׳והבית בהבנתו׳
מחשבה נסתרת המתפשטת עד דיבור בבניין המשכן
קושיית ׳והבית בהבנתו׳ - כיצד נבנה הבית מעצמו
מִשְׁנָה, ׳וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים׳ (בראשית יא, א). רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, ׳וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ׳ (מלכים א ו, ז). (יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל בְּפָסוּק זֶה), ׳וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ׳. וְכִי לֹא הָיָה בּוֹנֶה אוֹתוֹ שְׁלֹמֹה וְכָל הָאָמָּנִים שֶׁהָיוּ שָׁם? מַה זֶּה ׳בְּהִבָּנֹתוֹ׳?
בלשון הזוהר
מַתְנִיתִין. ׳וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אַחַת וּדְבָרִים אֲחָדִים׳ (בראשית יא, א). רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח ׳וְהַבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסַּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלֵי בַּרְזֶל לא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ׳ (מלכים א ו, ז). (האי קרא אית לאסתכלא ביה), ׳וְהַבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ׳. וְכִי לָא הֲוָה בָּנִי לֵיהּ שְׁלמֹה וְכֻלְהוּ אוּמָנִין דְּהֲווּ תַּמָּן, מַהוּ ׳בְּהִבָּנוֹתוֹ׳.
מקשה תיעשה המנורה - נעשית מעצמה באות ונס
אֶלָּא כָּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה׳ (שמות כה, לא) הַמְּנוֹרָה. אִם הִיא מִקְשָׁה, מַהוּ ׳תֵּיעָשֶׂה׳? אֶלָּא וַדַּאי הַכֹּל בְּאוֹת וְנֵס נַעֲשָׂה הוּא מֵעַצְמוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִתְחִילוּ לַעֲשׂוֹת הַמַּעֲשֶׂה, לִמֵּד אֶת הָאָמָּנִים לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ מַה שֶּׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים מִקֹּדֶם לָכֵן.
בלשון הזוהר
אֶלָּא כָּךְ הוּא כְּמָה דִכְתִיב, ׳מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה׳ (שמות כה, לא) הַמְנוֹרָה. אִם הִיא מִקְשָׁה מַהוּ ׳תֵּיעָשֶׂה׳. אֶלָּא וַדַּאי כֹּלָּא בְּאָת וְנִיסָּא אִתְעֲבִיד אִיהוּ מִגַּרְמֵיהּ. כֵּיוָן דְּשָׁרָאן לְמֶעְבַּד עֲבִידְתָּא אוֹלִיף לְאוּמָנִין לְמֶעְבַּד בָּהּ מַה דְּלֹא הֲווּ יָדְעִין מִקַּדְמַת דְּנָא.
ברכת הקב"ה על האומנים - הרושם הנשמר עד תום הבניין
מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁבִּרְכַּת הקב"ה שָׁרְתָה עַל יָדָם, וְעַל כֵּן כָּתוּב ׳בְּהִבָּנֹתוֹ׳, הוּא נִבְנָה מֵעַצְמוֹ, שֶׁהוּא לִמֵּד אֶת הַלִּמּוּד לָאָמָּנִים אֵיךְ לְהַתְחִיל לַעֲשׂוֹת, וְלֹא הִסְתַּלֵּק מֵעֵינֵיהֶם הָרֹשֶׁם שֶׁל אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה מַמָּשׁ, וּמִסְתַּכְּלִים בּוֹ וְעוֹשִׂים, עַד שֶׁנִּבְנָה כָּל הַבַּיִת.
בלשון הזוהר
מַאי טַעְמָא בְּגִין דְּבִרְכְתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שְׁרָא עַל יְדַיְיהוּ, וְעַל דָּא כְּתִיב ׳בְּהִבָּנוֹתוֹ׳ אִיהוּ אִתְבְּנִי מִגַּרְמֵיהּ, דְּהוּא אוּלְפָא אוּלְפַן לְאוּמָנִין הֵיאךְ שָׁרָאן לְמֶעְבַּד, וְלָא אִסְתַּלַּק מֵעֵינַיְיהוּ רְשִׁימוּ דְּהַהוּא עֲבִידְתָּא מַמָּשׁ וּמִסְתַּכְּלָאן בֵּיהּ וְעָבְדֵי עַד דְּאִתְבְּנֵי כָּל בֵּיתָא.
׳אבן שלמה מסע נבנה׳ - עבודת האומנים שלא מדעתם
׳אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה׳ (מלכים א ו, ז), שְׁלֵמָה כָּתוּב חָסֵר יוֹ"ד, ׳אֶבֶן שְׁלֵמָה׳ וַדַּאי. ׳מַסָּע׳, שֶׁנָּסְעָה וּבָאָה וְשָׁרְתָה עֲלֵיהֶם וְנֶעֶשְׂתָה הָעֲבוֹדָה (מַסָּע, שֶׁנָּסְעָה וְעָשְׂתָה הָעֲבוֹדָה). ׳מַסָּע׳, שֶׁהִסִּיעַ יָדָם לַעֲשׂוֹת שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּם. כָּתוּב כָּאן מַסָּע, וְכָתוּב שָׁם ׳וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת׳ (במדבר י, ב). ׳וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע׳ (מלכים א ו, ז) - מִשּׁוּם שֶׁהַשָּׁמִיר בָּקַע הַכֹּל וְלֹא נִשְׁמַע דָּבָר, שֶׁלֹּא הִצְטָרְכוּ לִשְׁאָר הַכֵּלִים לַעֲשׂוֹת, וְהַכֹּל הָיָה עִם אוֹת וְנֵס.
בלשון הזוהר
׳אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסַּע נִבְנֶה׳ (מלכים א ו, ז). שְׁלֵמָה כְּתִיב חָסֵר יו"ד ׳אֶבֶן שְׁלֵמָה׳ וַדַּאי. ׳מַסַּע׳ דְּאִתְנְטִיל וְאַתְיָיא וְשָׁרְיָיא עֲלַיְיהוּ וְאִתְעֲבִיד עֲבִידְתָּא (מַסַּע דְּאִתְנְטִיל וְעָבֵיד עֲבִידְתָּא), ׳מַסַּע׳ דְּאַנְטִיל יָדָן לְמֶעְבַּד דְּלָא מִדַּעְתַּיְיהוּ. כְּתִיב הָכָא מַסַּע וּכְתִיב הָתָם ׳וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת׳ (במדבר י, ב). ׳וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלֵי בַּרְזֶל לֹא נִשְׁמַע׳ (מלכים א ו, ז). בְּגִין דְּשָׁמִיר בָּזַע כֹּלָּא וְלָא אִשְׁתְּמַע מִלָּה, דְּלָא אִצְטְרִיכוּ לִשְׁאָר מָאנִין לְמֶעְבַּד. וְכֹלָּא בְּאָת וְנִיסָּא הֲוָה.
חביבות דברי תורה - עליית הרצון להתפשט מן המחשבה הנסתרת
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָּה חֲבִיבִים הֵם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁמִּתְעַסֵּק בָּהֶם וְיוֹדֵעַ לָלֶכֶת (בּוֹ) בְּדֶרֶךְ אֱמֶת. ׳וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ׳. כַּאֲשֶׁר עָלָה בִּרְצוֹן הקב"ה לַעֲשׂוֹת כָּבוֹד לִכְבוֹדוֹ, עָלָה מִתּוֹךְ הַמַּחֲשָׁבָה רָצוֹן לְהִתְפַּשֵּׁט, וְהִתְפַּשֵּׁט מֵהַמָּקוֹם שֶׁהוּא הַמַּחֲשָׁבָה הַנִּסְתֶּרֶת שֶׁאֵינָהּ יְדוּעָה.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן כַּמָּה חֲבִיבִין אִנוּן מִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּאִתְעַסַּק בְּהוּ וְיָדַע לְמֵיהַךְ (ביה) בְּאֹרַח קְשׁוֹט. ׳וְהַבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ׳. כַּד סָלְקָא בִּרְעוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד יְקָרָא לִיקָרֵיהּ, סָלְקָא מִגּוֹ מַחֲשָׁבָה רְעוּתָא לְאִתְפַּשְׁטָא, וְאִתְפַּשְׁטַת מֵאֲתַר דְּאִיהִי מַחֲשָׁבָה סְתִימָא דְּלָא אִתְיְידַע.
התפשטות המחשבה בבית הגרון - קרויה אלהים חיים
עַד שֶׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת וְשׁוֹרָה בְּבֵית הַגָּרוֹן, הַמָּקוֹם שֶׁתָּמִיד נוֹבֵעַ בְּסוֹד שֶׁהוּא רוּחַ חַיִּים. וְאָז, כְּשֶׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת הַמַּחֲשָׁבָה הַהִיא וְשׁוֹרָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, נִקְרֵאת הַמַּחֲשָׁבָה הַהִיא אֱלֹהִים חַיִּים, שֶׁכָּתוּב ׳הוּא אֱלֹהִים חַיִּים׳ (ירמיה י, י). עוֹד רָצָה לְהִתְפַּשֵּׁט וּלְהִתְגַּלּוֹת, מִשָּׁם יָצְאוּ אֵשׁ רוּחַ וּמַיִם כְּלוּלִים יַחַד, וְיוֹצֵא יַעֲקֹב אִישׁ שָׁלֵם, וְהוּא קוֹל אֶחָד שֶׁיּוֹצֵא וְנִשְׁמָע. מִכָּאן הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהָיְתָה נִסְתֶּרֶת בַּחֲשַׁאי נִשְׁמַעַת בְּגִלּוּי. עוֹד מִתְפַּשֶּׁטֶת הַמַּחֲשָׁבָה הַזּוֹ לְהִתְגַּלּוֹת. וּמַכֶּה הַקּוֹל הַזֶּה וּמַקִּישׁ בַּשְּׂפָתַיִם, וְאָז יוֹצֵא הַדִּבּוּר שֶׁמַּשְׁלִים הַכֹּל וּמְגַלֶּה הַכֹּל. נִשְׁמָע שֶׁהַכֹּל הוּא אוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה נִסְתֶּרֶת שֶׁהָיְתָה בִּפְנִים, וְהַכֹּל אֶחָד.
בלשון הזוהר
עַד דְּאִתְפַּשְׁטַת וְשַׁרְיָיא לְבֵי גָרוֹן אֲתַר דְּאִיהוּ נְבִיעַ תָּדִיר בְּרָזָא דְּאִיהוּ רוּחַ חַיִּים. וּכְדֵין כַּד אִתְפַּשְׁטַת הַהִיא מַחֲשָׁבָה וְשָׁרְיָא בְּאֲתַר דָּא, אִקְרֵי הַהִיא מַחֲשָׁבָה ׳אֱלֹהִים חַיִּים׳. דִּכְתִיב, ׳הוּא אֱלהִים חַיִּים׳ (ירמיהו י, י). עוֹד בָּעָא לְאִתְפַּשְׁטָא וּלְאִתְגַּלְּיָא מִתַּמָּן נָפְקוּ אֶשָׁ"א וְרוּחָ"א וּמַיָ"א כְּלִילָן כְּחֲדָא, וְנָפַק יַעֲקֹב גְּבַר שְׁלִים וְאִיהוּ קוֹל חַד דְּנָפִיק וְאִשְׁתְּמַע. מֵהָכָא מַחֲשָׁבָה דְּהֲוָה סְתִימָא בַּחֲשַׁאי אִשְׁתְּמַע לְאִתְגַּלְיָא. עוֹד אִתְפַּשְׁטַת הַאי מַחֲשָׁבָה לְאִתְגַּלְיָא. וּבָטַשׁ הַאי קוֹל וְאַקִּישׁ בְּשִׂפְוָון, וּכְדֵין נַפְקָא דִּבּוּר, דְּאַשְׁלִים כֹּלָּא, וְגָלֵי כֹּלָּא. אִשְׁתְּמַע דְּכֹלָּא אִיהוּ הַהִיא מַחֲשָׁבָה סְתִימָא דְּהֲוַת לְגוֹ וְכֹלָּא חַד.
׳בהבנתו׳ בכל פעם ופעם - דיבור הנולד מכח הקול
כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעָה הִתְפַּשְּׁטוּת זוֹ וְנַעֲשֶׂה דִבּוּר בְּכֹחַ אוֹתוֹ הַקּוֹל, אָז - ׳וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ׳. לֹא כָּתוּב כַּאֲשֶׁר נִבְנָה, אֶלָּא ׳בְּהִבָּנֹתוֹ׳, בְּכָל פַּעַם וּפַעַם. ׳אֶבֶן שְׁלֵמָה׳, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְכָתוּב ׳בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ׳ (שיר השירים ג, יא).
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּמָטָא אִתְפַּשְׁטוּתָא דָא וְאִתְעֲבִיד דִּבּוּר בִּתְקִיפָא דְּהַהוּא קָלָא, כְּדֵין ׳וְהַבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ׳. כַּאֲשֶׁר נִבְנָה לא כְּתִיב אֶלָּא ׳בְּהִבָּנוֹתוֹ׳ בְּכָל זִמְנָא וְזִמְנָא. ׳אֶבֶן שְׁלֵמָה׳ כְּמָה דְּאִתְּמָר. וּכְתִיב, ׳בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְרָה לוֹ אִמּוֹ׳ (שיר השירים ג, יא).
מסע הדרגות מלמעלה למטה - כלים שלא נשמעו פנימה
מַסָּע, שֶׁיּוֹצֵא מִבִּפְנִים וְשׁוֹרֶה וְנוֹסֵעַ הַחוּצָה, יוֹצֵא מִלְמַעְלָה וְשׁוֹרֶה וְנוֹסֵעַ לְמַטָּה. ׳וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל׳ - אֵלּוּ שְׁאָר הַדְּרָגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת שֶׁכֻּלָּם תְּלוּיִים בּוֹ, וְלֹא נִשְׁמְעוּ וְלֹא הִתְקַבְּלוּ פְּנִימָה כְּשֶׁהִיא עוֹלָה לְהֵאָחֵז לְמַעְלָה וְלִינוֹק מִשָּׁם. וְזֶהוּ ׳בְּהִבָּנֹתוֹ׳.
בלשון הזוהר
מַסַּע דְּנַפְקָא מִלְּגוֹ וְשַׁרְיָא וְנָטִיל לְבַר, נַפְקָא מִלְּעֵילָא וְשַׁרְיָא וְנָטִיל לְתַתָּא. ׳וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלֵי בַּרְזֶל׳ - אִלֵּין שְׁאָר דַּרְגִּין תַּתָּאִין דְּכֻלְהוּ תַּלְיָין בֵּיהּ וְלָא אִשְׁתְּמָעוּ וְלָא אִתְקַבְּלָן לְגוֹ כַּד אִיהִי סַלְקָא לְאִתְאַחֲדָא לְעֵילָא וּלְיָנְקָא מִתַּמָּן. וְדָא הוּא ׳בְּהִבָּנוֹתוֹ׳.
יניקת כל העולמות בחדוה - יחוד אחד עד הפירוד לצדדים
וְאָז, כְּשֶׁהִיא יוֹנֶקֶת, כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּחֶדְוָה וְיוֹנְקִים וּמִתְמַלְּאִים בִּבְרָכוֹת. וְאָז כָּל הָעוֹלָמוֹת עוֹמְדִים בְּסוֹד אֶחָד, בְּיִחוּד אֶחָד, וְאֵין בָּהֶם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת פֵּרוּד. אַחַר שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטְלִים חֶלְקָם, כֻּלָּם מִתְפַּשְּׁטִים וְנִפְרָדִים לְצִדֵּיהֶם לְמַה שֶּׁהִתְמַנּוּ.
בלשון הזוהר
וּכְדֵין כַּד אִיהִי יָנְקָא, כֻּלְהוּ קָיְימֵי בְּחֶדְוָותָא וְיָנְקִין וְאִתְמַלְיָין בִּרְכָאן. וּכְדֵין קָיְימִין עָלְמִין כֻּלְהוּ בְּרָזָא חָדָא בְּיִחוּדָא חַד, וְלָא הֲוֵי בְּהוּ בְּכֻלְהוּ עָלְמִין פִּירוּדָא. לְבָתַר דְּנָטְלֵי חוּלַקְהוֹן כָּל חַד וְחַד כֻּלְהוּ מִתְפַּשְׁטָן וּמִתְפָּרְשָׁן לְסִטְרַיְיהוּ לְמָה דְאִתְמַנָּן.
׳שער החצר הפנימית הפונה קדים׳
סוד סגירתו ופתיחתו, וזיקת דור הפלגה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.