ממלכת הזוהר › זוהר › נח › מאמר 31: ׳וירח ה' את ריח הניחוח׳ - מאיחוד אש ועשן ועד תיקון העולם › פיסקה 12 (ע ע"ב)

קרבן נח כמסיר שליטת הנחש - ותלות הלבנה בקרבנות ישראל

נח · ׳וירח ה' את ריח הניחוח׳ - מאיחוד אש ועשן ועד תיקון העולם · מאמר 31 · פיסקה 12 · דף ע ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר הַהוּא יְנוּקָא שְׁמַעְנָא בְּגִין דִּכְתִיב ׳אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרְךָ׳ (בראשית ג, יז). דְּהָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאִתְלַטְיָא אַרְעָא בְּחוֹבָא דְאָדָם. אִתְיְיהִיב רְשׁוּ לְשַׁלְטָאָה עֲלָהּ הַהוּא חִוְיָא בִישָׁא דְּאִיהוּ מְחַבְּלָא דְעָלְמָא וְשָׁצֵי בְּנֵי עָלְמָא. מֵהַהוּא יוֹמָא דְּקָרִיב נֹחַ קָרְבָּנָא, וְאָרַח לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִתְיְיהִיב רְשׁוּ לְאַרְעָא לְנַפְקָא מִתְּחוֹת הַהוּא נָחָשׁ וְנָפְקָא מִמְסָאָבָא. וְעַל דָּא מַקְרִיבִין יִשְׂרָאֵל קָרְבָּנָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין לְאַנְהָרָא אַפֵּי אַרְעָא. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה יָאוֹת הוּא (׳והיא) וְהַאי הֲוָה׳ תָּלֵי עַד דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְסִינַי. אָמַר רַבִּי ייִסָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַזְעִיר לָהּ לְסִיהֲרָא וְשָׁלְטָא הַהוּא נָחָשׁ, אֲבָל בְּגִין חוֹבָא דְּאָדָם אִתְלַטְיָיא בְּגִין לְמֵילַט עָלְמָא. בְּהַהוּא יוֹמָא (דאתייהבת אורייתא) נַפְקַת אַרְעָא מֵהַהִיא קְלָלָה וְקָיְימָא סִיהֲרָא בְּהַהִיא גְרִיעוּתָא, בַּר בְּשַׁעֲתָא דְקוּרְבָּנָא אִשְׁתַּכָּחוּ בְּעָלְמָא וְיִשְׂרָאֵל יָתְבִין עַל אַרְעֲהוֹן.

תרגום

אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, שָׁמַעְתִּי מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךְ׳ (בראשית ג, יז), שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהִתְקַלְלָה הָאָרֶץ בְּחֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם, נִתְּנָה רְשׁוּת שֶׁיִּשְׁלֹט עָלֶיהָ אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הָרָע, שֶׁהוּא מַשְׁחִית אֶת הָעוֹלָם וּמַשְׁמִיד אֶת בְּנֵי הָעוֹלָם. מֵאוֹתוֹ יוֹם שֶׁהִקְרִיב נֹחַ קָרְבָּן וְהֵרִיחַ הקב"ה אוֹתוֹ, נִתְּנָה רְשׁוּת לָאָרֶץ לָצֵאת מִתַּחַת אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ וְיָצְאָה מִטֻּמְאָתָהּ. וְלָכֵן מַקְרִיבִים יִשְׂרָאֵל קָרְבָּן לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדֵי לְהָאִיר פְּנֵי הָאָרֶץ. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, יָפֶה הוּא, (׳וְהוּא) וְזֶה הָיָה׳ תָלוּי עַד שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי. אָמַר רַבִּי יֵיסָא, הקב"ה הִקְטִין אֶת הַלְּבָנָה וְשָׁלַט אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ, אֲבָל מִשּׁוּם חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הִתְקַלְלָה כְּדֵי לְקַלֵּל אֶת הָעוֹלָם. בְּאוֹתוֹ יוֹם (שֶׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה) יָצְאָה הָאָרֶץ מֵאוֹתָהּ קְלָלָה וְעָמְדָה הַלְּבָנָה בְּאוֹתָהּ גְּרִיעוּת, פְּרָט לַשָּׁעָה שֶׁקָּרְבָּנוֹת נִמְצְאוּ בָעוֹלָם וְיִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים עַל אַרְצָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ההוא ינוקא שמענא בגין דכתיב ׳ארורה האדמה בעבורך׳ (בראשית ג, יז). דהא בההיא שעתא דאתלטיא ארעא בחובא דאדם. אתייהיב רשו לשלטאה עלה ההוא חויא בישא דאיהו מחבלא דעלמא ושצי בני עלמא. מההוא יומא דקריב נח קרבנא, וארח ליה קודשא בריך הוא, אתייהיב רשו לארעא לנפקא מתחות ההוא נחש ונפקא ממסאבא. ועל דא מקריבין ישראל קרבנא לקודשא בריך הוא בגין לאנהרא אפי ארעא. אמר רבי חזקיה יאות הוא (׳והיא) והאי הוה׳ תלי עד דקיימו ישראל על טורא דסיני. אמר רבי ייסא קודשא בריך הוא אזעיר לה לסיהרא ושלטא ההוא נחש, אבל בגין חובא דאדם אתלטייא בגין למילט עלמא. בההוא יומא (דאתייהבת אורייתא) נפקת ארעא מההיא קללה וקיימא סיהרא בההיא גריעותא, בר בשעתא דקורבנא אשתכחו בעלמא וישראל יתבין על ארעהון.

התרגום: אמר אותו ינוקא, שמעתי משום שכתוב ׳ארורה האדמה בעבורך׳ (בראשית ג, יז), שהרי באותה שעה שהתקללה הארץ בחטאו של אדם, נתנה רשות שישלט עליה אותו הנחש הרע, שהוא משחית את העולם ומשמיד את בני העולם. מאותו יום שהקריב נח קרבן והריח הקב"ה אותו, נתנה רשות לארץ לצאת מתחת אותו הנחש ויצאה מטמאתה. ולכן מקריבים ישראל קרבן לקדוש ברוך הוא, כדי להאיר פני הארץ. אמר רבי חזקיה, יפה הוא, (׳והוא) וזה היה׳ תלוי עד שעמדו ישראל על הר סיני. אמר רבי ייסא, הקב"ה הקטין את הלבנה ושלט אותו הנחש, אבל משום חטאו של אדם התקללה כדי לקלל את העולם. באותו יום (שנתנה התורה) יצאה הארץ מאותה קללה ועמדה הלבנה באותה גריעות, פרט לשעה שקרבנות נמצאו בעולם וישראל יושבים על ארצם.

מן המפרשים

מקדש מלך: אזער לה לסיהרא וכו' כתב הרב בס' הליקוטים כי במיעוט הלבנה כשקטרגה ביום רביעי נסתלקו ט' ספי' ראשונות ממנה והלכו לזעיר אבל בחטא אדה"ר נסתלקו ממנה והלכו לבנו' פרצוף לילית הרשעה בסוד אמלאה החרבה לא נתמלאת צור אלא מחורבנה של ירושלים…

אור החמה: אמר ההוא ינוקא שמענא וגו' ופליג אדר"ש וסבירא ליה דלא אוסיף לקלל אקללת הארץ שנתקלל' בעון אדם קא מהדר. ולפי זה קשה א"כ למה לא נתקן העולם מהקללה שנתקללה בעון האדם אחר שהב"ה אמר לא אוסיף וגו'. ותירץ כי מההוא יומ' דקריב נח קרבנא…

אור יקר: אמר ההוא ינוקא שמענא וכו׳, ופליג אדר׳ שמעון וסבירא ליד. דלא אוסיף לקלל אקללת הארץ שנתקללה בעון אדם קא מהדר. ולפי זה קשה אם כן למה לא נתקן העולם מהקללה שנתקלל בעון אדם אחר שהב״ה אמ(ר.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר