ממלכת הזוהר › זוהר › נשא › מאמר 15: כה תברכו אמור להם - סוד עשרים ושתים אותיות ברכת כהנים › פיסקה 12 (קמו ע"ב)

כהן הרוצה לפרש ידיו צריך שתתוסף עליו קדשת הלוי תחילה

נשא · כה תברכו אמור להם - סוד עשרים ושתים אותיות ברכת כהנים · מאמר 15 · פיסקה 12 · דף קמו ע"ב

לשון הזוהר

תָּאנָא, כֹּהֵן דְּבָעֵי לְפָרְסָא יְדוֹי, בָּעֵי דְּיִתּוֹסַף קְדוּשָּׁה עַל קְדוּשָּׁה דִּילֵיהּ, דְּבָעֵי לְקַדְּשָׁא יְדוֹי, עַל יְדָא דְּקַדִּישָׁא. מַאן יְדָא דְּקַדִּישָׁא. דָּא לֵיוָאָה, דְּבָעֵי כַּהֲנָא לִיטוֹל קְדוּשָּׁה דְּמַיָיא מִיְּדוֹי, דִּכְתִּיב ׳וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַלְּוִיִּם. הָא אִינּוּן קַדִּישִׁין׳. וּכְתִיב ׳בְּהוּ בַּלְוִיִּם,׳ (במדבר יח ב) ׳וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי וְגוֹ'׳. שֵׁבֶט אָבִיךָ - כְּלָל. מִכָּאן, דְּכָל כֹּהֵן דְּפָרִיס יְדוֹי, בָּעֵי לְאִתְקַדְּשָׁא עַל יְדֵי דְּקַדִּישָׁא, לִיתוֹסַף קְדוּשָּׁה עַל קְדוּשָׁתֵיהּ. וְעַל דָּא, לָא יִטּוֹל קְדוּשָּׁה דְּמַיָיא, מִבַּר נָשׁ אַחֲרָא, דְּלָא הֲוִי קַדִּישָׁא.

תרגום

לָמַדְנוּ, כֹּהֵן שֶׁרוֹצֶה לִפְרֹשׂ יָדָיו, צָרִיךְ שֶׁיִּתּוֹסֵף קְדֻשָּׁה עַל קְדֻשָּׁתוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו עַל יַד הַקָּדוֹשׁ. מִי יָד שֶׁל הַקָּדוֹשׁ? זֶה לֵוִי, שֶׁצָּרִיךְ כֹּהֵן לִטֹּל קְדֻשָּׁה שֶׁל מַיִם מִיָּדָיו, שֶׁכָּתוּב וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַלְוִיִּם. הֲרֵי הֵם קְדוֹשִׁים. וְכָתוּב בַּלְוִיִּם, ׳וְגַם אֶת אַחֶיךְ מַטֵּה לֵוִי וְגוֹ'׳ (במדבר יח, ב). ׳שֵׁבֶט אָבִיךְ׳ - כְּלָל. מִכָּאן שֶׁכָּל כֹּהֵן שֶׁפּוֹרֵשׂ יָדָיו, צָרִיךְ לְהִתְקַדֵּשׁ עַל יְדֵי קָדוֹשׁ, לְהוֹסִיף קְדֻשָּׁה עַל קְדֻשָּׁתוֹ. וְלָכֵן לֹא יִטֹּל קְדֻשָּׁה שֶׁל מַיִם מִבֶּן אָדָם אַחֵר שֶׁאֵינֶנּוּ קָדוֹשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תאנא, כהן דבעי לפרסא ידוי, בעי דיתוסף קדושה על קדושה דיליה, דבעי לקדשא ידוי, על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא. דא ליואה, דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מידוי, דכתיב ׳וקדשת את הלוים. הא אינון קדישין׳. וכתיב ׳בהו בלוים,׳ (במדבר יח ב) ׳וגם את אחיך מטה לוי וגו'׳. שבט אביך - כלל. מכאן, דכל כהן דפריס ידוי, בעי לאתקדשא על ידי דקדישא, ליתוסף קדושה על קדושתיה. ועל דא, לא יטול קדושה דמייא, מבר נש אחרא, דלא הוי קדישא.

התרגום: למדנו, כהן שרוצה לפרש ידיו, צריך שיתוסף קדשה על קדשתו, שצריך לקדש ידיו על יד הקדוש. מי יד של הקדוש? זה לוי, שצריך כהן לטל קדשה של מים מידיו, שכתוב וקדשת את הלוים. הרי הם קדושים. וכתוב בלוים, ׳וגם את אחיך מטה לוי וגו'׳ (במדבר יח, ב). ׳שבט אביך׳ - כלל. מכאן שכל כהן שפורש ידיו, צריך להתקדש על ידי קדוש, להוסיף קדשה על קדשתו. ולכן לא יטל קדשה של מים מבן אדם אחר שאיננו קדוש.

מן המפרשים

אור החמה: דיתוסף קדושה על קדושה דיליה עם היות שידיו נקיות וקדושות עם כל זה צריך לקדש ידיו וליטול אותם פעם אחרת והענין שאין ענין הנטילה אל הכהן לטהרה לבד אלא לתוספות קדושה וה' טבילות וי' קדושין דכהן גדול יוכיח שלא היה לטהרה אלא לתוספות…

שער מאמרי רשב"י: אמר שמואל עוד מצאתי דרוש אחר במאמר הנז' להרב הגדול זלה"ה וז"ל יוד יראה ודא איהי על רישיה דבר נש כו' ה' אהבה כו'. הנה כאן משמע כי אהבה ויראה הם אימא ואבא. וכן מצינו בס' התיקונין דאיצטרך ליחדא ליה לקב"ה בדחילו ורחימו. ואמנם…

זוהר הרקיע: דף קמ"ו ע"ב בר"מ ( במדבר ו-כד ) יברכך ה' שם ע"ב ולפעמים אמר ש ◆ שם ע"ב גבוה משם ס"ג והכל אמת ויציב והוא באופן זה כי ברישא קדמאה יש שם הויה דיודין העולה ע"ב וברישא תניינא הויה דס"ג וברישא תליתאי הויה דמ"ה.‏ ודע כי הויה דיודין…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: