אמירת רבי יהודה - השכינה מתחברת עם היחיד העוסק בתורה
נח · ׳והאבן הזאת אשר שמתי מצבה׳ - סוד אבן השתיה וקשת הגאולה העתידה · מאמר 35 · פיסקה 4 · דף עב ע"א
לשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה הַשְׁתָּא דְּכַוְונַת גַּרְמָךְ, אֵימָא מִילָךְ דְּנִתְחַבֵּר כְּחֲדָא. דְּהָא מִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא בָּעְיָין תִּקּוּנָא דְגוּפָא וְתִקּוּנָא דְלִבָּא. וְאִי לָאו בְּעַרְסָאי שְׁכִיבְנָא וּבְלִבָּאי אָמַרְנָא מִלִּין. אֶלָּא הָא תָּנִינָן דְּאָפִילּוּ חַד דְּיָתִיב וְלָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא שְׁכִינְתָּא אִתְחַבְּרַת בַּהֲדֵיהּ, וּמַה שְּׁכִינְתָּא הָכָא וְאֲנָא שָׁכִיב בְּעַרְסָאי. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְּבַעֲיָין צַחוּתָא.
תרגום
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, עַכְשָׁו שֶׁכִּוַּנְתָּ עַצְמְךְ, אֱמֹר דְּבָרְךְ שֶׁנִּתְחַבֵּר כְּאֶחָד, שֶׁהֲרֵי דִּבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִים תִּקּוּן הַגּוּף וְתִקּוּן הַלֵּב, וְאִם לֹא - בְּמִטָּתִי הָיִיתִי שׁוֹכֵב, וּבְלִבִּי הָיִיתִי אוֹמֵר דְּבָרִים. אֶלָּא הֲרֵי שָׁנִינוּ, שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הַשְּׁכִינָה מִתְחַבֶּרֶת עִמּוֹ, וּמַה שְּׁכִינָה כָּאן וַאֲנִי שׁוֹכֵב בְּמִטָּתִי!? וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁצְּרִיכִים צַחוּת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר ליה רבי יהודה השתא דכוונת גרמך, אימא מילך דנתחבר כחדא. דהא מלי דאורייתא בעיין תקונא דגופא ותקונא דלבא. ואי לאו בערסאי שכיבנא ובלבאי אמרנא מלין. אלא הא תנינן דאפילו חד דיתיב ולעי באורייתא שכינתא אתחברת בהדיה, ומה שכינתא הכא ואנא שכיב בערסאי. ולא עוד אלא דבעיין צחותא.
התרגום: אמר לו רבי יהודה, עכשו שכונת עצמך, אמר דברך שנתחבר כאחד, שהרי דברי תורה צריכים תקון הגוף ותקון הלב, ואם לא - במטתי הייתי שוכב, ובלבי הייתי אומר דברים. אלא הרי שנינו, שאפלו אחד שיושב ועוסק בתורה, השכינה מתחברת עמו, ומה שכינה כאן ואני שוכב במטתי!? ולא עוד, אלא שצריכים צחות.
מן המפרשים
כתם פז: א"ל רבי יהודה השתא דכוונת גרמך אימא מילך ולא כשאתה שוכב על מטתך דהא מלי דאוריתא בעיין תיקונא דגופא ותיקונא דליבא להוציא הדברים לפועל כדי שיתבררו הדברים מלמעלה ואי לאו בערסאי שכיבנא ובלבאי אמרנו מילי ולא הייתי קם רק מפני שיודע…
אור יקר: ולא עוד אלא דבעיין צחותא, ותו דבל ברנש דקם למלעי באורייתא מפלגו דליליא, כד אתער רוח צפון קב״ה אתי לאשתעשעא עם צדיקייא בגנתא דעדן, והוא וכולהו צדיקייא דבגנתא צייתין ליה וצייתין לההוא מילין דנפקי מפומיה, ומה קב״ה וכולהו עלמא.…
הסולם: א"ל רבי יהודה וכו': אמר לו ר"י, עתה שכוונת עצמך, אמור דבריך, ונתחבר יחד, כי דברי תורה צריכים תקון הגוף, ותקון הלב, ואם לא זה, הייתי שוכב, במטתי והרהרתי הדברים בלבי. אלא הרי למדנו, שאפילו אחד היושב ועוסק בתורה, השכינה מתחברת…