אשרי אדם לא יחשב ה לו עון
סוד עדות הנשמה בלילה על דיבורי האדם
רבי אבא פותח אשרי אדם - סוד פסוק שאין ראשו סופו ואין סופו ראשו
׳וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׳ (במדבר ד, כא) ׳נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וְגוֹ'׳. רַבִּי אַבָּא פָּתַח, ׳אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשּב ה' לוֹ עָון וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה׳ (תהלים לב, ב) - הַפָּסוּק הַזֶּה אֵין רֹאשׁוֹ סוֹפוֹ, וְאֵין סוֹפוֹ רֹאשׁוֹ. וְיֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, וְכָךְ פֵּרְשׁוּהוּ.
בלשון הזוהר
׳וַיְדַבֵּר יהו"ה אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר׳ (במדבר ד, כא-כב), ׳נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן וְגוֹ'׳. רִבִּי אַבָּא פָּתַח, ׳אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחֲשׁוֹב יהו"ה לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה׳ (תהילים לב, ב) - הַאי קְרָא, לָאו רֵישֵׁיהּ סֵיפֵיהּ, וְלָאו סֵיפֵיהּ רֵישֵׁיהּ. וְאִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, וְהָא אוּקְמוּהָ.
בשעת תפילת מנחה הדין שורה - יצחק תיקן ושמאל מתעורר לקראת הלילה
בֹּא רְאֵה, בִּשְׁעַת תְּפִלַּת מִנְחָה הַדִּין שׁוֹרֶה בָּעוֹלָם, וְיִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, וּגְבוּרָה עֶלְיוֹנָה שׁוֹלֶטֶת בָּעוֹלָם, עַד שֶׁבָּא וְנִכְנָס הַלַּיְלָה, בִּשְׁבִיל לְקַבֵּל אוֹתוֹ (ללילה). וּמִזְּמַן שֶׁשּׁוֹרָה תְפִלַּת מִנְחָה, נִפְרָד הַשְּׂמֹאל לְקַבֵּל (אוֹתוֹ) וּמִתְעוֹרֵר הַלַּיְלָה. אַחַר שֶׁמִּתְעוֹרְרִים כָּל אוֹתָם שׁוֹמְרֵי הַפְּתָחִים שֶׁבַּחוּץ, כֻּלָּם מִתְעוֹרְרִים בָּעוֹלָם וּמִתְפַּשְּׁטִים, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם טוֹעֲמִים טַעַם מָוֶת.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דִּצְלוֹתָא דְּמִנְחָה דִּינָא שַׁרְיָא בְּעָלְמָא, וְיִצְחָק תִּקֵּן צְלוֹתָא דְּמִנְחָה, וּגְבוּרָה עִלָּאָה שַׁלְטָא בְּעָלְמָא, עַד דְּאָתֵי וְעָאל לֵילְיָא, בְּגִין לְקַבְּלָא לֵיהּ (לליליא), וּמִזִּמְנָא דְּשָׁארִי צְלוֹתָא דְּמִנְחָה, אִתְפְּרַשׁ שְׂמָאלָא לְקַבְּלָא (ליה) וְאִתְּעַר לֵילְיָא. בָּתַר דְּאִתְּעַר כָּל אִינּוּן נְטוּרֵי פִּתְחִין דִּלְבַר, כֻּלְּהוּ מִתְעָרִין בְּעָלְמָא וְאִתְפָּשָׁטוּ, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא טַעֲמִין טַעֲמָא דְּמוֹתָא.
בחצות הלילה מתעורר השמאל ושושנה הקדושה מעלה ריחות ומרימה קול
וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה מַמָּשׁ מִתְעוֹרֵר הַשְּׂמֹאל כְּמִקֹּדֶם, וְשׁוֹשַׁנָּה הַקְּדוֹשָׁה מַעֲלָה רֵיחוֹת וּמְשַׁבַּחַת וּמְרִימָה קוֹל, וְאָז עוֹלֶה וְשׁוֹרֶה הָרֹאשׁ לְמַעְלָה בַּשְּׂמֹאל, וְהַשְּׂמֹאל אָז מְקַבְּלָהּ.
בלשון הזוהר
וְהָא אִתְּמַר. בְּפַלְגוּת לֵילְיָא מַמָּשׁ, אִתְּעַר שְׂמָאלָא כְּמִלְּקַדְּמִין, וּוַרְדָּא קַדִּישָׁא סַלְּקָא רֵיחִין, וְהִיא מְשָׁבַּחַת וַאֲרִימַת קָלָא, וּכְדֵין סַלְּקָא וְשַׁרְיָא רֵישָׁא לְעֵילָּא בִּשְׂמָאלָא, וּשְׂמָאלָא מְקַבֵּל לָהּ.
הכרוז קורא לשבח את המלך ובבוקר הימין מתעורר לזווג הכל כאחד
אָז הַכָּרוֹז קוֹרֵא בָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי זְמַן הוּא לְהִתְעוֹרֵר לְשַׁבֵּחַ לַמֶּלֶךְ. וְאָז תִּשְׁבָּחוֹת מִתְעוֹרְרוֹת, וְנִמְצֵאת הִתְבַּשְּׂמוּת הַכֹּל. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁמִּתְעוֹרֵר לְזַוֵּג זִוּוּג זֶה כְּשֶׁבָּא הַבּקֶר, וְהַיָּמִין מִתְעוֹרֵר וּמְחַבְּקָהּ, וְאָז זִוּוּג הַכֹּל נִמְצָא כְאֶחָד. (למלך, כְּשֶׁבָּא הבקר וְהַיָּמִין מִתְעוֹרֵר ומחבק אוֹתָהּ, אָז נִמְצָא זִוּוּג הַכֹּל כְּאֶחָד, וְאָז הַתִּשְׁבָּחוֹת מִתְעוֹרְרוֹת וְנִמְצֵאת הִתְבַּשְּׂמוּת הַכֹּל. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁמְּעוֹרֵר לְזַוֵּג זִוּוּג זֶה). בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם יְשֵׁנִים וְטוֹעֲמִים טַעַם מָוֶת וְהַנְּשָׁמָה עוֹלָה לְמַעְלָה - עוֹמֶדֶת בְּמָקוֹם שֶׁעוֹמֶדֶת, וְנִבְחֶנֶת עַל מַעֲשֶׂיהָ שֶׁעָשְׂתָה כָּל הַיּוֹם, וְכוֹתְבִים אוֹתָם עַל פֶּתֶק. מַדּוּעַ? מִשּׁוּם שֶׁהַנְּשָׁמָה עוֹלָה לְמַעְלָה וּמְעִידָה עַל מַעֲשֵׂי הָאָדָם וְעַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו.
בלשון הזוהר
כְּדֵין כָּרוֹזָא קָארֵי בְּעָלְמָא, דְּהָא עִידָּן הוּא לְאִתְּעָרָא לְשַׁבְּחָא לֵיהּ לְמַלְכָּא. וּכְדֵין תּוּשְׁבְּחָן מִתְעָרִין, וְאִתְבַּסְּמוּתָא דְּכֹלָּא אִשְׁתְּכַח. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּאִתְּעַר לְזַוְּוגָא זִוּוּגָא דָּא. כַּד אָתֵי צַפְרָא, וִימִינָא אִתְּעַר וּמְחַבְּקָא לָהּ, כְּדֵין זִוּוּגָא דְּכֹלָּא אִשְׁתְּכַח כַּחֲדָא. (ס"א למלכא, כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבק לה כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח זכאה חולקיה מאן דאתער לזווגא זווגא דא) תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דִּבְנֵי נָשָׁא דְּמִיכִין, וְטַעֲמִין טַעֲמָא דְּמוֹתָא, וְנִשְׁמְתָא סַלְּקָא לְעֵילָּא - קַיְּימָא בַּאֲתָר דְּקַיְּימָא, וְאִתְבְּחִינַת עַל עוֹבָדָהָא דְּעַבְדַּת כָּל יוֹמָא, וְכַתְבִין לְהוּ עַל פִּתְקָא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּנִשְׁמְתָא סַלְּקָא לְעֵילָּא, וְאַסְהִידַת עַל עוֹבָדוֹי דְּבַּר נָשׁ, וְעַל כָּל מִלָּה וּמִלָּה דְּנָפִיק מִפּוּמֵיהּ.
דיבור קדוש של תפילה ותורה עולה ובוקע רקיעים עד שנכנס הלילה
וּכְשֶׁאוֹתוֹ דִבּוּר שֶׁהוֹצִיא הָאִישׁ מִפִּיו הוּא כָּרָאוּי, דִּבּוּר קָדוֹשׁ שֶׁל תְּפִלָּה וְתוֹרָה - אוֹתוֹ דִבּוּר עוֹלֶה וּבוֹקֵעַ רְקִיעִים, וְעוֹמֵד בְּמָקוֹם שֶׁעוֹמֵד, עַד שֶׁנִּכְנָס הַלַּיְלָה, וְהַנְּשָׁמָה עוֹלָה וְאוֹחֶזֶת אוֹתוֹ הַדִּבּוּר וּמַכְנִיסָתוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
בלשון הזוהר
וְכַד הַהִיא מִלָּה דְּאַפִּיק בַּר נָשׁ מִפּוּמֵיהּ אִיהִי כְּדְקָא יָאוּת, מִלָּה קַדִּישָׁא דְּאוֹרַיְיתָא וּצְלוֹתָא - הַהִיא מִלָּה סַלְּקָא, וּבָקַע רְקִיעִין, וְקַיְּימָא בְּאֲתָר דְּקַיְּימָא, עַד דְּעָאל לֵילְיָא, וְנִשְׁמְתָא סַלְּקָא וְאָחִיד לְהַהִיא מִלָּה, וְעָאִיל לָהּ קַמֵּי מַלְכָּא.
דיבור רע מלשון הרע נרשם על האדם - לכן אשרי מי שאין ברוחו רמייה
וּכְשֶׁאוֹתוֹ דִבּוּר אֵינוֹ כָרָאוּי, וְהוּא דִּבּוּר מִדִּבּוּרִים רָעִים, מִלָּשׁוֹן הָרָע - אוֹתוֹ הַדִּבּוּר עוֹלֶה לְמָקוֹם שֶׁעוֹלֶה, וְנִרְשָׁם אוֹתוֹ דִבּוּר וְאוֹתוֹ חֵטְא עַל הָאָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךְ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךְ׳ (מיכה ז, ה) - וְלָכֵן ׳אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עָון׳ - אֵימָתַי? כְּשֶׁאֵין ׳בְּרוּחוֹ רְמִיָּה׳.
בלשון הזוהר
וְכַד הַהִיא מִלָּה לָאו אִיהִי כְּדְקָא יָאוּת, וְאִיהִי מִלָּה מִמִּילִין בִּישִׁין, מִלִּישָׁנָא בִּישָׁא - הַהִיא מִלָּה סַלְּקָא לַאֲתָר דְּסַלְּקָא, וּכְדֵין אִתְרְשִׁים הַהִיא מִלָּה, וְהַהוּא חוֹבָה עָלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מִשּׁוֹכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמוֹר פִּתְחֵי פִּיךָ׳ (מיכה ז, ה) - וּבְגִין כָּךְ ׳אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחֲשׁוֹב יהו"ה לוֹ עָוֹן׳ (תהילים לב, ב) - אֵימָתַי. כְּשֶׁאֵין ׳בְּרוּחוֹ רְמִיָּה׳.
מצוה להיות הלויים משוררים במקדש
סוד מיכאל הכהן וגבריאל המשורר
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.