תחיית המתים בארצות הנכר - עצם השאור שממנה יבנה הגוף
נח · ׳וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ׳ - הסתלקות השכינה מן הרשעים ותחייתם בדין · מאמר 27 · פיסקה 5 · דף סט ע"א
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּהַהוּא זִמְנָא דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַחְיָיאָה מֵתַיָיא, כָּל אִנּוּן מֵתִין דְּיִשְׁתַּכְּחוּן לְבַר בִּשְׁאָר אַרְעִין נוּכְרָאִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִבְרָא לוֹן גּוּפַיְיהוּ (נ"א יוקים לון בגופייהו) כְּדְקָא חָזֵי. דְּהָא גַּרְמָא חַד דְּאִשְׁתָּאַר בֵּיהּ בְּבַר נָשׁ תְּחוֹת אַרְעָא הַהוּא גַרְמָא יִתְעֲבִיד כְּחֲמִירָא בְּעִיסָה וְעֲלֵיהּ יִבְנֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּל גּוּפָא.
תרגום
בֹּא רְאֵה, בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁעָתִיד הקב"ה לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים, כָּל אוֹתָם מֵתִים שֶׁיִּמָּצְאוּ בַחוּץ בִּשְׁאָר אֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת, הקב"ה יִבְרָא לָהֶם גּוּפֵיהֶם (נָא יעמידם בגופם) כָּרָאוּי. שֶׁהֲרֵי עֶצֶם אַחַת שֶׁנִּשְׁאֶרֶת בָּאָדָם תַּחַת הָאָרֶץ, אוֹתָהּ עֶצֶם תֵּעָשֶׂה כַּשְּׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה, וְעָלֶיהָ יִבְנֶה הקב"ה אֶת כָּל הַגּוּף.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, בההוא זמנא דזמין קודשא בריך הוא לאחייאה מתייא, כל אנון מתין דישתכחון לבר בשאר ארעין נוכראין קודשא בריך הוא יברא לון גופייהו (נ"א יוקים לון בגופייהו) כדקא חזי. דהא גרמא חד דאשתאר ביה בבר נש תחות ארעא ההוא גרמא יתעביד כחמירא בעיסה ועליה יבני קודשא בריך הוא כל גופא.
התרגום: בא ראה, באותו הזמן שעתיד הקב"ה להחיות המתים, כל אותם מתים שימצאו בחוץ בשאר ארצות נכריות, הקב"ה יברא להם גופיהם (נא יעמידם בגופם) כראוי. שהרי עצם אחת שנשארת באדם תחת הארץ, אותה עצם תעשה כשאור שבעסה, ועליה יבנה הקב"ה את כל הגוף.
מן המפרשים
מהרח"ו: אתמחון מן כולא. ביאורו הוא מ"ש אח"כ 'תא חזי' וגו'. והענין כי תחיית המתים היא בסוד אותו העצם הנשאר בקרקע, וביארו בזוהר עיין לק"ת ספר שופטים כי הוא עצם שמניח בו קשר תפלה של ראש, והטעם כי הוא גבוה מכל הגוף ואינו נהנה מן המאכל…
הסולם: ת"ח בההוא זמנא וכו': בוא וראה. בעת ההוא, שעתיד הקב"ה להחיות המתים, כל אלו המתים שימצאו לחוץ, מהארץ, בשאר ארצות הנכריות, הקב"ה יעמיד אותם בגופם כראוי, כי עצם אחד נשאר בו בהאדם מתחת הארץ, עצם הזה יעשה כשאור בעיסה, ועליו יבנה…