר סְתָם. דָּבָר אַחֵר אָמוֹר - כֵּיוָן דִּכְתִּיב ׳כֹּה תְבָרַכוּ׳, אֲמַאי לָא כְּתִיב תֹּאמְרוּ. אֶלָּא תָּנֵי רִבִּי יְהוּדָה, ׳אָמוֹר לָהֶם׳, זָכוּ - לָהֶם. לֹא זָכוּ - אָמוֹר סְתָם.
תרגום
זְהִוּ שֶׁכָּתוּב ׳כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם׳ (במדבר ו, כג). לֹא כָתוּב אִמְרוּ, אֶלָּא אָמוֹר, לְהוֹצִיא מִשֶּׁרַבּוּ הַפָּרִיצִים שֶׁלֹּא מְפַרְסְמִים דָּבָר, שֶׁהֲרֵי לֹא הִצְטַוּוּ לְפַרְסֵם הַשֵּׁם, מַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב ׳אָמוֹר לָהֶם׳ - אָמוֹר סְתָם. דָּבָר אַחֵר אָמוֹר - כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב ׳כֹּה תְבָרֲכוּ׳, לָמָּה לֹא כָתוּב תֹּאמְרוּ? אֶלָּא שָׁנָה רַבִּי יְהוּדָה, ׳אָמוֹר לָהֶם׳, זָכוּ - לָהֶם. לֹא זָכוּ - אָמוֹר סְתָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: הדא הוא דכתיב ׳כה תברכו את בני ישראל אמור להם׳. אמרו לא כתיב, אלא אמור, לאפקא משרבו הפריצים, דלא מפרסמין מלה, דהא לא אתפקדו לפרסמא שמא, משמע דכתיב ׳אמור להם׳ - אמור סתם. דבר אחר אמור - כיון דכתיב ׳כה תברכו׳, אמאי לא כתיב תאמרו. אלא תני רבי יהודה, ׳אמור להם׳, זכו - להם. לא זכו - אמור סתם.
התרגום: זהו שכתוב ׳כה תברכו את בני ישראל אמור להם׳ (במדבר ו, כג). לא כתוב אמרו, אלא אמור, להוציא משרבו הפריצים שלא מפרסמים דבר, שהרי לא הצטוו לפרסם השם, משמע שכתוב ׳אמור להם׳ - אמור סתם. דבר אחר אמור - כיון שכתוב ׳כה תברכו׳, למה לא כתוב תאמרו? אלא שנה רבי יהודה, ׳אמור להם׳, זכו - להם. לא זכו - אמור סתם.
מן המפרשים
מקדש מלך: אמאי לא כתיב תאמרו אלא וכו' פי' לפי פי' א' דייק מדלא כתיב אמרו להם אלא אמור ש"מ דיש פעמים שמגלים שם המפורש. ויש פעמים דאמור סתם ולפי ד"א דייק מדלא כתיב תאמרו להם כמו כה תברכו דרישא דקרא. ש"מ דאם זכו מגלים להם שם המפורש. וז"ש…
אור החמה: אמאי לא כתיב תאמרו. מדקאמר תברכו ולא תאמרו הכוונה שתברכו אותם בכוונה אף אם לא תאמרו להם דבר. ור' יהודה דריש קרא אמור להם בעת שאין פריצים דהיינו בשם ממש לא זכו שיש פריצים אמור סתם כדאמר לעיל אמאי לא כתיב תאמרו ותירץ שהיה מורה…
זוהר הרקיע: שם ע"א בזוהר אמרו לא כתיב אלא אמור לאפקא משרבו הפריצים דלא מפרסמין מלה וכו'. הנה נזכר בדרוש רז"ל שהכהנים היו מבליעים את השם בנעימה. והנה לענין הברכה השוו כולם לאמר כה תברכו בין דור זכאי ובין דור חייב כה תברכו אבל לענין הזכרת…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: