גוונים חשוכים כעת ומאירים לעתיד - הקמת סוכת דוד
נח · ׳והאבן הזאת אשר שמתי מצבה׳ - סוד אבן השתיה וקשת הגאולה העתידה · מאמר 35 · פיסקה 16 · דף עב ע"ב
לשון הזוהר
מְנָלָן, דִּכְתִיב ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳. וְהַשְׁתָּא דְּאִתְחַזְּיָא בִּגְוָונִין חֲשׁוֹכִין מִתְחַזְּיָא לְדוּכְרָנָא (והיא לזכור) דְּלָא ייִתֵי מַבּוּל. אֲבָל בְּהַהִיא זִמְנָא אִתְחַזְּיָיא בִּגְוָונִין נְהִירִין וּמִתְקַשְּׁטָא בְּתִקּוּנָא כְּכַלָּה דְּמִתְקַשְּׁטָא לְבַעֲלָהּ וּכְדֵין ׳לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ וְיִדְכַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְהַאי בְּרִית דְּאִיהוּ בְּגָלוּתָא וְיָקִים לָהּ מֵעַפְרָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וּבִקְּשׁוּ אֶת יהו"ה אֱלהֵיהֶם וְאֶת דָּוִד מַלְכָּם׳ (הושע ג, ה). וּכְתִיב, ׳וְעָבְדוּ אֶת יהו"ה אֱלֹהֵיהֶם וְאֶת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם׳ (ירמיהו ל, ט), ׳אֲשֶׁר אָקִים׳ מֵעָפָר כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפָלֶת׳ (עמוס ט, יא). וְעַל דָּא ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ וּלְאַקְמָא לָהּ מֵעַפְרָא.
תרגום
מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז) - וְכָעֵת שֶׁנִּרְאֵית בִּגְוָנִים חֲשׁוּכִים, נִרְאֵית לְזִכָּרוֹן (וְהִיא לזכר) שֶׁלֹּא יָבֹא מַבּוּל. אֲבָל בְּאוֹתוֹ זְמַן נִרְאֵית בִּגְוָנִים מְאִירִים וּמְקֻשֶּׁטֶת בְּתִקּוּן כְּמוֹ כַּלָּה שֶׁמִּתְקַשֶּׁטֶת לְבַעְלָהּ, וְאָז ׳לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ - וְיִזְכֹּר הקב"ה אֶת הַבְּרִית הַזּוֹ שֶׁהִיא בַּגָּלוּת וִיקִימָהּ מֵהֶעָפָר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם׳ (הושע ג, ה) וְכָתוּב ׳וְעָבְדוּ אֵת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם׳ (ירמיה ל, ט) - אֲשֶׁר אָקִים מֵעָפָר. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת׳ (עמוס ט, יא) - וְעַל זֶה ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹר בְּרִית עוֹלָם׳ - וְלַהֲקִימָהּ מֵהֶעָפָר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מנלן, דכתיב ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳. והשתא דאתחזיא בגוונין חשוכין מתחזיא לדוכרנא (והיא לזכור) דלא ייתי מבול. אבל בההיא זמנא אתחזייא בגוונין נהירין ומתקשטא בתקונא ככלה דמתקשטא לבעלה וכדין ׳לזכר ברית עולם׳ וידכר קודשא בריך הוא להאי ברית דאיהו בגלותא ויקים לה מעפרא הדא הוא דכתיב, ׳ובקשו את יהו"ה אלהיהם ואת דוד מלכם׳ (הושע ג, ה). וכתיב, ׳ועבדו את יהו"ה אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם׳ (ירמיהו ל, ט), ׳אשר אקים׳ מעפר כמא דאת אמר, ׳אקים את סכת דוד הנופלת׳ (עמוס ט, יא). ועל דא ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳ ולאקמא לה מעפרא.
התרגום: מנין לנו? שכתוב ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳ (בראשית ט, טז) - וכעת שנראית בגונים חשוכים, נראית לזכרון (והיא לזכר) שלא יבא מבול. אבל באותו זמן נראית בגונים מאירים ומקשטת בתקון כמו כלה שמתקשטת לבעלה, ואז ׳לזכר ברית עולם׳ - ויזכר הקב"ה את הברית הזו שהיא בגלות ויקימה מהעפר. זהו שכתוב ׳ובקשו את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם׳ (הושע ג, ה) וכתוב ׳ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם׳ (ירמיה ל, ט) - אשר אקים מעפר. כמו שנאמר ׳אקים את סכת דויד הנפלת׳ (עמוס ט, יא) - ועל זה ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳ - ולהקימה מהעפר.
מן המפרשים
כתם פז: והשתא דאתחזייא בגוונין חשוכין ואינן סימני משיח רק לזכור השבועה שנשבע שלא להכיא מבול לעולם שנאמר אשר נשבעתי מעבור מי נח ולא מצינו שבועה זו בכתוב אלא שמצינו בכתוב לא יכרת כל בשר ולא יהיה מבול ואז"ל לא לא תרי זמני לשון שבועה הוא.
אור יקר: לזכור דלא ייתי מבול. ואם תאמר נראה מסוגיא דשמעתא שתחלה תתקשט ואחר כך יהיו? קימתה, וכן קשה שנראה שתחלה יהיה הארתה ואחר כך יבוא משיח. ויש לומר דאין הכי.
הסולם: וכתיב וראיתיה לזכור ברית עולם: כי הקב"ה, תשוקתו היא בה, בהמלכות, תמיד, ומי שאינו מתראה בה, כלומר שאינו מקבל ממנה מוחין דראיה. שהם חכמה, אינו נכנס לפני רבונו, כי מוחין אלו אינם נמשכים רק ממנה בלבד כנ"ל בסמוך. וע"כ כתוב וראיתיה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: