מעשה ברבי יהודה ובאורח - אבן השתיה יסוד המקדש
נח · ׳והאבן הזאת אשר שמתי מצבה׳ - סוד אבן השתיה וקשת הגאולה העתידה · מאמר 35 · פיסקה 1 · דף עב ע"א
לשון הזוהר
רַבִּי יְהוּדָה קָם לֵילְיָא חַד לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא בְּפַלְגוּ לֵילְיָא בְּבֵי אוּשְׁפִּיזָא בְּמָתָא מַחְסֵיָא. וְהֲוָה תַּמָּן בְּבֵיתָא חַד יוּדָאי דְּאֲתָא בִּתְרֵי קְסִירָא דְקַטְפִירָא. פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים׳ (בראשית כח, כב). דָּא הִיא אֶבֶן שְׁתִיָּה דְּמִתַּמָּן אִשְׁתִּיל עָלְמָא וְעֲלָה אִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא.
תרגום
רַבִּי יְהוּדָה קָם לַיְלָה אֶחָד לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה בְּאַכְסַנְיָה בְּעִיר מַחְסֵיָא, וְהָיָה שָׁם בַּבַּיִת יְהוּדִי אֶחָד שֶׁבָּא בִּשְׁתֵּי אַמְתָּחוֹת שֶׁל מַלְבּוּשִׁים. פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים׳ (בראשית כח, כב) - זוֹהִי אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה שֶׁמִּשָּׁם נִשְׁתַּל הָעוֹלָם וְעָלֶיהָ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי יהודה קם ליליא חד למלעי באורייתא בפלגו ליליא בבי אושפיזא במתא מחסיא. והוה תמן בביתא חד יודאי דאתא בתרי קסירא דקטפירא. פתח רבי יהודה ואמר ׳והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים׳ (בראשית כח, כב). דא היא אבן שתיה דמתמן אשתיל עלמא ועלה אתבני בי מקדשא.
התרגום: רבי יהודה קם לילה אחד לעסק בתורה בחצות הלילה באכסניה בעיר מחסיא, והיה שם בבית יהודי אחד שבא בשתי אמתחות של מלבושים. פתח רבי יהודה ואמר, ׳והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים׳ (בראשית כח, כב) - זוהי אבן השתיה שמשם נשתל העולם ועליה נבנה בית המקדש.
מן המפרשים
כתם פז: רבי יהודה קם ליליא חד למלעי באוריתא בבי אושפיזא דמתא מחסיא כי מנהגם תמיד לעסוק בתורה בלילה כי אין רנתה של תורה אלא בלילה לפי שכבר שקטו האידים העולים מהאיצטומכא אל המוח והתבודדות הלילה תסייע עוד להעמיד שכל האדם על בוריו.
אור החמה: והרא"ג כתב רבי יהודה קם ליליא חד וכו' קסירי דקטפירא. שתי משאות של שעוה א"נ קטפירא שרף הנותן [הנוטף] מעצי הקטף. דא איהי אבן השתיה וכו' ועלה אתבני קס"ד דר' יהודה דפירושא דקרא אשר שמתי מצבה ר"ל האבן הזאת שהיא אבן השתיה שממנה…
אור יקר: דא היא אבן שתיה דמתמן אשתיל עלמא, פירוש יעקב שהוא מרכבה לתפארת, והיינו הנשמות שהם היו בעצת בריאת העולם, וצורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד וצרור זה משם הוי, ולהכי שייך שמתי ממש, והשתא קאמר בתחלת בריאת העולם שמתי מצבה, והשתא גזרנא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: