ממלכת הזוהר › זוהר › נח › מאמר 8: ׳עשה ה' אשר זמם׳ - קריעת אדרת הכבוד וסוד החדוה בדין הרשעים › פיסקה 4 (סא ע"ב)

חיבת הקב"ה לבית המקדש וקריעת אדרתו בחורבנו

נח · ׳עשה ה' אשר זמם׳ - קריעת אדרת הכבוד וסוד החדוה בדין הרשעים · מאמר 8 · פיסקה 4 · דף סא ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, מִן יוֹמָא דְּאִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא הֲוָה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ וְחֲבִיב עֲלֵיהּ סַגֵּי וְהֲוָה דָּחִיל עֲלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל דְּיֶחטוּן וִיחָרֵב בֵּי מַקְדְּשָׁא. וְכֵן בְּכָל זִמְנָא דְּהֲוָה אָתֵי לְגַבֵּי בֵּי מַקְדְּשָׁא הֲוָה לָבִישׁ הַהוּא פּוֹרְפִּירָא. לְבָתַר דְּגָרְמוּ חוֹבִין וְאַרְגִּיזוּ קַמֵּי מַלְכָּא אִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא וּבָזַע הַהוּא פּוֹרְפִּירָא (ד"א גריס הס ההוא פורפירא ואתחרב בי מקדשא) הַיְנוּ דִכְתִיב ׳עָשָׂה יהו"ה אֲשֶׁר זָמַם׳.

תרגום

בֹּא רְאֵה, מִיּוֹם שֶׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה הקב"ה מִסְתַּכֵּל בּוֹ וְחָבִיב עָלָיו הַרְבֵּה, וְהָיָה פּוֹחֵד עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁיֶּחְטְאוּ וְיֵחָרֵב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְכָךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה בָּא אֵצֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָיָה לוֹבֵשׁ אוֹתָהּ אַדֶּרֶת. אַחַר שֶׁגָּרְמוּ הַחֲטָאִים וְהִרְגִּיזוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, נֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְקָרַע אוֹתָהּ הָאַדֶּרֶת (קָרַע אוֹתָהּ הָאַדֶּרֶת וְנֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ). הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם׳ (איכה ב, יז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, מן יומא דאתבני בי מקדשא הוה קודשא בריך הוא מסתכל ביה וחביב עליה סגי והוה דחיל עלייהו דישראל דיחטון ויחרב בי מקדשא. וכן בכל זמנא דהוה אתי לגבי בי מקדשא הוה לביש ההוא פורפירא. לבתר דגרמו חובין וארגיזו קמי מלכא אתחרב בי מקדשא ובזע ההוא פורפירא (ד"א גריס הס ההוא פורפירא ואתחרב בי מקדשא) הינו דכתיב ׳עשה יהו"ה אשר זמם׳.

התרגום: בא ראה, מיום שנבנה בית המקדש היה הקב"ה מסתכל בו וחביב עליו הרבה, והיה פוחד על ישראל שיחטאו ויחרב בית המקדש. וכך בכל פעם שהיה בא אצל בית המקדש, היה לובש אותה אדרת. אחר שגרמו החטאים והרגיזו לפני המלך, נחרב בית המקדש וקרע אותה האדרת (קרע אותה האדרת ונחרב בית המקדש). הינו שכתוב ׳עשה ה' אשר זמם׳ (איכה ב, יז).

מן המפרשים

כתם פז: בכל זימנא דהוה אתי לגביה על הבית הוא אומר כלומר לשוכני בתוכם הוה לביש ההוא פורפירא שהיא השכינה שהיא מלבושו ומכבדתו ועל ידה היה מתראה להם לישראל בסוד ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי.

מקדש מלך: ת"ח מן וכו' נראה שהטעם לזה מפני שמעולם לא היה העולם מתוקן ולא היתה הקדושה נבדלת בעצם מן הקליפה שלא היה בא לחוץ שום ניצוץ מהקדושה שלא היה אפי' שום נקב קטן במלבוש העליון מרוב השגחת הקדושה עליו והיינו דהוה מסתכל ביה לשומרו בל…

הסולם: תא חזי וכו': בוא וראה מיום שנבנה בית המקדש, היה הקב"ה מסתכל בו, והיה חביב עליו מאד. והיה מפחד על ישראל שלא יחטאו ויחרב בית המקדש. וכן בכל פעם שהיה בא לבית המקדש, היה לובש פורפירא הזו. דהיינו שהיה מזדווג עם המלכות ואחר שגרמו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: