דיבור רע מלשון הרע נרשם על האדם - לכן אשרי מי שאין ברוחו רמייה
נשא · אשרי אדם לא יחשב ה לו עון - סוד עדות הנשמה בלילה על דיבורי האדם · מאמר 1 · פיסקה 6 · דף קכא ע"ב
לשון הזוהר
וְכַד הַהִיא מִלָּה לָאו אִיהִי כְּדְקָא יָאוּת, וְאִיהִי מִלָּה מִמִּילִין בִּישִׁין, מִלִּישָׁנָא בִּישָׁא - הַהִיא מִלָּה סַלְּקָא לַאֲתָר דְּסַלְּקָא, וּכְדֵין אִתְרְשִׁים הַהִיא מִלָּה, וְהַהוּא חוֹבָה עָלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מִשּׁוֹכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמוֹר פִּתְחֵי פִּיךָ׳ (מיכה ז, ה) - וּבְגִין כָּךְ ׳אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחֲשׁוֹב יהו"ה לוֹ עָוֹן׳ (תהילים לב, ב) - אֵימָתַי. כְּשֶׁאֵין ׳בְּרוּחוֹ רְמִיָּה׳.
תרגום
וּכְשֶׁאוֹתוֹ דִבּוּר אֵינוֹ כָרָאוּי, וְהוּא דִּבּוּר מִדִּבּוּרִים רָעִים, מִלָּשׁוֹן הָרָע - אוֹתוֹ הַדִּבּוּר עוֹלֶה לְמָקוֹם שֶׁעוֹלֶה, וְנִרְשָׁם אוֹתוֹ דִבּוּר וְאוֹתוֹ חֵטְא עַל הָאָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךְ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךְ׳ (מיכה ז, ה) - וְלָכֵן ׳אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עָון׳ - אֵימָתַי? כְּשֶׁאֵין ׳בְּרוּחוֹ רְמִיָּה׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכד ההיא מלה לאו איהי כדקא יאות, ואיהי מלה ממילין בישין, מלישנא בישא - ההיא מלה סלקא לאתר דסלקא, וכדין אתרשים ההיא מלה, וההוא חובה עליה דבר נש, הדא הוא דכתיב, ׳משוכבת חיקך שמור פתחי פיך׳ (מיכה ז, ה) - ובגין כך ׳אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון׳ (תהילים לב, ב) - אימתי. כשאין ׳ברוחו רמיה׳.
התרגום: וכשאותו דבור אינו כראוי, והוא דבור מדבורים רעים, מלשון הרע - אותו הדבור עולה למקום שעולה, ונרשם אותו דבור ואותו חטא על האדם. זהו שכתוב ׳משכבת חיקך שמר פתחי פיך׳ (מיכה ז, ה) - ולכן ׳אשרי אדם לא יחשב ה' לו עון׳ - אימתי? כשאין ׳ברוחו רמיה׳.
מן המפרשים
מקדש מלך: אימתי כשאין ברוחו רמיה פי' ובזה נתרצה קושיא דלעיל לפי שהנשמה היא מעידה על האדם כל העונות שעשה. ואם הוא צדיק שהנשמה לא עשתה שום עון ביום עליו הכתוב אומר אשרי אדם לא וכו' שר"ל שלא עשה שום עון שיחשוב לו ה'. ואימתי יהיה זה כשאין…
אור החמה: אתרשים ההוא מלה וההוא חובא. אפשר דהיינו רושם שנרשם ברוח והרוח רושם ממש בגוף בסוד חכמת השרטוט ועד שמצטייר בנשמה מלמעלה בלילה אינו מצטייר בגוף לבד שהרוח הוא הרושם בגוף כדפי' בזוהר פ' יתרו ולפי' אמר שהנשמה עולה וההוא עין או פגם…
הסולם: וכד ההיא מלה לאו וכו׳ : וכשהמלה ההיא אינה כראוי, והיא מלה מהמלים הרעות, מלשון הרע, המלה ההיא עולה למקום שעולה, ואז נרשמת המלה ההיא ואותו העון על האדם. ז״ש, משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, דהיינו מהנשמה המעידה על מעשיו. ומשום זה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: