׳עשה ה' אשר זמם׳
קריעת אדרת הכבוד וסוד החדוה בדין הרשעים
מעשה ברבי אלעזר אצל חמיו - שאלת פסוק החורבן
רַבִּי אֶלְעָזָר הָלַךְ אֶל רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוֹנְיָא חָמִיו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ, הִתְקִין לוֹ שָׁטִיחַ (ס"א: טופסיסא) שֶׁל כִּסּוּי בְּמוֹטוֹת שֶׁל עֵץ, וְיָשְׁבוּ. אָמַר לוֹ חָמִיו, אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁמַעְתָּ מֵאָבִיךְ זֶה שֶׁכָּתוּב ׳עָשָׂה יהו"ה אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם׳ (איכה ב, יז)?
בלשון הזוהר
רַבִּי אֶלְעָזָר אֲזַל לְגַבֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוֹנְיָא חָמוֹי. כֵּיוָן דְּחָמָא לֵיהּ אַתְקִין לֵיהּ תּוּפְסִיתָא (ס"א: טופסיסא) דְּקוּמְרָא בְּמָטוּן דְּקוּלְפָא וִיתִיבוּ. אָמַר לֵיהּ חָמוֹי אֶפְשָׁר דְּשָׁמַעְתְּ מֵאָבוּךְ הַאי דִכְתִיב ׳עָשָׂה יהו"ה אֲשֶׁר זָמַם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָה מִימֵי קֶדֶם׳ (איכה ב, יז).
האדרת שקרע הקב"ה ביום חורבן בית המקדש
אָמַר לוֹ, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים. ׳בִּצַּע אֶמְרָתוֹ׳ - שֶׁקָּרַע הָאַדֶּרֶת שֶׁלּוֹ. ׳אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם׳ - שֶׁהֲרֵי אוֹתָהּ הָאַדֶּרֶת צִוָּה מֵאוֹתָם יָמִים רִאשׁוֹנִים עֶלְיוֹנִים, וּבַיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קָרַע אוֹתָהּ, מִשּׁוּם שֶׁהָאַדֶּרֶת הַזּוֹ הִיא כְבוֹדוֹ וְתִקּוּנוֹ, וְקָרַע אוֹתָהּ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָא. ׳בִּצַּע אֶמְרָתוֹ׳ - דְּבָזַע פּוֹרְפִּירָא דִּילֵיהּ. ׳אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם׳ - דְּהָא פּוֹרְפִּירָא פָּקִיד לָהּ מֵאִנּוּן יוֹמֵי קַדְמָאֵי עִלָּאֵי, וּבְיוֹמָא דְּאִתְחָרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא בָּזַע לָהּ. בְּגִין דְּהַאי פּוֹרְפִּירָא אִיהִי יְקָרָא דִילֵיהּ וְתִיקוּנָא דִילֵיהּ וּבָזַע לֵיהּ.
משל למלך ששבר כלי יקרו בזעם על בנו
אָמַר לוֹ, ׳עָשָׂה יהו"ה אֲשֶׁר זָמָם׳ - וְכִי מֶלֶךְ חוֹשֵׁב (קדם) לְהָרַע לְבָנָיו עַד שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לַחֲטֹא!? אָמַר לוֹ, (מָשָׁל) לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כְּלִי יָקָר, וּבְכָל יוֹם הָיָה פּוֹחֵד עָלָיו שֶׁלֹּא יִשָּׁבֵר וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בּוֹ וּמָצָא חֵן בְּעֵינָיו. לְיָמִים בָּא בְּנוֹ וְהִרְגִּיז אֶת הַמֶּלֶךְ, לָקַח הַמֶּלֶךְ אוֹתוֹ כְּלִי יָקָר וְשָׁבַר אוֹתוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳עָשָׂה יהו"ה אֲשֶׁר זָמָם׳.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ ׳עָשָׂה יהו"ה אֲשֶׁר זָמַם׳ - וְכִי מַלְכָּא חָשִׁיב (קודם) לְאַבְאָשָׁא לִבְנוֹי עַד לָא יֵיתוּן לְמֶחְטֵי. אָמַר לֵיהּ לְמַלְכָּא דְּהֲוָה לֵיהּ מָאן יְקָר, וּבְכָל יוֹמָא הֲוָה דָּחִיל עֲלֵיהּ דְּלָא יִתְבַּר וְהֲוָה מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ וְתַקִּין בְּעֵינוֹי. לְיוֹמִין אֲתָא בְּרֵיהּ וְאַרְגִּיז לֵיהּ לְמַלְכָּא, נְטַל מַלְכָּא הַהוּא מָאן יְקָר וּתְבַר לֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳עָשָׂה יהו"ה אֲשֶׁר זָמָם׳.
חיבת הקב"ה לבית המקדש וקריעת אדרתו בחורבנו
בֹּא רְאֵה, מִיּוֹם שֶׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה הקב"ה מִסְתַּכֵּל בּוֹ וְחָבִיב עָלָיו הַרְבֵּה, וְהָיָה פּוֹחֵד עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁיֶּחְטְאוּ וְיֵחָרֵב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְכָךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה בָּא אֵצֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָיָה לוֹבֵשׁ אוֹתָהּ אַדֶּרֶת. אַחַר שֶׁגָּרְמוּ הַחֲטָאִים וְהִרְגִּיזוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, נֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְקָרַע אוֹתָהּ הָאַדֶּרֶת (ד"א: קָרַע אוֹתָהּ הָאַדֶּרֶת וְנֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ). הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳עָשָׂה יהו"ה אֲשֶׁר זָמָם׳.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מִן יוֹמָא דְּאִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא הֲוָה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ וְחֲבִיב עֲלֵיהּ סַגֵּי וְהֲוָה דָּחִיל עֲלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל דְּיֶחטוּן וִיחָרֵב בֵּי מַקְדְּשָׁא. וְכֵן בְּכָל זִמְנָא דְּהֲוָה אָתֵי לְגַבֵּי בֵּי מַקְדְּשָׁא הֲוָה לָבִישׁ הַהוּא פּוֹרְפִּירָא. לְבָתַר דְּגָרְמוּ חוֹבִין וְאַרְגִּיזוּ קַמֵּי מַלְכָּא אִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא וּבָזַע הַהוּא פּוֹרְפִּירָא (ד"א: גריס הס ההוא פורפירא ואתחרב בי מקדשא). הַיְנוּ דִכְתִיב ׳עָשָׂה יהו"ה אֲשֶׁר זָמַם׳.
עטרת האמרה שמקדם - ועצבות הבתים החיצונים בחורבן
׳בִּצַע אֶמְרָתוֹ וְגוֹ'׳ (אֶמְרָתוֹ זוֹ בַּתְּחִלָּה יָשְׁבָה בְּרֹאשׁ אָמִיר, וַהֲרֵי הִתְעַטְּרוּ עֲטָרָה לְרֹאשׁ וְאִילָן נָאֶה לְפָנָיו, וְהִיא ׳מִימֵי קֶדֶם׳ וַדַּאי. וְאָז עַצְבוּת לְפָנָיו בַּבָּתִּים הַחִיצוֹנִים וַדַּאי, ׳וְהֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה׳ (ישעיה לג, ז).
בלשון הזוהר
׳בִּצַּע אִמְרָתוֹ וְגו'׳ (האי אמרתו בקדמיתא יתבא בראש אמיר. והא אתעטרו עטרא לרישא ואילן נאה לפניו. ואיהי ׳מימי קדם׳ ודאי. וּכְדֵין עֲצִיבוּ קַמֵּיהּ בְּבָתֵּי בָּרָאֵי וַדַּאי ׳וְהֵן אראלם צעקו חוצה׳ (ישעיהו לג, ז).
חדוה לפני הקב"ה בכליון רשעי העולם בכל דור
(שם כב יב) ׳ויקרא יהו"ה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא וגו')׳. הַיְנוּ בִּזְמַן שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אֲבָל בִּזְמַן אַחֵר אֵין חֶדְוָה לִפְנֵי הקב"ה כְּמוֹ זְמַן שֶׁאוֹבְדִים רִשְׁעֵי הָעוֹלָם וְאוֹתָם שֶׁהִרְגִּיזוּ לְפָנָיו, כי בעשיית הדין מתרוממת מדת המלכות ומתייחדת עם בעלה (או"י), והרשעים מגבירים את קושי הדינים ומונעים את שלמות הזיווג העליון, ובאבדם הגבורות מתבסמות (מקדש מלך) זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי יא י) ׳וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה׳. וְכֵן בְּכָל דּוֹר וְדוֹר שֶׁעוֹשֶׂה דִין בְּרִשְׁעֵי הָעוֹלָם, אף שאין הפגם כולל כבזמן המבול אלא באומה אחת חֶדְוָה וְתִשְׁבַּחַת לִפְנֵי הקב"ה והתשבחת היא מן הנותרים, שמשבחים ברוך המקום שעקרם ולוקחים מוסר (מקדש מלך).
בלשון הזוהר
ויקרא ׳יהו"ה צבאות ביום ההוא וגו'׳ (ישעיהו כב, יב)) הַיְינוּ בְּזִמְנָא דְּאִתְחָריב בֵּי מַקְדְּשָׁא. אֲבָל בְּזִמְנָא אֳחָרָא לֵית חֶדְוָה קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּזִמְנָא דְּאִתְאֲבִידוּ חַיָּיבֵי עָלְמָא וְאִנּוּן דְּאַרְגִּיזוּ קַמֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וּבַאֲבוֹד רְשָׁעִים רִנָּה׳ (משלי יא, י). וְכֵן בְּכָל דָּרָא וְדָרָא דְּעָבִיד דִּינָא בְּחַיָּיבֵי עָלְמָא, חֶדְוָה וְתוּשְׁבַּחְתָּא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
דין ברשעים בזמנם מביא חדוה - שלא בזמנם רע לפניו
וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁאֵין חֶדְוָה לִפְנֵי הקב"ה כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה דִין בָּרְשָׁעִים? אֶלָּא בּוֹא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁנַּעֲשֶׂה דִין בָּרְשָׁעִים, חֶדְוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְפָנָיו עַל שֶׁנֶּאֶבְדוּ מֵהָעוֹלָם. וְהַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֲמוּרִים כְּשֶׁמַּגִּיעַ אוֹתוֹ זְמַן שֶׁהִמְתִּין לָהֶם וְלֹא שָׁבוּ אֵלָיו כי מדתו להאריך אפו לרשעים אולי ישובו, כמו שהמתין לדור המבול מאה ועשרים שנה (כתם פז), ואינו עושה דין עד שנשלמו חובותיהם, כדי שלא יהיה מלמד זכות (מקדש מלך) מֵחֲטָאֵיהֶם. אֲבָל אִם נַעֲשֶׂה בָהֶם דִּין עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ, מפני סבה אחרת, כגון שגלוי לפניו שאם יאריך להם תבוא תקלה על ידם זְמַנָּם, (וְעַד) שֶׁלֹּא נִשְׁלָם חֶטְאָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמוֹרִי עַד, שלכן המתין לאמורי עד הדור הרביעי הֵנָּה׳ (בראשית טו, טז), אָז אֵין חֶדְוָה לְפָנָיו, וְרַע לְפָנָיו עַל, כי מעשה ידיו הם ועדיין היה באפשרותם לשוב (כתם פז), ואין מדת הדין צודקת מכל צדדיה, ואין התפארת מסכימה עמה בדין ההוא, ולכן אין יחוד גמור ואין רנה (או"י) שֶׁנֶּאֶבְדוּ.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא הָא תָּנִינָן דְּלֵית חֶדְוָה קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד אִיהוּ עָבִיד דִּינָא בְּחַיָּיבַיָא. אֶלָּא תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְעֲבִיד דִּינָא בְּחַיָּיבַיָא, חֶדְוָון וְתוּשְׁבְּחָן קַמֵּיהּ עַל דְּאִתְאֲבִידוּ מֵעָלְמָא. וְהָנֵּי מִילֵי כַּד מָטָא הַהוּא זִמְנָא דְּאוֹרִיךְ לוֹן וְלָא תָאבָן לְגַבֵּיהּ מֵחוֹבַיְיהוּ. אֲבָל אִי אִתְעֲבִיד בְּהוּ דִּינָא עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ, וְעַד דְּלָא אִשְׁתְּלִים חוֹבַיְיהוּ, כְּמָא דְאַתְּ אָמַר, ׳כִּי לא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמוֹרִי עַד הֵנָּה׳ (בראשית טו, טז), כְּדֵין לֵית חֶדְוָה קַמֵיהּ וּבָאִישׁ קַמֵּיהּ עַל דְּאִתְאֲבִידוּ.
דין קודם הזמן ברשעים המשתתפים להרע לישראל
וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה עוֹשֶׂה בָהֶם דִּין טֶרֶם שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם? אֶלָּא הֵם גָּרְמוּ רַע לְעַצְמָם, שֶׁהֲרֵי הקב"ה אֵינוֹ עוֹשֶׂה דִין בְּטֶרֶם מַגִּיעַ זְמַנָּם, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁמִּשְׁתַּתְּפִים עִם יִשְׂרָאֵל לְהָרַע לָהֶם, וְלָכֵן עוֹשֶׂה בָהֶם דִּין וּמְאַבְּדָם מֵהָעוֹלָם בְּלֹא הַזְּמַן. וְזֶהוּ שֶׁרַע לְפָנָיו. וְלָכֵן הִטְבִּיעַ מִצְרַיִם בַּיָּם וְהֶאֱבִיד שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל בִּימֵי יְהוֹשָׁפָט, וְכֵן כֻּלָּם, שֶׁהֲרֵי מִשּׁוּם יִשְׂרָאֵל נֶאֶבְדוּ לִפְנֵי זְמַנָּם.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא אִיהוּ עַד לָא מָטוּ זִמְנַיְיהוּ אַמַּאי עָבִיד בְּהוּ דִּינָא. אֶלָּא אִנּוּן גָּרְמִין בִּישָׁא לְגַרְמַיְיהוּ, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא עָבִיד בְּהוּ דִּינָא עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ, אֶלָּא בְּגִין דְּמִשְׁתַּתְּפֵי בַּהֲדַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל לְאַבְאָשָׁא לוֹן, וּבְגִין כָּךְ עָבִיד בְּהוּ דִּינָא וְאוֹבִיד לוֹן מֵעָלְמָא בְּלָא זִמְנָא. וְדָא הוּא דְּאַבְאִישׁ קַמֵּיהּ. וּבְגִין כָּךְ אַטְבַּע מִצְרָאֵי בְּיַמָּא, וְאוֹבִיד שַׂנְאֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בִּימֵי יְהוֹשָׁפָט, וְכֵן כֻּלְהוּ, דְּהָא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל אִתְאֲבִידוּ בְּלָא זִמְנָא.
חדוה בהשלמת הזמן - וחסרונה לעד מחורבן המקדש
אֲבָל כְּשֶׁהֻשְׁלַם הַזְּמַן שֶׁחִכָּה לָהֶם וְלֹא שָׁבוּ, אָז חֶדְוָה וְתִשְׁבַּחַת לְפָנָיו עַל שֶׁאָבְדוּ מֵהָעוֹלָם, פְּרָט לַזְּמַן שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהֻשְׁלַם הַזְּמַן שֶׁלָּהֶם שֶׁהִרְגִּיזוּ לְפָנָיו, לֹא הָיְתָה חֶדְוָה לְפָנָיו. וּמֵאוֹתוֹ זְמַן לֹא הָיְתָה חֶדְוָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.
בלשון הזוהר
אֲבָל כַּד אִשְׁתְּלִים זִמְנָא דְּאוֹרִיךְ לוֹן וְלָא תָבוּ, כְּדֵין חֶדְוָה וְתוּשְׁבַּחְתָּא קַמֵּיהּ עַל דְּאִתְאֲבִידוּ מֵעָלְמָא, בַּר בְּזִמְנָא דְּאִתְחָריב בֵּי מַקְדְּשָׁא, דְּאַף עַל גַּב דְּאִשְׁתְּלִים זִמְנָא דִּלְהוֹן דְּאַרְגִּיזוּ קַמֵּיהּ, לָא הֲוָה חֶדְוָה קַמֵּיהּ. וּמֵהַהוּא זִמְנָא לָא הֲוָה חֶדְוָה לְעֵילָא וְתַתָּא.
׳ארבעים יום וארבעים לילה׳
סוד מלקות המבול ופירוד הזכר מהנקבה במים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.