׳ישקני מנשיקות פיהו׳ - השתוקקות היוצאה מן הפה ולא מן החוטם
נח · ׳וירח ה' את ריח הניחוח׳ - מאיחוד אש ועשן ועד תיקון העולם · מאמר 31 · פיסקה 6 · דף ע ע"א
לשון הזוהר
תרגום
פָּתַח אוֹתוֹ הַיַּנּוּקָא וְאָמַר, (שִׁיר א) ׳יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ׳. זוֹהִי הִשְׁתּוֹקְקוּת הָעֶלְיוֹנָה שֶׁיּוֹצֵא (שיצא) רָצוֹן מֵהַפֶּה לְנַשֵּׁק, וְלֹא יוֹצֵא מֵהַחֹטֶם כַּאֲשֶׁר יוֹצֵאת אֵשׁ. שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁמִּתְחַבֵּר הַפֶּה לְנַשֵּׁק, יוֹצֵאת אֵשׁ בְּרָצוֹן בְּפָנִים מְאִירוֹת, בְּחֶדְוַת הַכֹּל, בְּהִתְדַּבְּקוּת שֶׁל מְנוּחָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פתח ההוא ינוקא ואמר ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ (שיר השירים א, ב), דא הוא תאובתא עלאה דיפוק (דנפקא) רעותא מפומא לנשקא ולא נפיק מחוטמא כד אשא נפקא, דהא כד אתחבר פומא לנשקא נפיק אשא ברעותא בנהירו דאנפין בחדוה דכלא באתדבקותא דנייחא.
התרגום: פתח אותו הינוקא ואמר, (שיר א) ׳ישקני מנשיקות פיהו׳. זוהי השתוקקות העליונה שיוצא (שיצא) רצון מהפה לנשק, ולא יוצא מהחטם כאשר יוצאת אש. שהרי כשמתחבר הפה לנשק, יוצאת אש ברצון בפנים מאירות, בחדות הכל, בהתדבקות של מנוחה.
מן המפרשים
כתם פז: פתח ואמר ישקני מנשיקות פיהו על שנשקו ר' ייסא פתח בזה הכתוב כי נשיקת חכמים קצתם לקצתם היו על כוונה עליונה והנה המאושר הזה הודיע לנו מזה הכתוב כי כשם שהאף והחרון נתיחד בחוטם כמו שנז' כי על סוד זה נאמר בכל מקום שנז' לשון חרון…
אור יקר: ישקני מנשיקות פיהו ולא אמר סתם ישקני, להורות על דבקות רוחא ברוחא בסוד הרחמים, וזה שאמר.
מהרח"ו: פתח ההוא ינוקא וכו' אמר ר' ייסא הכי וכו'. ושם, כד נפיק אשה מגו פומא איקרי יין דהוא דחדי ומרווי ונהיר אפין, והם סוד 'נשיקות פיהו'. אבל כד נפיק מגו חוטמא הוי אשא תקיפא דאחשיך אנפין וכו'. ושיעור שתיית היין העליון המשמח איהו ניסוך…