ממלכת הזוהר › זוהר › נח › מאמר 39: ׳כי פשעי אני אדע׳ - חטא דוד וסוד בת שבע עד ביאת המשיח › פיסקה 4 (עג ע"ב)

האשה המזומנת לאדם - אחר נושאה עד שיגיע זמנו

נח · ׳כי פשעי אני אדע׳ - חטא דוד וסוד בת שבע עד ביאת המשיח · מאמר 39 · פיסקה 4 · דף עג ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ הָכִי אוֹרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַף עַל גַּב דְּאִתְּתָא אַזְמִינָא לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמֶהֱוֵי דִילֵיהּ, אַקְדִים אַחֲרָא וּנְסִיב לָהּ עַד דְּמָטָא זִמְנֵיהּ דְּהַאי. כֵּיוָן דְּמָטָא זִמְנֵיהּ, אִתְדַּחְיָיא הַאי דְּנָסִיב לָהּ מִקַּמֵּי הַאי אָחֳרָא דְּאָתֵי לְבָתַר וְאִסְתַּלַּק מֵעָלְמָא. וְקָשֵׁי קַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַעֲבָרָא לֵיהּ מֵעָלְמָא עַד לָא מָטֵי זִמְנֵיהּ מִקַּמֵּי הַאי אָחֳרָא. וְרָזָא דְּבַת שֶׁבַע דְּאִתְיְיהִיבַת לְאוּרִיָה הַחִתִּי (כדאמרן) בְּקַדְמִיתָא, פּוּק וְדוּק וְתִשְׁכַּח. אַמַּאי אִתְיְהִיבַת אַרְעָא קַדִּישָׁא לִכְנַעַן עַד לָא יֵיתוּן יִשְׂרָאֵל. וְתִשְׁכַּח מִלָּה דָא. וְכֹלָּא רָזָא חָדָא אִיהוּ וּמִלָּה חָדָא.

תרגום

אָמַר לוֹ, כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל הקב"ה - אַף עַל גַּב שֶׁאִשָּׁה מְזֻמֶּנֶת לְבֶן אָדָם לִהְיוֹת שֶׁלּוֹ, מַקְדִּים אַחֵר וְנוֹשֵׂא אוֹתָהּ עַד שֶׁמַּגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל זֶה. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ, נִדְחֶה זֶה שֶׁנָּשָׂא אוֹתָהּ מִלִּפְנֵי הָאַחֵר הַזֶּה שֶׁבָּא אַחַר כָּךְ וּמִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם, וְקָשֶׁה לִפְנֵי הקב"ה לְהַעֲבִירוֹ מֵהָעוֹלָם כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ מִלִּפְנֵי הָאַחֵר הַזֶּה. וְסוֹד שֶׁבַּת שֶׁבַע שֶׁנִּתְּנָה לְאוּרִיָּה הַחִתִּי (כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ) בַּתְּחִלָּה, צֵא וְדַיֵּק וְתִמְצָא לָמָּה נִתְּנָה הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה לִכְנַעַן בְּטֶרֶם שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל, וְתִמְצָא דָבָר זֶה. וְהַכֹּל סוֹד אֶחָד הוּא וְדָבָר אֶחָד.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ליה הכי אורחוי דקודשא בריך הוא אף על גב דאתתא אזמינא ליה לבר נש למהוי דיליה, אקדים אחרא ונסיב לה עד דמטא זמניה דהאי. כיון דמטא זמניה, אתדחייא האי דנסיב לה מקמי האי אחרא דאתי לבתר ואסתלק מעלמא. וקשי קמיה קודשא בריך הוא לאעברא ליה מעלמא עד לא מטי זמניה מקמי האי אחרא. ורזא דבת שבע דאתייהיבת לאוריה החתי (כדאמרן) בקדמיתא, פוק ודוק ותשכח. אמאי אתיהיבת ארעא קדישא לכנען עד לא ייתון ישראל. ותשכח מלה דא. וכלא רזא חדא איהו ומלה חדא.

התרגום: אמר לו, כך דרכו של הקב"ה - אף על גב שאשה מזמנת לבן אדם להיות שלו, מקדים אחר ונושא אותה עד שמגיע זמנו של זה. כיון שהגיע זמנו, נדחה זה שנשא אותה מלפני האחר הזה שבא אחר כך ומסתלק מהעולם, וקשה לפני הקב"ה להעבירו מהעולם כשעדין לא הגיע זמנו מלפני האחר הזה. וסוד שבת שבע שנתנה לאוריה החתי (כפי שאמרנו) בתחלה, צא ודיק ותמצא למה נתנה הארץ הקדושה לכנען בטרם שבאו ישראל, ותמצא דבר זה. והכל סוד אחד הוא ודבר אחד.

מן המפרשים

כתם פז: א"ל הכי אורחוי דקב"ה יקדים קודם לדבר בסוד הגלגול כי כן הדין של מעלה בסוד שמא יקדמנו אחר ברחמים ונוטל בת זוגו כמו שיתבאר בפ' משפטי' בארוכה כיון דמטא זמניה אתדחייא האי דנסי' לה מקמיה וכו' ואחר שביאר לו הסוד הזה למה יזכה אחר באשת…

מקדש מלך: ורזא דבת שבע דאתייהיב' לאוריה החתי פירוש ס"ל כאן שאוריה היה גוי ונתגייר הפך דברי סבא דמשפטים דס"ל דאוריה דיוריה הוה בחת ולעולם ישראל הוה:

אור החמה: פוק ודוק ותשכח אמאי אתייהיבת ארעא קדישא לכנען עד דלא ייתון ישראל וכו'. בפ' לך לך דף פ"ג פירש הענין ואמר כי א"א להתקשר בקדושה ובטהרה כי אם להצטרף קוד' בטומאה דלית טהור אלא טהור דנפיק מגו טמא. ולכן הוצרכ' הארץ להיות תחת יד כנען…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר