ממלכת הזוהר › זוהר › נח › מאמר 35: ׳והאבן הזאת אשר שמתי מצבה׳ - סוד אבן השתיה וקשת הגאולה העתידה › פיסקה 2 (עב ע"א)

קושיית האורח - אבן השתיה קדמה לעולם ומיקומה בירושלים

נח · ׳והאבן הזאת אשר שמתי מצבה׳ - סוד אבן השתיה וקשת הגאולה העתידה · מאמר 35 · פיסקה 2 · דף עב ע"א

לשון הזוהר

זָקַף רֵישֵׁיהּ הַהוּא יוּדָאי וְאֲמַר לָהּ הַאי מִלָּה אֵיךְ אֶפְשָׁר, וְהָא אֶבֶן שְׁתִיָּה עַד לָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא הֲוַת וּמִינָהּ אִשְׁתִּיל עָלְמָא, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה׳. דְּמַשְׁמַע דְּיַעֲקֹב שַׁוֵי לָהּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב, ׳וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מֵרַאֲשׁוֹתָיו׳ (בראשית כח, כב). וְתוּ דְּיַעֲקֹב בְּבֵית אֵל הֲוָה וְהַאי אַבְנָא הֲוַת בִּיְרוּשָׁלַ ם.

תרגום

הֵרִים רֹאשׁוֹ אוֹתוֹ יְהוּדִי וְאָמַר לוֹ, דָּבָר זֶה אֵיךְ אֶפְשָׁר? וַהֲרֵי אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה טֶרֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיְתָה, וּמִמֶּנָּה נִשְׁתַּל הָעוֹלָם, וְאַתָּה אָמַרְתָּ וְהָאֶבֶן הַ אֶת ׳אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה׳ (בראשית כח, כב) - שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁיַּעֲקֹב שָׂם אוֹתָהּ עַכְשָׁו, שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשּתָיו׳? וְעוֹד, שֶׁיַּעֲקֹב בְּבֵית אֵל הָיָה, וְהָאֶבֶן הַ אֶת הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: זקף רישיה ההוא יודאי ואמר לה האי מלה איך אפשר, והא אבן שתיה עד לא אתברי עלמא הות ומינה אשתיל עלמא, ואת אמרת ׳והאבן הזאת אשר שמתי מצבה׳. דמשמע דיעקב שוי לה השתא דכתיב, ׳ויקח את האבן אשר שם מראשותיו׳ (בראשית כח, כב). ותו דיעקב בבית אל הוה והאי אבנא הות בירושל ם.

התרגום: הרים ראשו אותו יהודי ואמר לו, דבר זה איך אפשר? והרי אבן השתיה טרם שנברא העולם היתה, וממנה נשתל העולם, ואתה אמרת והאבן ה את ׳אשר שמתי מצבה׳ (בראשית כח, כב) - שמשמע שיעקב שם אותה עכשו, שכתוב (שם) ׳ויקח את האבן אשר שם מראשתיו׳? ועוד, שיעקב בבית אל היה, והאבן ה את היתה בירושלים.

מן המפרשים

כתם פז: זקף רישיה ההוא יודאי א"ל האי מלה איך איפשר לפי דרכו למדנו שהיה עוסק רבי יהודה בתורה בקול רם גם כי היה יחידי שאל"כ לא היה שומע ההוא יודאי כי קניית התורה לא תהיה בלחש. והקשה ההוא יודאי. לר' יהודה שזה אי איפשר כי אבן השתיה נבראת…

אור יקר: שמתי מצבה דמשמע דיעקב שוי לה השתא דכתיב ויקח את האבן אשר שם מראשותיו, ותו דיעקב בבית אל הוה ואבנא הוה בירושלם. אמר ליה כל ארעא דישראל איכפל תחותוי וההוא אבן תחותוי הוה, אמר ליה.

הסולם: זקף רישיה וכו': זקף ראשו אותו היהודי ואמר לו, דבר זה איך אפשר, והרי אבן שתיה היה מקודם שנברא העולם. וממנה נשתל העולם. ואתה אומר, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה, שמשמע, שיעקב שם אותה עתה למצבה, ועד עתה לא היתה כתקונה. שכתוב ויקח את…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: