נשמות התחייה רק בארץ ישראל - לא לדור המבול
נח · ׳וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ׳ - הסתלקות השכינה מן הרשעים ותחייתם בדין · מאמר 27 · פיסקה 6 · דף סט ע"א
לשון הזוהר
וְלָא יָהִיב לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נִשְׁמָתִין אֶלָּא בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. דִּכְתִיב, ׳הִנֵּה אֲנִי פּוֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל׳ (יחזקאל לז, יב). דְּיִתְגַּלְגְּלוּן תְּחוֹת אַרְעָא. וּלְבָתַר מַה כְּתִיב ׳וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְגו'׳. דְּהָא בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל יְקַבְּלוּן נִשְׁמָתִין כָּל (אנון) בְּנֵי עָלְמָא. בַּר אִלֵּין (דרא דטופנא) דְּאִסְתָּאֲבוּ וּסְאִיבוּ אַרְעָא. בְּאִלֵּין כְּתִיב ׳וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ׳. ׳מִן הָאָרֶץ׳ דַּיְיקָא. וְאַף עַל גַּב דְּאַקְשׁוּ וְאַפְלִיגוּ קַדְמָאֵי עַל דָּא. וַיִּמָּחוּ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִים׳ (תהילים סט, כט).
תרגום
וְלֹא יִתֵּן הקב"ה לָהֶם נְשָׁמוֹת אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב ׳הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל׳ (יחזקאל לז, יב) - שֶׁיִּתְגַּלְגְּלוּ תַּחַת הָאָרֶץ. וְאַחַר כָּךְ מַה כָּתוּב? ׳וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְגוֹ'׳ (יחזקאל לז, יד) - שֶׁהֲרֵי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יְקַבְּלוּ נְשָׁמוֹת כָּל אוֹתָם בְּנֵי הָעוֹלָם, פְּרָט לְאֵלּוּ (דּוֹר הַמַּבּוּל) שֶׁנִּטְמְאוּ וְטִמְּאוּ אֶת הָאָרֶץ. בְּאֵלֶּה כָּתוּב ׳וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ׳, דַּוְקָא ׳מִן הָאָרֶץ׳. וְאַף עַל גַּב שֶׁהִקְשׁוּ וְנֶחְלְקוּ הָרִאשׁוֹנִים עַל זֶה. וַיִּמָּחוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים׳ (תהלים סט, כט).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ולא יהיב לון קודשא בריך הוא נשמתין אלא בארעא דישראל. דכתיב, ׳הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל׳ (יחזקאל לז, יב). דיתגלגלון תחות ארעא. ולבתר מה כתיב ׳ונתתי רוחי בכם וחייתם וגו'׳. דהא בארעא דישראל יקבלון נשמתין כל (אנון) בני עלמא. בר אלין (דרא דטופנא) דאסתאבו וסאיבו ארעא. באלין כתיב ׳וימחו מן הארץ׳. ׳מן הארץ׳ דייקא. ואף על גב דאקשו ואפליגו קדמאי על דא. וימחו כמא דאת אמר, ׳ימחו מספר חיים׳ (תהילים סט, כט).
התרגום: ולא יתן הקב"ה להם נשמות אלא בארץ ישראל, שכתוב ׳הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל׳ (יחזקאל לז, יב) - שיתגלגלו תחת הארץ. ואחר כך מה כתוב? ׳ונתתי רוחי בכם וחייתם וגו'׳ (יחזקאל לז, יד) - שהרי בארץ ישראל יקבלו נשמות כל אותם בני העולם, פרט לאלו (דור המבול) שנטמאו וטמאו את הארץ. באלה כתוב ׳וימחו מן הארץ׳, דוקא ׳מן הארץ׳. ואף על גב שהקשו ונחלקו הראשונים על זה. וימחו, כמו שנאמר ׳ימחו מספר חיים׳ (תהלים סט, כט).
מן המפרשים
מקדש מלך: מן הארץ דייקא פי' ארץ ישראל שזוכים אליה שאר מתים להתגלגל גופם עד שם ואז יקבלו בה נשמתם ויחיו אבל אלו וימחו מן הארץ שאינם קמים בתחיה:
אור החמה: דהא בארעא דישראל יקבלון נשמתין. נראה דנשמתין לאו דוקא דהוא הדין רוחין ונפשין דאי לא תימא הכי יקומו ברוח ונפש ויבואו לא"י ויקבלו נשמות אלו כדפי'. וא"ת א"כ כשהם באים מתחת הקרקע במה הם באים. ואפשר לומר שהם באים בקוסטא דחיותא…
מהרח"ו: מן הארץ דייקא. והכוונה לרמוז כי דור המבול אינם חיים בתחיית המתים: @והנה יש מרז"ל ( סנהדרין קח. וראה יד רמה שם) חולקים בזה ואומרים כי הם חיים ואח"כ נדונין, וזה אומרו
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: