ממלכת הזוהר › זוהר › נח › מאמר 41: ׳והבית בהבנתו׳ - מחשבה נסתרת המתפשטת עד דיבור בבניין המשכן › פיסקה 6 (עד ע"א)

התפשטות המחשבה בבית הגרון - קרויה אלהים חיים

נח · ׳והבית בהבנתו׳ - מחשבה נסתרת המתפשטת עד דיבור בבניין המשכן · מאמר 41 · פיסקה 6 · דף עד ע"א

לשון הזוהר

עַד דְּאִתְפַּשְׁטַת וְשַׁרְיָיא לְבֵי גָרוֹן אֲתַר דְּאִיהוּ נְבִיעַ תָּדִיר בְּרָזָא דְּאִיהוּ רוּחַ חַיִּים. וּכְדֵין כַּד אִתְפַּשְׁטַת הַהִיא מַחֲשָׁבָה וְשָׁרְיָא בְּאֲתַר דָּא, אִקְרֵי הַהִיא מַחֲשָׁבָה ׳אֱלֹהִים חַיִּים׳. דִּכְתִיב, ׳הוּא אֱלהִים חַיִּים׳ (ירמיהו י, י). עוֹד בָּעָא לְאִתְפַּשְׁטָא וּלְאִתְגַּלְּיָא מִתַּמָּן נָפְקוּ אֶשָׁ"א וְרוּחָ"א וּמַיָ"א כְּלִילָן כְּחֲדָא, וְנָפַק יַעֲקֹב גְּבַר שְׁלִים וְאִיהוּ קוֹל חַד דְּנָפִיק וְאִשְׁתְּמַע. מֵהָכָא מַחֲשָׁבָה דְּהֲוָה סְתִימָא בַּחֲשַׁאי אִשְׁתְּמַע לְאִתְגַּלְיָא. עוֹד אִתְפַּשְׁטַת הַאי מַחֲשָׁבָה לְאִתְגַּלְיָא. וּבָטַשׁ הַאי קוֹל וְאַקִּישׁ בְּשִׂפְוָון, וּכְדֵין נַפְקָא דִּבּוּר, דְּאַשְׁלִים כֹּלָּא, וְגָלֵי כֹּלָּא. אִשְׁתְּמַע דְּכֹלָּא אִיהוּ הַהִיא מַחֲשָׁבָה סְתִימָא דְּהֲוַת לְגוֹ וְכֹלָּא חַד.

תרגום

עַד שֶׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת וְשׁוֹרָה בְּבֵית הַגָּרוֹן, הַמָּקוֹם שֶׁתָּמִיד נוֹבֵעַ בְּסוֹד שֶׁהוּא רוּחַ חַיִּים. וְאָז, כְּשֶׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת הַמַּחֲשָׁבָה הַהִיא וְשׁוֹרָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, נִקְרֵאת הַמַּחֲשָׁבָה הַהִיא אֱלֹהִים חַיִּים, שֶׁכָּתוּב ׳הוּא אֱלֹהִים חַיִּים׳ (ירמיה י, י). עוֹד רָצָה לְהִתְפַּשֵּׁט וּלְהִתְגַּלּוֹת, מִשָּׁם יָצְאוּ אֵשׁ רוּחַ וּמַיִם כְּלוּלִים יַחַד, וְיוֹצֵא יַעֲקֹב אִישׁ שָׁלֵם, וְהוּא קוֹל אֶחָד שֶׁיּוֹצֵא וְנִשְׁמָע. מִכָּאן הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהָיְתָה נִסְתֶּרֶת בַּחֲשַׁאי נִשְׁמַעַת בְּגִלּוּי. עוֹד מִתְפַּשֶּׁטֶת הַמַּחֲשָׁבָה הַזּוֹ לְהִתְגַּלּוֹת, וּמַכֶּה הַקּוֹל הַזֶּה וּמַקִּישׁ בַּשְּׂפָתַיִם, וְאָז יוֹצֵא הַדִּבּוּר שֶׁמַּשְׁלִים הַכֹּל וּמְגַלֶּה הַכֹּל. נִשְׁמָע שֶׁהַכֹּל הוּא אוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה נִסְתֶּרֶת שֶׁהָיְתָה בִּפְנִים, וְהַכֹּל אֶחָד.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עד דאתפשטת ושרייא לבי גרון אתר דאיהו נביע תדיר ברזא דאיהו רוח חיים. וכדין כד אתפשטת ההיא מחשבה ושריא באתר דא, אקרי ההיא מחשבה ׳אלהים חיים׳. דכתיב, ׳הוא אלהים חיים׳ (ירמיהו י, י). עוד בעא לאתפשטא ולאתגליא מתמן נפקו אש"א ורוח"א ומי"א כלילן כחדא, ונפק יעקב גבר שלים ואיהו קול חד דנפיק ואשתמע. מהכא מחשבה דהוה סתימא בחשאי אשתמע לאתגליא. עוד אתפשטת האי מחשבה לאתגליא. ובטש האי קול ואקיש בשפוון, וכדין נפקא דבור, דאשלים כלא, וגלי כלא. אשתמע דכלא איהו ההיא מחשבה סתימא דהות לגו וכלא חד.

התרגום: עד שמתפשטת ושורה בבית הגרון, המקום שתמיד נובע בסוד שהוא רוח חיים. ואז, כשמתפשטת המחשבה ההיא ושורה במקום הזה, נקראת המחשבה ההיא אלהים חיים, שכתוב ׳הוא אלהים חיים׳ (ירמיה י, י). עוד רצה להתפשט ולהתגלות, משם יצאו אש רוח ומים כלולים יחד, ויוצא יעקב איש שלם, והוא קול אחד שיוצא ונשמע. מכאן המחשבה שהיתה נסתרת בחשאי נשמעת בגלוי. עוד מתפשטת המחשבה הזו להתגלות, ומכה הקול הזה ומקיש בשפתים, ואז יוצא הדבור שמשלים הכל ומגלה הכל. נשמע שהכל הוא אותה מחשבה נסתרת שהיתה בפנים, והכל אחד.

מן המפרשים

כתם פז: וכדין כד אתפשטת ההיא מחשבה ושריא באתר דא כלומר בבי גרון אקרי ההיא מחשבה שנתפשטה ונקראת אלהים חיים כי מקודם לזה אינה נקראת אלהי"ם כמו שנתבאר בתחלת פרשת בראשית.

מקדש מלך: מתמן נפקו וכו': יובן בהקדים מ"ש הרב בספר הליקוטים באוצ"ח וז"ל והנה באצילות כתיב כולם בחכמה עשית כי האצילות כולו נעשה מסוד החכמה וביאור הענין דע כי אור העליון של המאציל ב"ה מתגלה באבא שנקרא חכמה ונעלם בתוכו בלי שום מסך משום דעד…

רמ"א: ונפק יעקב גבר שלים ונפק יעקב גבר שלים כו'. כלול בת"ת:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר