׳וירח ה' את ריח הניחוח׳
מאיחוד אש ועשן ועד תיקון העולם
התאחדות אש ועשן בריח הניחוח
׳וַיָּרַח יהו"ה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ׳. וְכָתוּב ׳אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ׳. ׳אִשֶּׁה׳, כָּךְ שָׁמַעְנוּ - עָשָׁן וְאֵשׁ מְחֻבָּרִים כְּאֶחָד, שֶׁהֲרֵי אֵין עָשָׁן בְּלֹא אֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יהו"ה בָּאֵשׁ׳ (שמות יט, יח).
בלשון הזוהר
׳וַיָּרַח יהו"ה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ׳. וּכְתִיב ׳אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ׳. ׳אִשֶּׁה׳ הָכִי שְׁמַעְנָא תְּנָנָא וְאֶשָׁא מְחֻבָּרִין כְּחֲדָא. דְּהָא לֵית תְּנָנָא בְּלָא אֶשָׁא כְּמָה דִכְתִיב ׳וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יהו"ה בָּאֵשׁ׳ (שמות יט, יח).
אחיזת האש בדבר גס - עליית העשן דרך החוטם
בֹּא רְאֵה, אֵשׁ יוֹצֵאת מִבִּפְנִים וְהִיא דַקָּה, וְאוֹחֶזֶת בְּדָבָר אַחֵר בַּחוּץ שֶׁאֵינוֹ דַק כָּךְ, וְנֶאֱחָזִים זֶה בָּזֶה, וְאָז עוֹלֶה הֶעָשָׁן. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהָאֵשׁ אוֹחֶזֶת בְּדָבָר הַמִּתְפַּעֵל, וְסִימָן לַדָּבָר - הַחֹטֶם שֶׁיּוֹצֵא בּוֹ עָשָׁן מִתּוֹךְ אֵשׁ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי אֵשׁ נָפִיק מִלְּגָיו וְאִיהוּ דַּק. וְאָחִיד בְּמִלָּה אָחֳרָא לְבַר דְּלָאו אִיהוּ דַּק הָכִי וְאִתְאַחֲדָן דָּא בְּדָא וּכְדֵין תְּנָנָא סָלְקָא. מַאי טַעְמָא בְּגִין דְּאִתְאֲחִיד אֶשָׁא בְּמִלָּה דְּרָגִישׁ. וְסִימָנָיךְ חוּטְמָא דְּנָפִיק בֵּיהּ תְּנָנָא מִגּוֹ אֶשָׁא.
שיבת האש למקומה - הרצון האחד שמניח את הרוגז
וְעַל זֶה כָּתוּב ׳יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ׳ (דברים לג, י) - מִשּׁוּם שֶׁמַּחֲזִיר אֶת הָאֵשׁ לִמְקוֹמָהּ. וְהַחֹטֶם (מתפעל) נֶאֱסָף בְּאוֹתוֹ רֵיחַ לִפְנַי וְלִפְנִים, עַד שֶׁנֶּאֱחָז הַכֹּל וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ, וְנִקְרָב הַכֹּל לְתוֹךְ הַמַּחֲשָׁבָה וְנַעֲשֶׂה רָצוֹן אֶחָד. וְאָז ׳רֵיחַ נִיחֹחַ׳ - שֶׁנָּח הָרֹגֶז וְנַעֲשֶׂה נַחַת.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא כְּתִיב ׳יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ׳ (דברים לג, י). בְּגִין דְּאַהֲדַר אֶשָׁא לְאַתְרֵיהּ. וְחוֹטְמָא (אתרגיש) אִתְכְּנִישׁ בְּהַהוּא רֵיחָא לְגוֹ לְגוֹ עַד דְּאִתְאַחִיד כֹּלָּא וְתָב לְאַתְרֵיהּ. וְאִתְקְרִיב כֹּלָּא לְגוֹ מַחְשָׁבָה וְאִתְעֲבִיד רְעוּתָא חָדָא. וּכְדֵין ׳רֵיחַ נִיחֹחַ׳ - דְּנָח רוּגְזָא וְאִתְעֲבִיד נַיְיחָא.
חדוות הכל כאחד - הארת הנרות הארת הפנים
שֶׁהֲרֵי הֶעָשָׁן נֶאֱסָף וְנִכְנָס וּמִתְקַמֵּט בָּאֵשׁ, וְהָאֵשׁ אוֹחֶזֶת בֶּעָשָׁן, וְנִכְנָסִים שְׁנֵיהֶם לִפְנַי וְלִפְנִים עַד שֶׁנָּח הָרֹגֶז. וּכְשֶׁהַכֹּל נֶאֱחָזִים (אוֹחֵז) זֶה בָּזֶה וְנָח הָרֹגֶז, אָז הוּא מְנוּחָה וְקֶשֶׁר אֶחָד וְנִקְרֵאת נַחַת. נַחַת הָרוּחַ חֶדְוַת הַכֹּל כְּאֶחָד. הֶאָרַת הַנֵּרוֹת הֶאָרַת הַפָּנִים. וְלָכֵן כָּתוּב ׳וַיָּרַח יהו"ה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ׳ - כְּמוֹ מִי שֶׁמֵּרִיחַ וְכוֹנֵס הַכֹּל לְתוֹךְ מְקוֹמוֹ.
בלשון הזוהר
דְּהָא תְּנָנָא אִתְכְּנִישׁ וְעֲיִּיל וְקָמִיט בְּאֶשָׁא וְאֶשָׁא אָחִיד בִּתְנָנָא וְעַיְילֵי תַּרְוַויְיהוּ לְגוֹ לְגוֹ עַד דְּנָח רוּגְזָא. וְכַד אִתְאֲחִיד (אחיד) כֹּלָא דָּא בְדָא וְנָח רוּגְזָא, כְּדֵין הוּא נַיְיחָא, וּקְשִׁירוּ חַד וְאִתְקְרֵי נַיְיחָא. נַיְיחָא דְרוּחָא חֶדְוָותָא דְּכֹלָּא כְּחֲדָא. נְהִירוּ דְּבוֹצִינִין נְהִירוּ דְּאַנְפִּין. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳וַיָּרַח יהו"ה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ׳. כְּמַאן דְּאָרַח וְכָנִישׁ כֹּלָּא לְגוֹ אַתְרֵיהּ.
מעשה בינוקא - הצטרפות רבי ייסא ורבי חזקיה בדרכו
בָּא רַבִּי יֵיסָא וּנְשָׁקוֹ. אָמַר, וּמַה כָּל הַטּוּב הַזֶּה תַּחַת יָדְךָ וְלֹא יָדַעְתִּי בוֹ? אָמַר, אֶחֱזֹר מֵהַדֶּרֶךְ וְנִתְחַבֵּר עִמְּךָ. הָלְכוּ. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, בְּדֶרֶךְ זוֹ עִם הַשְּׁכִינָה נֵלֵךְ, שֶׁהֲרֵי מְתֻקֶּנֶת לְפָנֵינוּ. אָחַז בְּיַד אוֹתוֹ יַנּוּקָא וְהָלְכוּ. אָמְרוּ לוֹ, אֱמֹר לָנוּ פָּסוּק אֶחָד מֵאוֹתָם שֶׁאָבִיךְ אָמַר לְךְ.
בלשון הזוהר
אַתָא רַבִּי יֵיסָא וּנְשָׁקֵיהּ. אָמַר וּמַה כָּל הָדֵין טָבָא אִית תְּחוֹת יְדָךְ וְלָא יְדַעְנָא בֵּיהּ. אָמַר אַהֲדַרְנָא מִן אוֹרְחָא, וְנִתְחַבֵּר בַּהֲדָךְ. אֲזְלוּ. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה אָרְחָא דָא בַּהֲדֵי שְׁכִינְתָּא נְהַךְ דְּהָא מִתַקְנָא קַמָּן. אָחִיד בִּידָא דְּהַהוּא יְנוּקָא וְאֲזְלוּ. אָמְרוּ לֵיהּ אֵימָא לָן קְרָא חַד מֵאִנוּן דְּאָמַר לָךְ אֲבוּךְ.
׳ישקני מנשיקות פיהו׳ - השתוקקות היוצאה מן הפה ולא מן החוטם
פָּתַח אוֹתוֹ הַיַּנּוּקָא וְאָמַר, ׳יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ׳ (שיר השירים א, ב). זוֹהִי הִשְׁתּוֹקְקוּת הָעֶלְיוֹנָה שֶׁיּוֹצֵא (שיצא) רָצוֹן מֵהַפֶּה לְנַשֵּׁק, וְלֹא יוֹצֵא מֵהַחֹטֶם כַּאֲשֶׁר יוֹצֵאת אֵשׁ. שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁמִּתְחַבֵּר הַפֶּה לְנַשֵּׁק, יוֹצֵאת אֵשׁ בְּרָצוֹן בְּפָנִים מְאִירוֹת, בְּחֶדְוַת הַכֹּל, בְּהִתְדַּבְּקוּת שֶׁל מְנוּחָה.
בלשון הזוהר
פָּתַח הַהוּא יְנוּקָא וְאָמַר ׳יִשָּׁקֵנִי מִנְשִׁיקוֹת פִּיהוּ׳ (שיר השירים א, ב), דָּא הוּא תְּאוֹבְתָּא עִלָּאָה דְּיִפּוּק (דנפקא) רְעוּתָא מִפּוּמָא לְנַשְׁקָא וְלָא נָפִיק מֵחוֹטְמָא כַּד אֶשָׁא נָפְקָא, דְּהָא כַּד אִתְחַבֵּר פּוּמָא לְנַשְׁקָא נָפִיק אֶשָׁא בִּרְעוּתָא בִּנְהִירוּ דְאַנְפִּין בְּחֶדְוָה דְּכֹלָא בְּאִתְדַּבְּקוּתָא דְנַיְיחָא.
׳כי טובים דודיך מיין׳ - יין המשמח מול יין המרגיז
וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן׳ (שיר השירים א, ב) - מֵאוֹתוֹ יַיִן (יַיִן) הַמְשַׂמֵּחַ וּמֵאִיר פָּנִים וְהָעֵינַיִם מְחַיְּכוֹת, וְעוֹשֶׂה רָצוֹן. וְלֹא מֵהַיַיִן הַמְשַׁכֵּר (שֶׁמְּשַׁכֵּר) וְעוֹשֶׂה רֹגֶז וּמַחְשִׁיךְ פָּנִים, וְהָעֵינַיִם לוֹהֲטוֹת יַיִן שֶׁל רֹגֶז.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ ׳כִּי טוֹבִים דּוֹדֶיךָ מִיַיִן׳ (שיר השירים א, ב). מֵהַהוּא יַיִן (יין) דְּמֶחדֵי וְנָהִיר אַנְפִּין וְחָיְיכִין עַיְינִין וְעָבִיד רְעוּתָא. וְלָאו מִיַיִן דִּמְשַׁכֵּר (דשכיר) וְעָבִיד רוּגְזָא וְאַחְשִׁיךְ אַנְפִּין וְלָהֲטָאן עַיְינִין יַיִן דְּרוּגְזָא.
יין הקרבן על גבי המזבח - המעורר אהבה והשתוקקות
וְעַל זֶה, מִשּׁוּם שֶׁיַיִן זֶה טוֹב מֵאִיר הַפָּנִים וּמְשַׂמֵּחַ הָעֵינַיִם וְעוֹשֶׂה הִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁל אַהֲבָה, מַקְרִיבִים אוֹתוֹ כָּל יוֹם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ בְּשִׁעוּר שֶׁמִּי שֶׁשּׁוֹתֶה אוֹתוֹ, מְשַׂמֵּחַ אוֹתוֹ וְעוֹשֶׂה לוֹ נַחַת, שֶׁכָּתוּב ׳וְנִסְכּוֹ רְבִיעִית הַהִין׳ (במדבר כח, ז). וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן׳ - מֵאוֹתוֹ הַיַיִן שֶׁמְּעוֹרֵר אַהֲבָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא בְּגִין דְּחֲמַר דָּא טַב, נָהִיר אַנְפִּין וְחָדֵי עַיְינִין וְעָבִיד תִּיאוּבְתָּא דִרְחִימוּ, מַקְרִיבִין לֵיהּ כָּל יוֹמָא עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא שִׁעוּרָא דְּמַאן דְּשָׁתֵי לֵיהּ חָדֵי לֵיהּ וְעָבִיד לֵיהּ נַיְיחָא דִכְתִיב ׳וְנִסְכּוֹ יַיִן רְבִיעִית הַהִין׳ (במדבר כח, ה). וּבְגִין כָּךְ ׳כִּי טוֹבִים דּוֹדֶיךָ מִיַיִן׳. מֵהַהוּא יַיִן דְּאִתְעַר רְחִימוּתָא וְתִיאוּבְתָּא.
תלות העולם העליון בתחתון - חורבן הבית והפסקת הברכות
וְהַכֹּל כְּמוֹ שֶׁלְּמַטָּה מְעוֹרֵר אַהֲבָה שֶׁלְּמַעְלָה. שְׁנֵי נֵרוֹת, כְּשֶׁדּוֹעֵךְ הָאוֹר שֶׁלְּמַעְלָה, בֶּעָשָׁן שֶׁעוֹלֶה מֵאוֹתוֹ שֶׁלְּמַטָּה נִדְלָק אוֹתוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, כָּךְ הוּא בְּוַדַּאי, שֶׁהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן תָּלוּי בַּתַּחְתּוֹן וְהַתַּחְתּוֹן בָּעֶלְיוֹן. וּמִזְּמַן שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לֹא נִמְצְאוּ בְרָכוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, כְּדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁזֶּה תָּלוּי בָּזֶה.
בלשון הזוהר
וְכֹלָּא כְּמָה דִלְתַתָּא אִתְעַר רְחִימוּתָא דִּלְעֵילָא. תְּרֵין שְׁרַגִּין כַּד אִתְדָעַךְ נְהוֹרָא דִּלְעֵילָא בִּתְנָנָא דְסָלִיק מֵהַהוּא דִלְתַתָּא אִתְדְּלִיק הַהוּא דִלְעֵילָא. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָה הָכִי הוּא וַדַּאי דְּעָלְמָא עִלָּאָה תַּלְיָא בְּתַתָּאָה וְתַתָּאָה בְּעִלָּאָה, וּמֵזִמְנָא דְּאִתְחְרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא בִּרְכָאן לָא אִשְׁתַּכָּחוּ לְעֵילָא וְתַתָּא. לְאַחֲזָאָה דְּדָא בְּדָא תַּלְיָא.
היעדר ישראל מארצו - סיבת היעדר הברכות למעלה ולמטה
וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בְּרָכוֹת אֵין נִמְצָאוֹת, וּקְלָלוֹת נִמְצָאוֹת, שֶׁהֲרֵי יְנִיקַת הַכֹּל מֵאוֹתוֹ צַד יוֹצֵאת (ד"א: וּבְרָכוֹת לֹא יוֹצְאוֹת). מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא שְׁרוּיִים בָּאָרֶץ וְלֹא עוֹבְדִים עֲבוֹדָה שֶׁצָּרִיךְ לְהַדְלִיק מְאוֹרוֹת וּלְהִמָּצֵא בְרָכוֹת, וְלָכֵן לֹא נִמְצָאִים לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְהָעוֹלָם לֹא יוֹשֵׁב בְּקִיּוּמוֹ כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בִּרְכָאן לָא אִשְׁתַּכָּחוּ וּלְוָוטִין אִשְׁתַּכָּחוּ, דְּהָא יְנִיקוּ דְּכֹלָּא בְּהַהוּא סִטְרָא נָפְקֵי (ד"א: וברכאן לא נפקי), מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל לָא שַׁרְיָין בְּאַרְעָא וְלָא פָּלְחֵי פּוּלְחָנָא דְאִצְטְרִיךְ לְאַדְלָקָא בּוֹצִינִין וּלְאִשְׁתַּכָּחָא בִּרְכָאן, וּבְגִין כָּךְ לָא מִשְׁתַּכְּחֵי לְעֵילָא וְתַתָּא, וְעָלְמָא לָא יָתִיב בְּקִיּוּמֵיהּ כְּדְקָא יְאוּת.
׳לא אסיף לקלל עוד׳ - הפסקת הדין שלא ישלים השמדה
וְאָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, ׳לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם׳ (בראשית ח, כא) - מַהוּ זֶה? אָמַר רַבִּי יֵיסָא, כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁאָמַר, כָּל פַּעַם שֶׁאֵשׁ שֶׁלְּמַעְלָה מוֹסִיפָה לְהִתְחַזֵּק - הֶעָשָׁן, שֶׁהוּא דִין שֶׁלְּמַטָּה, מְחַזֵּק הָרֹגֶז וּמַשְׁמִיד הַכֹּל. מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁיּוֹצֵאת אֵשׁ, אֵין לָהּ הַפְסָקָה (לְפָנָיו) עַד שֶׁנִּשְׁלָם הַדִּין, וּכְשֶׁדִּין שֶׁלְּמַטָּה לֹא מוֹסִיף לְהִתְחַזֵּק עִם הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, עוֹשֶׂה דִין וּפוֹסֵק, וְלֹא יֻשְׁלַם הַדִּין לְהַשְׁמִיד. וְלָכֵן כָּתוּב ׳לֹא אֹסִף׳ - לָתֵת תּוֹסֶפֶת שֶׁיִּתְחַזֵּק הַדִּין שֶׁלְּמַטָּה.
בלשון הזוהר
וְאֲמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, ׳לא אוֹסִיף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם׳ (בראשית ח, כא) - מַאי הוּא. אָמַר רַבִּי יֵיסָא הָכִי שְׁמַעְנָא מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר כָּל זִמְנָא דְּאֶשָׁא דִּלְעֵילָא אוֹסִיף לְתָקְפָא, תְּנָנָא דְּאִיהוּ דִינָא דִלְתַתָּא אַתְקִיף רוּגְזָא וְשָׁצֵי כֹּלָּא. בְּגִין דְּכַד נָפִיק אֶשָׁא לֵית לֵיהּ פֶּסֶק (קמיה) עַד דְּיִשְׁתְּלִים דִּינָא, וְכַד דִּינָא דִּלְתַתָּא לָא אוֹסִיף לְאִתְתַּקְפָא בְּדִינָא דִלְעֵילָא עָבִיד דִּינָא וּפָסִיק וְלָא יִשְׁתַּלַּם דִּינָא לְשֵׁיצָאָה. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב ׳לֹא אוֹסִיף׳ לְמֵיהַב תּוֹסֶפֶת לְאִתְתַּקְפָא דִינָא דִלְתַתָּא.
קרבן נח כמסיר שליטת הנחש - ותלות הלבנה בקרבנות ישראל
אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, שָׁמַעְתִּי מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ׳ (בראשית ג, יז), שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהִתְקַלְלָה הָאָרֶץ בְּחֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם, נִתְּנָה רְשׁוּת שֶׁיִּשְׁלֹט עָלֶיהָ אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הָרָע, שֶׁהוּא מַשְׁחִית אֶת הָעוֹלָם וּמַשְׁמִיד אֶת בְּנֵי הָעוֹלָם. מֵאוֹתוֹ יוֹם שֶׁהִקְרִיב נֹחַ קָרְבָּן וְהֵרִיחַ הקב"ה אוֹתוֹ, נִתְּנָה רְשׁוּת לָאָרֶץ לָצֵאת מִתַּחַת אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ וְיָצְאָה מִטֻּמְאָתָהּ. וְלָכֵן מַקְרִיבִים יִשְׂרָאֵל קָרְבָּן לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדֵי לְהָאִיר פְּנֵי הָאָרֶץ. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, יָפֶה הוּא, (׳וְהוּא) וְזֶה הָיָה׳ תָלוּי עַד שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי. אָמַר רַבִּי יֵיסָא, הקב"ה הִקְטִין אֶת הַלְּבָנָה וְשָׁלַט אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ, אֲבָל מִשּׁוּם חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הִתְקַלְלָה כְּדֵי לְקַלֵּל אֶת הָעוֹלָם. בְּאוֹתוֹ יוֹם (שֶׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה) יָצְאָה הָאָרֶץ מֵאוֹתָהּ קְלָלָה וְעָמְדָה הַלְּבָנָה בְּאוֹתָהּ גְּרִיעוּת, פְּרָט לַשָּׁעָה שֶׁקָּרְבָּנוֹת נִמְצְאוּ בָעוֹלָם וְיִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים עַל אַרְצָם.
בלשון הזוהר
אָמַר הַהוּא יְנוּקָא שְׁמַעְנָא בְּגִין דִּכְתִיב ׳אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרְךָ׳ (בראשית ג, יז), דְּהָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאִתְלַטְיָא אַרְעָא בְּחוֹבָא דְאָדָם, אִתְיְיהִיב רְשׁוּ לְשַׁלְטָאָה עֲלָהּ הַהוּא חִוְיָא בִישָׁא דְּאִיהוּ מְחַבְּלָא דְעָלְמָא וְשָׁצֵי בְּנֵי עָלְמָא. מֵהַהוּא יוֹמָא דְּקָרִיב נֹחַ קָרְבָּנָא, וְאָרַח לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִתְיְיהִיב רְשׁוּ לְאַרְעָא לְנַפְקָא מִתְּחוֹת הַהוּא נָחָשׁ וְנָפְקָא מִמְסָאָבָא. וְעַל דָּא מַקְרִיבִין יִשְׂרָאֵל קָרְבָּנָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין לְאַנְהָרָא אַפֵּי אַרְעָא. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה יָאוֹת הוּא (׳והיא) וְהַאי הֲוָה׳ תָּלֵי עַד דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְסִינַי. אָמַר רַבִּי ייִסָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַזְעִיר לָהּ לְסִיהֲרָא וְשָׁלְטָא הַהוּא נָחָשׁ, אֲבָל בְּגִין חוֹבָא דְּאָדָם אִתְלַטְיָיא בְּגִין לְמֵילַט עָלְמָא. בְּהַהוּא יוֹמָא (דאתייהבת אורייתא) נַפְקַת אַרְעָא מֵהַהִיא קְלָלָה וְקָיְימָא סִיהֲרָא בְּהַהִיא גְרִיעוּתָא, בַּר בְּשַׁעֲתָא דְקוּרְבָּנָא אִשְׁתַּכָּחוּ בְּעָלְמָא וְיִשְׂרָאֵל יָתְבִין עַל אַרְעֲהוֹן.
מעשה בשם הינוקא ׳אבא׳ - ברכת החכמה והשנים
אָמַר רַבִּי יֵיסָא לְאוֹתוֹ יַנּוּקָא, מַה שִׁמְךָ? אָמַר לוֹ, אַבָּא. אָמַר לוֹ, אַבָּא תִּהְיֶה בַּכֹּל, בְּחָכְמָה וּבְשָׁנִים. קָרָא עָלָיו ׳יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ׳ (משלי כג, כה).
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יֵיסָא לְהַהוּא יְנוּקָא, מַה שְּׁמָךְ. אָמַר לֵיהּ, אַבָּא. אָמַר לֵיהּ אַבָּא תְּהֵא בְּכֹלָּא בְּחָכְמָה וּבְשָׁנִין. קָרָא עֲלֵיהּ ׳יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ׳ (משלי כג, כה).
העברת רוח הטומאה מן העולם לעתיד לבוא
אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, עָתִיד הקב"ה לְהַעֲבִיר ׳רוּחַ הַטֻּמְאָה׳ מֵהָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ׳ (זכריה יג, ב). וְכָתוּב ׳בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה יהו"ה אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יהו"ה דִּבֵּר׳ (ישעיהו כה, ח).
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַעֲבָרָא רוּחַ מְסָאֳבָא מִן עָלְמָא כְּמָה דִכְתִיב, ׳וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ׳ (זכריה יג, ב). וּכְתִיב, ׳בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה יהו"ה אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יהו"ה דִּבֶּר׳ (ישעיהו כה, ח).
עתיד הארת הלבנה - האור הגנוז ממעשה בראשית
וְעָתִיד הקב"ה לְהָאִיר אֶת הַלְּבָנָה וּלְהוֹצִיאָהּ מֵהַחֹשֶׁךְ מִשּׁוּם אוֹתוֹ נָחָשׁ הָרָע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים׳ (שם ל, כו). אֵיזֶה ׳אוֹר׳? - אוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁגָּנְזוּ הקב"ה בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.
בלשון הזוהר
וְזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַנְהָרָא לְסִיהֲרָא וְלְאֲפָקָא לָהּ מֵחֲשׁוֹכָא בְּגִין הַהוּא חִוְיָא בִישָׁא, כְּמָה דִכְתִיב, ׳וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים׳ (ישעיהו ל, כו). מַאי ׳אוֹר׳ - הַהוּא אוֹר דְּגָנִיז לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעוֹבָדָא דִבְרֵאשִׁית.
׳ויברך אלהים את נח ואת בניו׳
סוד הברכה והעצבון בבית ובעולם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.