׳והאבן הזאת אשר שמתי מצבה׳
סוד אבן השתיה וקשת הגאולה העתידה
מעשה ברבי יהודה ובאורח - אבן השתיה יסוד המקדש
רַבִּי יְהוּדָה קָם לַיְלָה אֶחָד לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה בְּאַכְסַנְיָה בְּעִיר מַחְסֵיָא. וְהָיָה שָׁם בַּבַּיִת יְהוּדִי אֶחָד שֶׁבָּא בִּשְׁתֵּי אַמְתָּחוֹת שֶׁל מַלְבּוּשִׁים. פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים׳ (בראשית כח, כב) - זוֹהִי אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה שֶׁמִּשָּׁם נִשְׁתַּל הָעוֹלָם וְעָלֶיהָ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
בלשון הזוהר
רַבִּי יְהוּדָה קָם לֵילְיָא חַד לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא בְּפַלְגוּ לֵילְיָא בְּבֵי אוּשְׁפִּיזָא בְּמָתָא מַחְסֵיָא. וְהֲוָה תַּמָּן בְּבֵיתָא חַד יוּדָאי דְּאֲתָא בִּתְרֵי קְסִירָא דְקַטְפִירָא. פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים׳ (בראשית כח, כב) - דָּא הִיא אֶבֶן שְׁתִיָּה דְּמִתַּמָּן אִשְׁתִּיל עָלְמָא וְעֲלָה אִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא.
קושיית האורח - אבן השתיה קדמה לעולם ומיקומה בירושלים
הֵרִים רֹאשׁוֹ אוֹתוֹ יְהוּדִי וְאָמַר לוֹ, דָּבָר זֶה אֵיךְ אֶפְשָׁר? וַהֲרֵי אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה טֶרֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיְתָה, וּמִמֶּנָּה נִשְׁתַּל הָעוֹלָם, וְאַתָּה אָמַרְתָּ ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה׳ (בראשית כח, כב) - שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁיַּעֲקֹב שָׂם אוֹתָהּ עַכְשָׁו, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מֵרַאֲשׁוֹתָיו׳ (בראשית כח, יח). וְעוֹד, שֶׁיַּעֲקֹב בְּבֵית אֵל הָיָה, וְהָאֶבֶן הַזֹּאת הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם.
בלשון הזוהר
זָקַף רֵישֵׁיהּ הַהוּא יוּדָאי וְאֲמַר לָהּ הַאי מִלָּה אֵיךְ אֶפְשָׁר, וְהָא אֶבֶן שְׁתִיָּה עַד לָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא הֲוַת וּמִינָהּ אִשְׁתִּיל עָלְמָא, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה׳ (בראשית כח, כב) - דְּמַשְׁמַע דְּיַעֲקֹב שַׁוֵי לָהּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב, ׳וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מֵרַאֲשׁוֹתָיו׳ (בראשית כח, כב). וְתוּ דְּיַעֲקֹב בְּבֵית אֵל הֲוָה וְהַאי אַבְנָא הֲוַת בִּיְרוּשָׁלַ ם.
התעלמות רבי יהודה - דברי תורה טעונים כוונת גוף ולב
רַבִּי יְהוּדָה לֹא סוֹבֵב רֹאשׁוֹ אֵלָיו, פָּתַח וְאָמַר, ׳הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל׳ (עמוס ד, יב). וְכָתוּב, ׳הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל׳ (דברים כז, ט). דִּבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִים כַּוָּנָה, וְדִבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִים לְהִתְתַּקֵּן בְּגוּף וְרָצוֹן כְּאֶחָד. קָם אוֹתוֹ יְהוּדִי וְהִתְלַבֵּשׁ, וְיָשַׁב אֵצֶל רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, אַשְׁרֵיכֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה.
בלשון הזוהר
רַבִּי יְהוּדָה לָא אַסְחַר רֵישֵׁיהּ לְגַבֵּיהּ, פָּתַח וְאָמַר ׳הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלקֶיךָ יִשְׂרָאֵל׳ (עמוס ד, יב). וּכְתִיב, ׳הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל׳ (דברים כז, ט). מִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא בָּעְיָין כַּוָּונָה, וּמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא בָּעָאן לְאִתְתַּקָּנָא בְּגוּפָא וּרְעוּתָא כְּחֲדָא. קָם הַהוּא יוּדָאי וְאִתְלַבַּשׁ, וְיָתִיב לְגַבֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה, וְאָמַר זַכָּאִין אַתּוּן צַדִּיקַיָא דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא יוֹמָא וְלֵילֵי.
אמירת רבי יהודה - השכינה מתחברת עם היחיד העוסק בתורה
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, עַכְשָׁו שֶׁכִּוַּנְתָּ עַצְמְךְ, אֱמֹר דְּבָרְךְ שֶׁנִּתְחַבֵּר כְּאֶחָד, שֶׁהֲרֵי דִּבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִים תִּקּוּן הַגּוּף וְתִקּוּן הַלֵּב, וְאִם לֹא - בְּמִטָּתִי הָיִיתִי שׁוֹכֵב, וּבְלִבִּי הָיִיתִי אוֹמֵר דְּבָרִים. אֶלָּא הֲרֵי שָׁנִינוּ, שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הַשְּׁכִינָה מִתְחַבֶּרֶת עִמּוֹ, וּמַה שְּׁכִינָה כָּאן וַאֲנִי שׁוֹכֵב בְּמִטָּתִי!? וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁצְּרִיכִים צַחוּת.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה הַשְׁתָּא דְּכַוְונַת גַּרְמָךְ, אֵימָא מִילָךְ דְּנִתְחַבֵּר כְּחֲדָא, דְּהָא מִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא בָּעְיָין תִּקּוּנָא דְגוּפָא וְתִקּוּנָא דְלִבָּא, וְאִי לָאו בְּעַרְסָאי שְׁכִיבְנָא וּבְלִבָּאי אָמַרְנָא מִלִּין. אֶלָּא הָא תָּנִינָן דְּאָפִילּוּ חַד דְּיָתִיב וְלָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא שְׁכִינְתָּא אִתְחַבְּרַת בַּהֲדֵיהּ, וּמַה שְּׁכִינְתָּא הָכָא וְאֲנָא שָׁכִיב בְּעַרְסָאי. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְּבַעֲיָין צַחוּתָא.
קימת חצות - הקב"ה משתעשע עם הצדיקים בגן עדן
וְעוֹד, שֶׁכָּל בֶּן אָדָם שֶׁקָּם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה מֵחֲצוֹת הַלַּיְלָה, כְּשֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת רוּחַ צָפוֹן (בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה), הקב"ה בָּא לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן. וְהוּא וְכָל הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּגַּן, כֻּלָּם מַקְשִׁיבִים (לוֹ, וּמַקְשִׁיבִים) לְאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁיּוֹצְאִים מִפִּיו. וּמָה הקב"ה וְכָל הַצַּדִּיקִים מִתְעַדְּנִים לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה בַּשָּׁעָה הַזּוֹ, וַאֲנִי אֶהְיֶה שׁוֹכֵב בְּמִטָּתִי!? אָמַר לוֹ, כָּעֵת אֱמֹר דְּבָרְךְ.
בלשון הזוהר
וְתוּ דְּכָל בַּר נָשׁ דְּקָם לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא מִפַּלְגוּ לֵילְיָא כַּד אִתְעַר רוּחַ צָפוֹן (בפלגו דליליא) קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתֵי לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא עִם צַדִּיקַיָא בְּגִנְתָּא דְעֵדֶן. וְהוּא וְכָל צַדִּיקַיָיא דִּבְגִנְתָּא כֻּלְהוּ צַיְיתִין (ליה וצייתין) לְאִלֵּין מִלִּין דְּנָפְקֵי מִפּוּמֵיהּ. וּמַה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכָל צַדִּיקַיָּיא מִתְעַדְּנִין לְמִשְׁמַע מִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא בְּשַׁעֲתָא דָּא וְאֲנָא אֱהֵא שָׁכִיב בְּעַרְסָאי. אָמַר לֵיהּ הַשְׁתָּא אֵימָא מִילָךְ.
חזרת הקושיה - יעקב ׳שם׳ אבן שקדמה לעולם
אָמַר לוֹ, שָׁאַלְתִּי עַל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ בַּפָּסוּק הַזֶּה (סוֹד שֶׁל אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה שֶׁאָמַרְתָּ), ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים׳ (בראשית כח, כב) - שֶׁזּוֹ אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה. (עַכְשָׁו שֶׁמַּקְשִׁיב לְדִבְרֵי) אֵיךְ אֶפְשָׁר? שֶׁהֲרֵי אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה טֶרֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיְתָה, וּמִמֶּנָּה נִשְׁתַּל הָעוֹלָם, וְאַתָּה אָמַרְתָּ ׳אֲשֶׁר שַׂמְתִּי׳, שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁיַּעֲקֹב שָׂם אוֹתָהּ כָּעֵת, וְכָתוּב ׳וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מֵרַאֲשׁוֹתָיו׳?
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ שְׁאֵילְנָא עַל מַה דְּאֲמַרְתְּ בִּפְסוּקָא דָא (רזא דאבן שתיה דאמרת) ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלהִים׳ (בראשית כח, כב) דְּדָא אֶבֶן שְׁתִיָה. (השתא דציית למלי) הֵיךְ אֶפְשָׁר, דְּהָא אֶבֶן שְׁתִיָּה עַד לָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא הֲוַת וּמִנָּהּ אִשְׁתִּיל עָלְמָא, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ ׳אֲשֶׁר שַׂמְתִּי׳, דְּמַשְׁמַע דְּיַעֲקֹב שַׁוֵּי לָהּ הַשְׁתָּא. וּכְתִיב ׳וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מֵרַאֲשׁוֹתָיו׳.
קיפול ארץ ישראל תחת יעקב - יישוב מיקום האבן
וְעוֹד, שֶׁיַּעֲקֹב בְּבֵית אֵל הָיָה, וְהָאֶבֶן הַזּוֹ הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם. אָמַר לוֹ, כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִתְקַפְּלָה תַּחְתָּיו, וְאוֹתָהּ אֶבֶן תַּחְתָּיו הָיְתָה. אָמַר לוֹ, ׳אֲשֶׁר שָׂם׳ כָּתוּב. וְכָתוּב ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה׳. אָמַר לוֹ, אִם יָדַעְתָּ הַדָּבָר - אֱמֹר אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
וְתוּ דְּיַעֲקֹב בְּבֵית אֵל הֲוָה וְאַבְנָא דָא הֲוַת בִּיְרוּשָׁלַם. אָמַר לֵיהּ כָּל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אִכְפַּל תְּחוֹתוֹי וְהַהוּא אֶבֶן תְּחוֹתֵיהּ הֲוַת. אָמַר לֵיהּ ׳אֲשֶׁר שָׂם׳ כְּתִיב. וּכְתִיב ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה׳. אָמַר לֵיהּ אִי יָדַעְתְּ מִלָּה אֵימָא לָהּ.
דוד נוטל את האבן בידו טרם הבטה בכבוד רבונו
פָּתַח וְאָמַר, ׳אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ׳ (תהלים יז, טו) - דָּוִד הַמֶּלֶךְ, הַחֲבִיבוּת וְהַדְּבֵקוּת שֶׁלּוֹ הָיְתָה בָּאֶבֶן הַזֹּאת. וְעָלֶיהָ אָמַר ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳ (תהלים קיח, כב). וּכְשֶׁרָצָה לְהִסְתַּכֵּל בְּמַרְאֵה כְּבוֹד רִבּוֹנוֹ, נָטַל אֶבֶן זוֹ בְּיָדוֹ בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳אֲנִי בְצֶדֶק אֶחזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ׳ (תהילים יז, טו) - דָּוִד מַלְכָּא חֲבִיבוּתָא וּדְבֵקוּתָא דִילֵיהּ בְּהַאי אֶבֶן הֲוָה. וְעֲלָהּ אָמַר ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳ (תהילים קיח, כב). וְכַד בָּעָא לְאִסְתַּכְּלָא בְּחִיזוּ יְקָרָא דְמָרֵיהּ, נְטַל לְהַאי אֶבֶן בִּידֵיהּ בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר עָיִיל.
אין כניסה לפני הרבון אלא עם אבן השתיה
מִשּׁוּם שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, לֹא נִכְנָס אֶלָּא עִם אֶבֶן זֹאת, שֶׁכָּתוּב ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ג). וְדָוִד מְשַׁבֵּחַ עַצְמוֹ וְאוֹמֵר, ׳אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ׳. וְכָל הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ שֶׁל דָּוִד לְהֵרָאוֹת בְּאֶבֶן זֹאת כָּרָאוּי כְּלַפֵּי מַעְלָה.
בלשון הזוהר
בְּגִין דְּכָל מַאן דְּבָעֵי לְאִתְחֲזָאָה קַמֵּי מָרֵיהּ, לָא אָעִיל אֶלָּא בְּהַאי אֶבֶן. דִּכְתִיב, ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא יג). וְדָוִד מְשַׁבַּח גַּרְמֵיהּ וְאָמַר ׳אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחזֶה פָנֶיךָ׳. וְכָל אִשְׁתַּדְּלוּתֵיהּ דְּדָוִד לְאִתְחֲזָאָה בְּהַאי אֶבֶן כְּדְקָא יְאוּת לְגַבֵּי דִּלְעֵילָא.
תפילות אברהם ויצחק - הודעת חסד ודין בעולם
בֹּא וְתִרְאֶה, אַבְרָהָם תִּקֵּן תְּפִלַּת הַבֹּקֶר וְהוֹדִיעַ טוּב רִבּוֹנוֹ בָּעוֹלָם, וְתִקֵּן אוֹתָהּ הַשָּׁעָה בְּתִקּוּנֶיהָ כָּרָאוּי, שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר׳ (בראשית כב, ג). יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, וְהוֹדִיעַ בָּעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ דִּין וְיֵשׁ דַּיָּן שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּיל וְלָדוּן אֶת הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אַבְרָהָם אַתְקִין צְלוֹתָא דְצַפְרָא וְאוֹדַע טִיבוּ דְמָארֵיהּ בְּעָלְמָא. וְאַתְקִין הַהִיא שַׁעֲתָא בְּתִקּוּנָהָא כְּדְקָא יָאוֹת דִּכְתִיב, ׳וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר׳ (בראשית כב, ג). יִצְחָק אַתְקִין צְלוֹתָא דְמִנְחָה וְאוֹדַע בְּעָלְמָא דְּאִית דִּין וְאִית דַּיָּין דְּיָכוֹל לְשֵׁזָבָא וּלְמֵידַן עָלְמָא.
תפילת ערבית של יעקב - תיקון שלא תיקן אדם לפניו
יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, וּבִשְׁבִיל הַתְּפִלָּה הַזּוֹ שֶׁתִּקֵּן מַה שֶּׁלֹּא תִקֵּן בֶּן אָדָם מִקֹּדֶם לָזֶה כָּרָאוּי. לָכֵן שִׁבַּח אֶת עַצְמוֹ וְאָמַר ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה׳. שֶׁעַד אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא שָׂם אוֹתָהּ אַחֵר כְּמוֹתוֹ. וְלָכֵן ׳וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו וַיָּשֶׂם אוֹתָהּ מַצֵּבָה׳ (בראשית כח, יח). מַה זֶּה ׳מַצֵּבָה׳? שֶׁהָיְתָה נְפוּלָה, וְהֵקִים אוֹתָהּ. ׳וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ׳ - שֶׁהֲרֵי בְּיַעֲקֹב תָּלוּי הַדָּבָר לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
יַעֲקֹב אַתְקִין צְלוֹתָא דְעַרְבִית, וּבְגִין צְלוֹתָא דָא דְּאַתְקִין מַה דְּלָא אַתְקִין בַר נָשׁ מִקַּדְמַת דְּנָא כְּדְקָא יְאוּת. בְגִין כָּךְ שַׁבַּח גַּרְמֵיהּ וְאָמַר ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה׳. דְּעַד הַהִיא שַׁעֲתָא לָא שַׁוִּי לָהּ אָחֳרָא כַּוָּותֵיהּ. וּבְגִין כָּךְ ׳וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו וַיָּשֶׂם אוֹתָהּ מַצֵּבָה׳ (בראשית כח, יח). מַאי ׳מַצֵּבָה׳ דְּהֲוָה נְפִילָה וְאוֹקִים לָהּ. ׳וַיִּצּוֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ׳. דְּהָא בְּיַעֲקֹב תַּלְיָא מִילְתָא לְמֶעְבַּד יַתִּיר מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא.
נְשִׁיקַת רַבִּי יְהוּדָה לָאוֹרֵחַ - טִרְחָתוֹ לִמְזוֹן בָּנָיו הַלּוֹמְדִים
בָּא רַבִּי יְהוּדָה וּנְשָׁקוֹ. אָמַר לוֹ, וְכָל זֶה יָדַעְתָּ, וְאֵיךְ אַתָּה עוֹסֵק בִּסְחוֹרָה וּמַנִּיחַ חַיֵּי עוֹלָם!? אָמַר לוֹ, שֶׁדְּחוּקָה הָיְתָה לִי הַשָּׁעָה, וְיֵשׁ לִי שְׁנֵי בָנִים, וְעוֹמְדִים כָּל הַיּוֹם בְּבֵית הָרַב, וַאֲנִי מִשְׁתַּדֵּל בִּמְזוֹנָם וְלָתֵת לָהֶם שָׂכָר לְמוֹרָם כְּדֵי שֶׁיַּעַסְקוּ בַתּוֹרָה.
בלשון הזוהר
אֲתָא רַבִּי יְהוּדָה וּנְשָׁקֵיהּ, אָמַר לֵיהּ וְכָל הַאי יְדַעְתְּ (והיך) וְאַתְּ מִשְׁתַּדֵּל בִּסְחוֹרָתָא וּמַנַּח חַיֵּי עָלְמָא. אָמַר לֵיהּ דְּהֲוָה דְחִיקָא לִי שַׁעֲתָא, וְאִית לִי תְּרֵין בְּנִין וְקָיְימִין כָּל יוֹמָא בְּבֵי רַב וְאֲנָא אִשְׁתַּדַּלְנָא עַל מְזוֹנַיְיהוּ וּלְמֵיהַב לוֹן אֲגַר לְמוֹרַיְיהוּ בְּגִין דְּיִשְׁתַּדְּלוּן בְּאוֹרַיְיתָא.
שלמה מתקין אבן השתיה - ותכן מלכותו מאד
פָּתַח וְאָמַר, ׳וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד׳ (מלכים א ב, יב). מַה הוּא הַשֶּׁבַח הַזֶּה? אֶלָּא שֶׁהִתְקִין אֶבֶן שְׁתִיָּה וְשָׂם עָלֶיהָ קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים, וְאָז ׳וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד׳. וְכָתוּב ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז). שֶׁהֲרֵי הקב"ה חִשְׁקוֹ בָהּ תָּמִיד, וּמִי שֶׁלֹּא נִרְאֶה עִמָּהּ, לֹא נִכְנָס לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳. ׳וּרְאִיתִיהָ׳, מַה זֶּה ׳וּרְאִיתִיהָ׳? - סוֹד הוּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת וְגוֹ'׳ (יחזקאל ט, ד). לְהֵרָאוֹת עֲלֵיהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זֶה רֹשֶׁם הָאוֹת הַקָּדוֹשׁ שֶׁבַּבָּשָׂר.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו וַתִּכּוֹן מַלְכוּתוֹ מְאֹד׳ (מלכים א ב, יב). מַאי שְׁבָחָא דָא. אֶלָּא דְּאַתְקִין אֶבֶן שְׁתִיָּה וְשַׁוֵּי עֲלָהּ קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וּכְדֵין ׳וַתִּכּוֹן מַלְכוּתוֹ מְאֹד׳. וּכְתִיב, ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז). דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תִּיאוּבְתָּא דִילֵיהּ בָּהּ תָּדִיר, וּמַאן דְּלָא אִתְחֲזֵי בָּהּ לָא אָעִיל קַמֵּי מָארֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם׳. ׳וּרְאִיתִיהָ׳. מַאי ׳וּרְאִיתִיהָ׳, רָזָא הוּא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר ׳וְהִתְוֵיתָ תָּיו עַל מִצְחוֹת וְגו'׳ (יחזקאל ט, ד). לְאִתְחַזָּאָה עֲלַיְיהוּ. וְאִיכָּא דְאָמְרֵי דָּא רְשִׁימוּ דְּאָת קַדִּישָׁא דִּי בְּבִשְׂרָא.
עתיד הקשת להתקשט בגוונים ככלה בגאולת ישראל
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַדַּאי הַכֹּל הוּא. (ד"א: כָּךְ) אֲבָל קֶשֶׁת זוֹ שֶׁנִּרְאֵית בָּעוֹלָם עוֹמֶדֶת בְּסוֹד עֶלְיוֹן. וּכְשֶׁיֵּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת, עֲתִידָה קֶשֶׁת זוֹ לְהִתְקַשֵּׁט בִּגְוָנִים כַּכַּלָּה הַזּוֹ שֶׁמִּתְקַשֶּׁטֶת לְבַעְלָהּ.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה וַדַּאי כֹּלָּא הוּא. (ד"א: הָכִי) אֲבָל הַאי קֶשֶׁת דְּאִתְחֲזֵי בְּעָלְמָא בְּרָזָא עִלָאָה קָיְימָא. וְכַד יִפְקוּן יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא זְמִינָא הַאי קֶשֶׁת לְאִתְקַשְׁטָא בְּגַוְונוֹי כְּכַלָּה דָא דְּמִתְקַשְּׁטָא לְבַעֲלָהּ.
צוואת האב - סימן קשת מאירה לביאת המשיח
אָמַר לוֹ אוֹתוֹ יְהוּדִי, כָּךְ אָמַר לִי אַבָּא, כְּשֶׁהָיָה מִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם, (אָמַר לִי) אַל תְּצַפֶּה לְרַגְלֵי מָשִׁיחַ עַד שֶׁתֵּרָאֶה קֶשֶׁת זוֹ בָּעוֹלָם מְקֻשֶּׁטֶת בִּגְוָנִים מְאִירִים וְיוֹאַר לָעוֹלָם. וְאָז צַפֵּה לַמָּשִׁיחַ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ הַהוּא יוּדָאי כָּךְ אָמַר לִי אַבָּא כַּד הֲוָה מִסְתַּלַּק מֵעָלְמָא (אמר לי) לָא תְצַפֵּי לְרַגְלֵי דִמְשִׁיחָא עַד דְּיִתְחֲזֵי הַאי קֶשֶׁת בְּעָלְמָא מִתְקַשְׁטָא בְּגַוְונִי נְהִירִין וְיִתְנְהִיר לְעָלְמָא. וּכְדֵין צְפֵי לֵיהּ לְמָשִׁיחַ.
גוונים חשוכים כעת ומאירים לעתיד - הקמת סוכת דוד
מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב (בראשית ט טז) ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳. וְכָעֵת שֶׁנִּרְאֵית בִּגְוָנִים חֲשׁוּכִים, נִרְאֵית לְזִכָּרוֹן (וְהִיא לִזְכֹּר) שֶׁלֹּא יָבֹא מַבּוּל. אֲבָל בְּאוֹתוֹ זְמַן נִרְאֵית בִּגְוָנִים מְאִירִים וּמְקֻשֶּׁטֶת בְּתִקּוּן כְּמוֹ כַּלָּה שֶׁמִּתְקַשֶּׁטֶת לְבַעְלָהּ, וְאָז ׳לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ - וְיִזְכֹּר הקב"ה אֶת הַבְּרִית הַזּוֹ שֶׁהִיא בַּגָּלוּת וִיקִימָהּ מֵהֶעָפָר, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (הושע ג ה) ׳וּבִקְשׁוּ אֶת יהו"ה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם׳. וְכָתוּב, (ירמיהו ל ט) ׳וְעָבְדוּ אֵת יהו"ה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם׳, ׳אֲשֶׁר אָקִים׳ מֵעָפָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט יא) ׳אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת׳. וְעַל זֶה ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ - וְלַהֲקִימָהּ מֵהֶעָפָר.
בלשון הזוהר
מְנָלָן, דִּכְתִיב ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז). וְהַשְׁתָּא דְּאִתְחַזְּיָא בִּגְוָונִין חֲשׁוֹכִין מִתְחַזְּיָא לְדוּכְרָנָא (והיא לזכור) דְּלָא ייִתֵי מַבּוּל. אֲבָל בְּהַהִיא זִמְנָא אִתְחַזְּיָיא בִּגְוָונִין נְהִירִין וּמִתְקַשְּׁטָא בְּתִקּוּנָא כְּכַלָּה דְּמִתְקַשְּׁטָא לְבַעֲלָהּ וּכְדֵין ׳לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ וְיִדְכַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְהַאי בְּרִית דְּאִיהוּ בְּגָלוּתָא וְיָקִים לָהּ מֵעַפְרָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וּבִקְּשׁוּ אֶת יהו"ה אֱלהֵיהֶם וְאֶת דָּוִד מַלְכָּם׳ (הושע ג, ה). וּכְתִיב, ׳וְעָבְדוּ אֶת יהו"ה אֱלֹהֵיהֶם וְאֶת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם׳ (ירמיהו ל, ט), ׳אֲשֶׁר אָקִים׳ מֵעָפָר כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת׳ (עמוס ט, יא). וְעַל דָּא ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ וּלְאַקְמָא לָהּ מֵעַפְרָא.
שבועת השבת - זכר גאולת ישראל בשבועת נח
וְאָמַר כָּךְ אַבָּא, שֶׁמִּשּׁוּם כָּךְ נִזְכְּרָה בַּתּוֹרָה גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל וְזִכְרוֹנָהּ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ׳ (ישעיהו נד, ט).
בלשון הזוהר
וְאָמַר הָכִי אַבָּא דִּבְגִין כָּךְ אִדְכַּר בְּאוֹרַיְיתָא פּוּרְקָנָא דְיִשְׂרָאֵל וּדְכוּרָנָא דִּילָהּ. וְדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבוֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְצוֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ׳ (ישעיהו נד, ט).
׳ויהיו בני נח היוצאים מן התבה׳
סוד שם חם ויפת וקללת כנען
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.