כה תברכו אמור להם
סוד עשרים ושתים אותיות ברכת כהנים
כה תברכו אמור להם - הכה נקרא צדק וממנו מתעוררים הדינים
׳כֹּה תְבָרַכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם׳ (במדבר ו, כג) - ׳כֹּה תְבָרֲכוּ׳ - בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. ׳כֹּה תְבָרֲכוּ׳ - בְּיִרְאָה. ׳כֹּה תְבָרֲכוּ׳ - בַּעֲנָוָה. אָמַר רַבִּי אַבָּא, ׳כֹּה תְבָרֲכוּ׳ - לָמַדְנוּ, הַצֶּדֶק הַזֶּה נִקְרָא כֹּ"ה, שֶׁכָּל הַדִּינִים מִתְעוֹרְרִים מִכֹּ"ה (מִמֶּנּוּ), וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַה זֶּה מַכָּה (שכה) רַבָּה? כְּלוֹמַר, מַכָּה מִכֹּה. וְכָתוּב ׳וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּ"ה׳ (שמות ז, טז), כְּמוֹ שֶׁהִפְחִיד מֹשֶׁה - וְכָתוּב ׳בְּזֹּאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'׳ (שמות ז, יז) ', וְהַכֹּל אֶחָד. וְכָתוּב ׳וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹּאת׳ - שֶׁהִזְמִינָהּ לְהַחֲרִיב אֶת אַרְצוֹ.
בלשון הזוהר
׳כֹּה תְבָרַכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם׳ (במדבר ו, כג) - ׳כֹּה תְבָרַכוּ׳ - בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. ׳כֹּה תְבָרַכוּ׳ - בְּיִרְאָה. ׳כֹּה תְבָרַכוּ׳ - בַּעֲנָוָה. אָמַר רִבִּי אַבָּא, ׳כֹּה תְבָרַכוּ׳ - תָּאנָא, הַאי צֶדֶ"ק אִתְקְרֵי כֹּ"ה, דְּכָל דִּינִין מִתְעָרִין מִכֹּ"ה (נ"א מניה), וְהַיְינוּ דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, מַהוּ מַכָּה רַבָּה. (ס"א דכה) כְּלוֹמַר, מַכָּה מִן כֹּה. וּכְתִיב ׳וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּ"ה׳ (שמות ז, טז-יז), כְּמָה דְּאַגְזִים מֹשֶׁה - וּכְתִיב ׳בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יהו"ה׳ (שמות ז, יז), וְכֹלָּא חַד. וּכְתִיב ׳וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת׳ (שמות ז, כג) - דִּזְמִינָא לְחַרְבָּא אַרְעֵיהּ.
מהכה הזאת מתעוררים הדינים ומשהתחבר עמה חסד מתבשמת בכהן
מֵהַכֹּ"ה הַזֹּאת מִתְעוֹרְרִים הַדִּינִים, וּמִשֶּׁהִתְחַבֵּר עִמָּהּ חֶסֶד, מִתְבַּשֶּׂמֶת. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִמְסָר זֶה לַכֹּהֵן שֶׁבָּא מֵחֶסֶד, כְּדֵי שֶׁתִּתְבָּרֵךְ וְתִתְבַּשֵּׂם כֹּ"ה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כֹּה תְבָרֲכוּ׳ (במדבר ו, כג). כְּלוֹמַר, אַף עַל גַּב שֶׁהַכֹּה הַזֹּאת נִמְצֵאת בְּדִינִים, תְּבַשְּׂמוּ אוֹתָהּ וּתְבָרְכוּ אוֹתָהּ, שֶׁכָּתוּב ׳כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - תְּבָרְכוּ בְחֶסֶד זֶה אֶת כֹּ"ה, וּתְבַשְּׂמוּ אוֹתָהּ מוּל יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצְאוּ בָהּ דִּינִים.
בלשון הזוהר
וּמֵהַאי כֹּ"ה מִתְעָרִין דִּינִין, וּמִדְּאִתְחַבָּר עִמָּהּ חֶסֶד, אִתְבַּסְּמַת. וּבְגִין כַּךְ, אִתְמְסַר דָּא לַכֹּהֵן, דְּאָתֵי מֵחֶסֶד, בְּגִין דְּתִתְבָּרֵךְ וְתִתְבְּסָם כֹּ"ה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כֹּה תְבָרַכוּ׳. כְּלוֹמַר, אַף עַל גַּב דְּהַאי כֹּה אִשְׁתְּכָחַת בְּדִינִין, תְּבַסְּמוּן לָהּ, וּתְבָרְכוּן לָהּ, דִּכְתִּיב ׳כֹּה תְבָרַכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - תְבָרַכוּ בְּהַאי חֶסֶד לְכֹ"ה, וּתְבַסְּמוּן לָהּ לָקֳבְלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתַּכְּחוּן בָּהּ דִּינִין.
אמור ולא אמרו - לא הצטוו לפרסם השם אלא רק לזוכים
זְהִוּ שֶׁכָּתוּב ׳כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם׳ (במדבר ו, כג). לֹא כָתוּב אִמְרוּ, אֶלָּא אָמוֹר, לְהוֹצִיא מִשֶּׁרַבּוּ הַפָּרִיצִים שֶׁלֹּא מְפַרְסְמִים דָּבָר, שֶׁהֲרֵי לֹא הִצְטַוּוּ לְפַרְסֵם הַשֵּׁם, מַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב ׳אָמוֹר לָהֶם׳ - אָמוֹר סְתָם. דָּבָר אַחֵר אָמוֹר - כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב ׳כֹּה תְבָרֲכוּ׳, לָמָּה לֹא כָתוּב תֹּאמְרוּ? אֶלָּא שָׁנָה רַבִּי יְהוּדָה, ׳אָמוֹר לָהֶם׳, זָכוּ - לָהֶם. לֹא זָכוּ - אָמוֹר סְתָם.
בלשון הזוהר
הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כֹּה תְבָרַכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם׳ (במדבר ו, כג). אִמְרוּ לֹא כְּתִיב, אֶלָּא אָמוֹר, לְאַפָּקָא מִשֶּׁרָבּוּ הַפָּרִיצִים, דְּלָא מְפַרְסְמִין מִלָּה, דְּהָא לָא אִתְפְּקָדוּ לְפַרְסְמָא שְׁמָא, מַשְׁמַע דִּכְתִּיב ׳אָמוֹר לָהֶם׳ - אָמוֹר סְתָם. דָּבָר אַחֵר אָמוֹר - כֵּיוָן דִּכְתִּיב ׳כֹּה תְבָרַכוּ׳, אֲמַאי לָא כְּתִיב תֹּאמְרוּ. אֶלָּא תָּנֵי רִבִּי יְהוּדָה, ׳אָמוֹר לָהֶם׳, זָכוּ - לָהֶם. לֹא זָכוּ - אָמוֹר סְתָם.
רבי יצחק: וראיתי אני דניאל לבדי - קושיית מדוע לא ראו הנביאים
רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, ׳וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה וְגוֹ׳ (דניאל י, ז) '. ׳וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי׳?! וַהֲרֵי שָׁנִינוּ, הֵם נְבִיאִים, וְהוּא לֹא נָבִיא, וּמִי הֵם? חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי. אִם כָּךְ, נַעֲשָׂה קֹדֶשׁ חֹל, וַהֲרֵי כָּתוּב - ׳לֹא רָאוּ׳, לָמָּה פָּחֲדוּ? וּבְדָנִיֵּאל כָּתוּב ׳וְרָאִיתִי אֲנִי׳, וְלֹא פָחַד, וְהוּא לֹא נָבִיא, הֲרֵי חֹל קֹדֶשׁ?
בלשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, ׳וְרָאִיתִי אֲנִי דָּנִיֵאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה וְגוֹ'׳ (דניאל י, ז). ׳וְרָאִיתִי אֲנִי דָּנִיאֵל לְבַדִּי׳. וְהָא תָּנֵינָן, אִינְהוּ נְבִיאֵי, וְאִיהוּ לָאו נָבִיא, וּמַאן נִינְהוּ. חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי. אִי הָכִי, אִתְעָבִיד קֹדֶשׁ חוֹל, וְהָא כְּתִיב - ׳לֹא רָאוּ׳, אֲמַאי דְּחִילוּ. וּבְדָנִיֵּאל כְּתִיב ׳וְרָאִיתִי אֲנִי׳, וְלָא דָּחִיל. וְאִיהוּ לָאו נָבִיא, הָא חוֹל קֹדֶשׁ.
בזאת אני בוטח - דוד נעשה מרכבה קדושה וירש מלכות לבניו לדורות
אֶלָּא כָּךְ לָמַדְנוּ, כָּתוּב ׳אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹּאת אֲנִי בוֹטֵחַ׳ (תהלים כז, ג) - בְּזֹּאת, זֶה שֶׁאָמַרְנוּ. זֹּאת חֶבֶל חֶלְקוֹ לִירַשׁ וְלַעֲשׂוֹת לוֹ נְקָמוֹת. וְשָׁנִינוּ, עָשָׂה הקב"ה אֶת דָּוִד מֶרְכָּבָה קְדוֹשָׁה עִם הָאָבוֹת, כְּתָרִים עֶלְיוֹנִים קְדוֹשִׁים שֶׁל הַכֹּל, שֶׁיָּרְשׁוּ הָאָבוֹת. וְלָמַדְנוּ שֶׁדָּוִד הוֹרִישׁ מַלְכוּת לְבָנָיו, וּבִמְקוֹם מַלְכוּת הָעֶלְיוֹנָה הִתְחַזֵּק וְיָרַשׁ הוּא וּבָנָיו מַלְכוּת זוֹ שֶׁלֹּא תַעֲבֹר מִשִּׁלְטוֹנָם לְדוֹרֵי דוֹרוֹת.
בלשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, כְּתִיב ׳אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ׳ (תהילים כז, ג) - בְּזֹאת, הָא דְּאַמָרָן. זֹאת עַדְבָא חוּלָקֵיהּ, לְאִתְחַסָנָא, וּלְמֶעְבַּד לֵיהּ נוּקְמִין. וְתָנָא, עֲבַיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדָוִד, רְתִיכָא קַדִּישָׁא עִם אֲבָהָתָא, כִּתְרִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין דְּכֹלָּא, דְּאַחֲסִינוּ אֲבָהָתָא. וְתָאנָא, מָלְכוּ יָרִית דָּוִד לִבְנוֹי בַּתְרוֹי, וּבַאֲתָר מַלְכוּ דִּלְעֵילָּא, אִתָּקַף, וְאַחֲסִין הוּא וּבְנוֹי מָלְכוּ דָּא, דְּלָא אַעְדֵּי מִשׁוּלְטָנֵהוֹן לְדָרֵי דָּרִין.
כשכתר המלכות מתעורר לבני דוד אין מי שיעמד לפניו כמו דניאל
וְלָמַדְנוּ, בְּשָׁעָה שֶׁכֶּתֶר הַמַּלְכוּת הַזֶּה הִתְעוֹרֵר לִבְנֵי דָוִד, אֵין מִי ׳שֶׁיַּעֲמֹד לְפָנָיו׳. ׳וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה׳ - מִשּׁוּם שֶׁמִּבְּנֵי דָוִד הָיָה, שֶׁכָּתוּב ׳וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה וְגוֹ'׳ (דניאל א, ו) '. וְהוּא רָאָה וְשָׂמַח בָּזֶה שֶׁהוּא מִצַּד יְרֻשַּׁת חֵלֶק חֶבֶל אָבִיו, וּמִשּׁוּם שֶׁהָיָה שֶׁלּוֹ הוּא סָבַל, וַאֲחֵרִים לֹא סָבְלוּ. שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּ"ה הַזֹּאת מִתְעוֹרֶרֶת בְּדִינֶיהָ, לֹא יְכוֹלִים בְּנֵי הָעוֹלָם לַעֲמֹד לְפָנֶיהָ.
בלשון הזוהר
וְתָאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּהַאי כִּתְרָא דְּמַלְכוּתָא אִתְּעַר לִבְנוֹי דְּדָוִד, לֵית מַאן דְּקָאִים קַמֵּיהּ. ׳וְרָאִיתִי אֲנִי דָּנִיֵאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה׳ - מִשּׁוּם דְּמִבְּנוֹי דְּדָוִד הֲוָה, דִּכְתִּיב, ׳וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיֵאל חֲנַנְיָה וְגוֹ'׳ (דניאל א, ו). וְהוּא חָמָא וְחַדֵּי בְּהַאי דְּהוּא מִסְּטַר אַחֲסָנַת חוּלָקָא עַדְבָא דַּאֲבוֹי, וּמִשּׁוּם דְּהֲוָה דִּילֵיהּ הוּא סָבִיל, וְאַחֲרִינֵי לָא סַבְלֵי. דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, בְּשַׁעֲתָא דְּהַאי כֹּ"ה אִתְּעַר בְּדִינוֹי, לָא יַכְלִין בְּנֵי עָלְמָא לְמֵיקָם קָמֵיהּ.
כשהכהנים פורשים ידיהם מתעורר חסד עליון ומתבשמת הכה לישראל
וּבְשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים פּוֹרְשִׂים יְדֵיהֶם, שֶׁבָּאִים מֵחֶסֶד, מִתְעוֹרֵר חֶסֶד שֶׁלְּמַעְלָה וּמִתְחַבֵּר בַּכֹּ"ה הַזֹּאת, וּמִתְבַּשֶּׂמֶת וּמִתְבָּרֶכֶת בְּפָנִים מְאִירוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמַעֲבִירִים מֵהֶם דִּינִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כֹּה תְבָרַכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר ו, כג) - וְלֹא אֶת שְׁאָר הָעַמִּים.
בלשון הזוהר
וּבְשַׁעֲתָא דְּפַרְסִין כַּהֲנֵי יְדַיְיהוּ, דְּאַתְיָין מֵחֶסֶד, אִתְּעַר חֶסֶד דִּלְעֵילָּא, וְאִתְחַבָּר בְּהַאי כֹּה, וּמִתְבַּסְּמָא וּמִתְבָּרְכָא בְּאַנְפִּין נְהִירִין ׳לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳, וְאִתְעָדֵי מִנְּהוֹן דִּינִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כֹּה תְבָרַכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - וְלָא לִשְׁאַר עַמִּין.
טעם שכהן ולא אחר - כדי שיתעורר על ידו הכתר הנקרא חסיד
בִּגְלַל כָּךְ כֹּהֵן וְלֹא אַחֵר. כֹּהֵן, כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר הַכֶּתֶר הַזֶּה שֶׁלּוֹ, חֶסֶד, עַל יָדוֹ, שֶׁנִּקְרָא חָסִיד, שֶׁכָּתוּב (דברים לג) ׳לְאִישׁ חֲסִידֶךְ׳ - וְהוּא בָּא מִצַּד הַחֶסֶד. וְכָתוּב (תהלים קמה) ׳וַחֲסִידֶיךְ יְבָרְכוּכָה (תהלים קמה, י)׳ - אַל תִּקְרֵי יְבָרְכוּכָה, אֶלָּא יְבָרְכוּ כֹ"ה. כֹּה תְבָרֲכוּ - בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. כֹּה תְבָרֲכוּ - בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.
בלשון הזוהר
בְּגִין כַּךְ כֹּהֵן, וְלָא אַחֲרָא. כֹּהֵן בְּגִין דְּיִתְּעַר הַאי כִּתְרָא דִּילֵיהּ חֶסֶ"ד, עַל יְדוֹי, דְּאִקְרֵי חָסִיד, דִּכְתִּיב, ׳לְאִישׁ חֲסִידֶךָ׳ (דברים לג, ח) - וְהוּא אָתֵי מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד. וּכְתִיב ׳וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה׳ (תהילים קמה, י) אַל תִּקְרֵי יְבָרְכוּכָה, אֶלָּא יְבָרְכוּ כֹּ"ה. כֹּה תְבָרַכוּ - בְּשֵׁם הַמְּפוֹרָשׁ. כֹּה תְבָרַכוּ - בְּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.
כשהכהן שלמטה קם ופורש ידיו כל הכתרים הקדושים מתעוררים ומאירים
לָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֵן שֶׁלְּמַטָּה קָם וּפוֹרֵשׂ יָדָיו, כָּל הַכְּתָרִים (סְפִירוֹת) הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלְּמַעְלָה מִתְעוֹרְרִים וּמְתֻקָּנִים לְהִתְבָּרֵךְ, וּמְאִירִים מֵעֹמֶק הַבְּאֵר שֶׁנִּמְשָׁךְ לָהֶם מֵאוֹתוֹ עֹמֶק שֶׁיּוֹצֵא תָמִיד, וְלֹא פוֹסְקִים הַבְּרָכוֹת הַנּוֹבְעוֹת מַבּוּעִים לְכָל הָעוֹלָמוֹת, וּמִתְבָּרְכִים וּמֻשְׁקִים מִכֻּלָּם.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּשַׁעֲתָא דְּכַהֲנָא דִּלְתַּתָּא קָם וּפָרִיס יְדוֹי, כָּל כִּתְרִין קַדִּישִׁין דִּלְעֵילָּא מִתְעָרִין, וּמִתְתַּקְּנִין לְאִתְבָּרְכָא, וְנַהֲרִין מֵעוּמְקָא דְּבֵירָא, דְּאִתְמְשָׁךְ לְהוּ מֵהַהוּא עוּמְקָא דְּנָפַק תָּדִיר, וְלָא פָּסִיק בִּרְכָאן דְּנַבְעִן, מַבּוּעִין לְכֻלְּהוּ עָלְמִין וּמִתְבָּרְכָן וּמִתְשַׁקְיָין מְכֻּלְּהוּ.
בשעת ברכת כהנים לחש ושתיקה בכל העולמות - כמלך הנכנס למטרוניתא בלחש
וְלָמַדְנוּ, בְּאוֹתוֹ זְמַן לַחַשׁ וּשְׁתִיקָה יֵשׁ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. לְמֶלֶךְ שֶׁרוֹצֶה לְהִזְדַּוֵּג בַּמַּטְרוֹנִיתָא וְרוֹצֶה לְהִכָּנֵס אֵלֶיהָ בְּלַחַשׁ, וְכָל הַשַּׁמָּשִׁים מִתְעוֹרְרִים בְּאוֹתוֹ זְמַן וּמִתְלַחֲשִׁים: הֲרֵי הַמֶּלֶךְ בָּא לְהִזְדַּוֵּג בַּמַּטְרוֹנִיתָא. מִי הַמַּטְרוֹנִיתָא? זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. מִי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל? כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל סְתָם.
בלשון הזוהר
וְתָאנָא, בְּהַהוּא זִמְנָא, לְחִישׁוּתָא וּשְׁתִּיקוּתָא הֲוִי בְכָל עָלְמִין. לְמֶלֶךְ דְּבָעֵי לְאִזְדַּוְּוגָא בְּמַטְרוֹנִיתָא, וּבָעֵי לְמֵעַאל לָהּ בִּלְחִישׁוּ, וְכָל שַׁמָּשִׁין מִתְעָרִין בְּהַהוּא זִמְנָא וּמִתְלַחֲשִׁין: הָא מַלְכָּא אָתֵי לְאִזְדַּוְּוגָא בְּמַטְרוֹנִיתָא. מַאן מַטְרוֹנִיתָא. דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. מַאן כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל סְתָם.
כהן צריך לזקף ימין על שמאל בברכה - וישא אהרן את ידו
לָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כֹּהֵן צָרִיךְ לִזְקֹף יָמִין עַל שְׂמֹאל, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרַכֵם׳ (ויקרא ט, כב) - יָדוֹ כָּתוּב, וְלֹא יָדָיו, מִשּׁוּם שֶׁשֶּׁבַח הַיָּמִין עַל הַשְּׂמֹאל. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, סוֹד הוּא, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ׳ (בראשית ג, טז).
בלשון הזוהר
תָּאנָא אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כֹּהֵן בָּעֵי לְזַקְפָא יְמִינָא עַל שְׂמָאלָא, דִּכְתִּיב, ׳וְיִשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרַכֵם׳ (ויקרא ט, כב) - יָדוֹ כְּתִיב, וְלָא יָדָיו, מִשּׁוּם דִּשְׁבָחָא דִּימִינָא עַל שְׂמָאלָא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, רָזָא הוּא, מִשּׁוּם דִּכְתִּיב, ׳וְהוּא יִמְשׁוֹל בָּךְ׳ (בראשית ג, טז).
כהן הרוצה לפרש ידיו צריך שתתוסף עליו קדשת הלוי תחילה
וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי וְגוֹ'. לָמַדְנוּ, כֹּהֵן שֶׁרוֹצֶהלעלות לדוכן לִפְרֹשׂ יָדָיו, צָרִיךְ שֶׁיִּתּוֹסֵף קְדֻשָּׁה עַל קְדֻשָּׁתוֹ,אף שכבר ידיו טהורות ונקיות על כן שֶׁצָּרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיובנטילת ידיים בתוספת טהרה עַל יַד הַקָּדוֹשׁ.ונטילת הידיים מושכת מהארת חסד עליון להוסיף קדושה על הכהן - [מקדש מלך]. מִיהוא הנקרא יָד שֶׁל הַקָּדוֹשׁ?לענין זה זֶהה לֵוִי, שֶׁצָּרִיךְה כֹּהֵן לִטֹּל קְדֻשָּׁה שֶׁל מַיִם מִיָּדָיו,בדווקא ומנין שהלויים נקראים קדושים שֶׁכָּתוּב וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַלְוִיִּם. הֲרֵי הֵם קְדוֹשִׁים. וְכָתוּב בַּלְוִיִּם, ׳וְגַם אֶת אַחֶיךְ מַטֵּה לֵוִי וְגוֹ'׳ (במדבר יח, ב) '. ׳שֵׁבֶט אָבִיךְ׳ - כְּלָל.שהם בכלל שבט אביך ועליהם הכתוב אומר וילווך וישרתו אותך מִכָּאן שֶׁכָּל כֹּהֵן שֶׁפּוֹרֵשׂ יָדָיו, צָרִיךְ לְהִתְקַדֵּשׁ עַל יְדֵי קָדוֹשׁ, לְהוֹסִיף קְדֻשָּׁה עַל קְדֻשָּׁתוֹ.שיטול הלוי את ידיו, והקידוש הוא ע"י מים מפני שהם מצד החסד ומעבירים כל קליפ' שבעולם, וְלָכֵן לֹא יִטֹּל קְדֻשָּׁה שֶׁל מַיִם מִבֶּן אָדָם אַחֵר שֶׁאֵינֶנּוּ קָדוֹשׁ.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, כֹּהֵן דְּבָעֵי לְפָרְסָא יְדוֹי, בָּעֵי דְּיִתּוֹסַף קְדוּשָּׁה עַל קְדוּשָּׁה דִּילֵיהּ, דְּבָעֵי לְקַדְּשָׁא יְדוֹי, עַל יְדָא דְּקַדִּישָׁא. מַאן יְדָא דְּקַדִּישָׁא. דָּא לֵיוָאָה, דְּבָעֵי כַּהֲנָא לִיטוֹל קְדוּשָּׁה דְּמַיָיא מִיְּדוֹי, דִּכְתִּיב ׳וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַלְּוִיִּם. הָא אִינּוּן קַדִּישִׁין׳. וּכְתִיב ׳בְּהוּ בַּלְוִיִּם,׳ (במדבר יח ב) ׳וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי וְגוֹ'׳. שֵׁבֶט אָבִיךָ - כְּלָל. מִכָּאן, דְּכָל כֹּהֵן דְּפָרִיס יְדוֹי, בָּעֵי לְאִתְקַדְּשָׁא עַל יְדֵי דְּקַדִּישָׁא, לִיתוֹסַף קְדוּשָּׁה עַל קְדוּשָׁתֵיהּ. וְעַל דָּא, לָא יִטּוֹל קְדוּשָּׁה דְּמַיָיא, מִבַּר נָשׁ אַחֲרָא, דְּלָא הֲוִי קַדִּישָׁא.
מספרא דצניעותא - לוי צריך להתקדש תחילה על ידי כהן אחר שלם
וּבְסִפְרָא דִצְנִיעוּתָא לָמַדְנוּ, לֵוִי שֶׁהִתְקַדֵּשׁ כֹּהֵן עַל יָדוֹ, צָרִיךְ הוּאהלוי לְהִתְקַדֵּשׁ בַּתְּחִלָּה.בתוספת קדושה כדי להשלים ענינו לפני שיהיה במעלת המוסיף קדושה לכהן וְלָמָּה לֵוִי?דוקא צריך לקדש ידי הכהן ומקשה: מדוע כהן שהוא ודאי 'קדוש' אינו יכול שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ עַל יְדֵי כֹהֵן אַחֵר.. אלא לתרץ ענין זה יש להקדים אשר לָמַדְנוּ, כֹּהֵן אַחֵרשהוא שלם לֹא צָרִיךְ,ליטול ידיו לכהן וגם א"א שיבוא שֶׁהֲרֵי כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ שָׁלֵם,היינו בעל מום ויטול את ידיו, שאז במעשה הנטילה שלו יכול לפגום את מדרגת טהרתו של הכהן השלם ובמקום להוסיף טהרה על טהרתו ימצא נפגם מטהרתו, ו לֹא צָרִיךְ זֶה הַכֹּהֵן הַשָּׁלֵם לְהִפָּגֵם עַל יְדֵיהכהן ה פָגוּם שֶׁלֹּא שָׁלֵם. אֲבָלמאידך לֵוִי שֶׁהוּא שָׁלֵם ואינו בעל מום וְרָאוּיהוא מצד הדין לַעֲלוֹת לַדּוּכָן וְלַעֲבֹד בְּאֹהֶל מוֹעֵד, הֲרֵי הוּא שָׁלֵם,ובנוסף לשלמותו זו גם וַהֲרֵי נִקְרָא קָדוֹשׁ, שֶׁכָּתוּב וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַלְוִיִּם. אָמַר רַבִּי תַנְחוּם,טעם נוסף למה דוקא לוי ולא כהן [אף שהכהן במעלה גבוהה יותר] מפני שהלוי אַף נִקְרָא טָהוֹר, הלוי בנוסף להיותו שלם, ובנוסף להיותו קדוש, גם נקרא 'טהור' שֶׁכָּתוּב ׳וְטִהַרְתָּ אֹתָםומעי"ז בזוה"ק תזריע קכד׳ (במדבר ח, ו) - וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לְהוֹסִיף כֹּהֵן קְדֻשָּׁה עַל קְדֻשָּׁתוֹ. יסוד ר' תנחום הוא שראשית הטהרה מן הטומאה היא בשמאל, ותוספת הקדושה היא בימין וכן בזוה"ק ובתיקו"ז חוקת [וביתר דיוק קדושה תחלתה מימין וסופה משמאל, וטהרה תחלתה משמאל וסופה מימין- אוה"ח]
בלשון הזוהר
וּבִצְנִיעוּתָא דְּסִפְרָא תָּאנָא, לֵוִי דְּאִתְקַדָּשׁ כַּהֲנָא עַל יְדוֹי, בָּעֵי הוּא לְאִתְקַדְּשָׁא בְּקַדְמִיתָא. וַאֲמַאי לֵוִי, וְיִתְקַדַּשׁ עַל יְדָא דְּכַהֲנָא אַחֲרָא. תָּאנָא, כַּהֲנָא אַחֲרָא לָא בָּעֵי, דְּהָא כֹּהֵן דְּלָא שְׁלִים, לָא בָּעֵי הַאי כַּהֲנָא שְׁלִים, לְאִתְפְּגַם עַל יְדָא דִּפְגִימָא דְּלָא שְׁלִים. אֲבָל לֵוִי דְּאִיהוּ שְׁלִים, וְאִתְחַזֵּי לְסַלְּקָא בְּדוּכָנָא, וּלְמִפְלַח בְּמִשְׁכַּן זִמְנָא, הָא שְׁלִים הוּא, וְהָא אִקְרֵי קָדוֹשׁ, דִּכְתִּיב וְקִדַּשְׁתָּ ׳אֶת הַלְּוִיִּם׳. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם, אַף אִקְרֵי טָהוֹר, דִּכְתִּיב, ׳וְטִהַרְתָּ אוֹתָם׳ (במדבר ח, ו) - וּבְגִין כַּךְ בָּעֵי לְאוֹסָפָא כַּהֲנָא קְדוּשָּׁה עַל קְדוּשָׁתֵיהּ.
כהן הפורש ידיו צריך שהאצבעות לא יתחברו כדי שלא יתערבו הכתרים
לָמַדְנוּ, כֹּהֵן שֶׁפּוֹרֵשׂ יָדָיו, צָרִיךְ שֶׁהָאֶצְבָּעוֹת לֹא יִתְחַבְּרוּ זוֹ בָּזוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ כְתָרִים קְדוֹשִׁים כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְבַדּוֹ כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ צָרִיךְ לְהִתְפָּרֵשׁ בְּאוֹתִיּוֹת רְשׁוּמוֹת שֶׁלֹּא לְעָרֵב זֶה בָּזֶה, וְלֹא יִתְכַּוֵּן (ולהתכון) בְּאוֹתָם דְּבָרִים.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, כַּהֲנָא דְּפָרִיס יְדוֹי, בָּעֵי דְּלָא יִתְחַבְּרוּן אֶצְבְּעָן דָּא בְּדָא, בְּגִין דְּיִתְבָּרְכוּן כִּתְרִין קַדִּישִׁין, כָּל חַד וְחַד בִּלְחוֹדוֹי, כְּמָה דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ, בְּגִין דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא בָּעֵי לְאִתְפָּרְשָׁא בְּאַתְוָון רְשִׁימִין דְּלָא לְאַעְרְבָא דָּא בְּדָא, וְלָא יִתְכַּוְון (נ"א ולאתכוונא) בְּאִינּוּן מִלִּין.
רוצה הקבה שיתברכו עליונים על ידי תחתונים הקדושים בקדשה עליונה
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, רוֹצֶה הקב"ה שֶׁיִּתְבָּרְכוּ עֶלְיוֹנִים כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ תַחְתּוֹנִים, וְיִתְבָּרְכוּ עֶלְיוֹנִים שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים בִּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה עַל יְדֵי הַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים בִּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה, שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים מִכָּל קְדוֹשִׁים שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁכָּתוּב ׳וַחֲסִידֶיךְ יְבָרְכוּכָה׳ (תהלים קמה, י).
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּיִתְבָּרְכוּן עִלָּאֵי, בְּגִין דְּיִתְבָּרְכוּן תַּתָּאֵי, וְיִתְבָּרְכוּן עִלָּאֵי דְּאִינּוּן קַדִּישִׁין בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה, עַל יְדָא דְּתַתָּאֵי, דְּאִינּוּן קַדִּישִׁין בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה, דְּאִינּוּן קַדִּישִׁין מִכָּל קַדִּישִׁין דִּלְתַּתָּא, דִּכְתִּיב, ׳וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה׳ (תהילים קמה, י).
כהן שלא יודע סוד זה וסוד הברכה אין ברכתו ברכה כלל
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל כֹּהֵן שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ סוֹד זֶה, וּלְמִי מְבָרֵךְ, וּמַהִי הַבְּרָכָה שֶׁמְּבָרֵךְ - אֵין בִּרְכָתוֹ בְּרָכָה, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁכָּתוּב ׳כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ׳ (מלאכי ב, ז) - מַה זֶּה דַּעַת? דַּעַת סְתָם. וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ - עֶלְיוֹנִים יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ. וּמַה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ? תּוֹרָה. תּוֹרָה סְתָם. אֵיךְ אֲחוּזָה תוֹרָה שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁנִּקְרֵאת תּוֹרָה סְתָם? שֶׁלָּמַדְנוּ, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּאוֹתָם כְּתָרִים עֶלְיוֹנִים שֶׁנִּקְרְאוּ כָּךְ. מָה הַטַּעַם? ׳כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא׳ - וְלָמַדְנוּ שֶׁצָּרִיךְ הַכֹּהֵן לְכַוֵּן בְּאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁלְּמַעְלָה לְיַחֵד אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כְּפִי שֶׁצָּרִיךְ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כָּל כֹּהֵן דְּלָא יָדַע רָזָא דָּא, וּלְמַאן מְבָרֵךְ, וּמַאן הִיא בִּרְכָתָא דִּמְבָרֵךְ - לָאו בִּרְכָתָא דִּילֵיהּ בִּרְכָתָא, וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, (מלאכי ב ז) ׳כִּי שִׂפְתֵי כֹּהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ׳- מַאי דַעַת. דַעַת סְתָם. וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ- עִלָּאִין, יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ. וּמַאי יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ. תּוֹרָה. תּוֹרָה סְתָם. הֵיךְ אֲחִידָא תּוֹרָה דִּלְעֵילָּא דְּאִקְרֵי תּוֹרָה סְתָם. דְּתַנְיָא, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּאִינּוּן כִּתְרִין עִלָּאִין דְּאִתְקְרוּן הָכִי. מַאי טַעְמָא. כִּי מַלְאַךְ יהו"׳ה צְבָאוֹת הוּא׳. וְתָנֵינָא, דְּבָעֵי כַּהֲנָא לְכַוְּונָא בְּאִינּוּן מִלִּין דִּלְעֵילָּא, לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ.
אדם ובהמה תושיע ה
סוד עשרים ושתים אותיות ושם הקדוש הנסתר
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.