דור המבול יקום לדין ולא לחלק בעולם הבא
נח · ׳וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ׳ - הסתלקות השכינה מן הרשעים ותחייתם בדין · מאמר 27 · פיסקה 7 · דף סט ע"א
לשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וַדַּאי לֵית לוֹן חוּלָקָא בְּעָלְמָא דְאָתֵי דִּכְתִיב ׳וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ׳. וּכְתִיב ׳לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ׳. אֲבָל יְקוּמוּן בְּדִין. וְעֲלַיְיהוּ כְּתִיב, ׳וְרַבִּים מִישֵׁנִי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת וּלְדֵרָאוֹן עוֹלָם׳ (דניאל יב, ב). וּפְלוּגְתָּא בְּהָא אֲבָל כֹּלָּא כְּמָה דְאוּקְמוּהָ חַבְרַיָיא:
תרגום
אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ׳ (בראשית ז, כג) - וְכָתוּב ׳לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ׳. אֲבָל יָקוּמוּ בְדִין. וַעֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי׳ (דניאל יב, ב) ׳עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם׳ - וְהַמַּחֲלֹקֶת בָּזֶה. אֲבָל הַכֹּל כְּפִי שֶׁבֵּאֲרוּהָ הַחֲבֵרִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר ליה רבי שמעון ודאי לית לון חולקא בעלמא דאתי דכתיב ׳וימחו מן הארץ׳. וכתיב ׳לעולם יירשו ארץ׳. אבל יקומון בדין. ועלייהו כתיב, ׳ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם׳ (דניאל יב, ב). ופלוגתא בהא אבל כלא כמה דאוקמוה חברייא:
התרגום: אמר לו רבי שמעון, ודאי שאין להם חלק בעולם הבא, שכתוב ׳וימחו מן הארץ׳ (בראשית ז, כג) - וכתוב ׳לעולם יירשו ארץ׳. אבל יקומו בדין. ועליהם כתוב ׳ורבים מישני׳ (דניאל יב, ב) ׳עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם׳ - והמחלקת בזה. אבל הכל כפי שבארוה החברים.
מן המפרשים
מהרח"ו: ור' שמעון אמר כי לעה"ב ודאי הוא כי אין להם חלק, בגזירה שוה כתיב כאן 'מן הארץ' וכתיב התם ' ירשו ארץ ' שהוא העה"ב, כנזכר כל ישראל יש להם חלק לעה"ב שנאמר ' לעולם ירשו ארץ ' ( סנהדרין צ. ) ארץ החיים. אך בתחיית המתים יקומו כד"א '…
הסולם: א"ל רבי שמעון וכו': א"ל ר"ש, ודאי שאין להם לדור המבול חלק לעולם הבא, שכתוב. וימחו מן הארץ וכתוב לעולם ירשו ארץ ויליף גזרה שוה. אבל יקומו לתחיה כדי לעמוד בדין, ועליהם כתוב, ורבים מישני אדמת עפר יקוצו וגו'. ויש מחלוקת בזה, אבל…
אור יקר: מן הארץ, וכתיב (ישעיה ם) לעולם ירשו ארץ, אבל יקומון בדין ועלייהו כתיב (תיאל יב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם כולא כמאנח. דאוקמוה חברייא. וימח.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: