ממלכת הזוהר › זוהר › נח › מאמר 19: ׳הנני מביא את המבול מים על הארץ׳ - סוד מי המריבה ודין המבול › פיסקה 1 (סו ע"א)

מי מריבה ומי מבול - המשכת הפגם וטומאת בני ישראל

נח · ׳הנני מביא את המבול מים על הארץ׳ - סוד מי המריבה ודין המבול · מאמר 19 · פיסקה 1 · דף סו ע"א

לשון הזוהר

׳וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ׳ - רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח ׳הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יהו"ה וַיִּקָּדֵשׁ בָּם׳ (במדבר כ, יג) - וְכִי בְּאֲתַר אָחֳרָא לֹא ׳רָבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יהו"ה׳. מַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָאָמַר ׳הֵמָּה מֵי מְרִיבָה׳ - וְלָא אָחֳרָנִין. אֶלָּא הַנֵּי ׳מֵי מְרִיבָה׳ הֲווּ וַדַּאי דְּיָהֲבוּ חֵילָא וְתוּקְפָא לְמָארֵיהוֹן דְּדִינָא לְאִתְתַּקְפָא. בְּגִין דְּאִית מַיִין מְתוּקִין וְאִית מַיִין מְרִירָן. אִית מַיִין צְלִילָן וְאִית מַיִין עֲכִירָן. אִית מַיִין שְׁלָם וְאִית מַיִין קְטָטוּ. וְעַל דָּא ׳הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יהו"ה׳ - דְּאַמְשִׁיכוּ עֲלַיְיהוּ לְמַאן דְּלָא אִצְטְרִיךְ וְאִסְתְּאִיבוּ בֵּיהּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיִּקּ1ָדִשׁ בָּם׳.

תרגום

׳וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ׳ - רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם׳ (במדבר כ, יג) וְכ - ִי בְמָקוֹם אַחֵר לֹא רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה'? מַה שּׁוֹנֶה כָּאן שֶׁאָמַר ׳הֵמָּה מֵי מְרִיבָה׳ - וְלֹא אֲחֵרִים? אֶלָּא מֵי הַמְּרִיבָה הַלָּלוּ הָיוּ וַדַּאי שֶׁנָּתְנוּ כֹּחַ וְחֹזֶק לְבַעֲלֵי הַדִּין לְהִתְחַזֵּק. מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ מַיִם מְתוּקִים וּמַיִם מְרִירִים. יֵשׁ מַיִם צְלוּלִים וְיֵשׁ מַיִם עֲכוּרִים. יֵשׁ מֵי שָׁלוֹם וּמֵי קְטָטָה. וְעַל זֶה, הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' - שֶׁהִמְשִׁיכוּ עֲלֵיהֶם אֶת מִי שֶׁלֹּא צָרִיךְ וְנִטְמְאוּ בוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּקָּדֵשׁ בָּם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ׳ - רבי יהודה פתח ׳המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את יהו"ה ויקדש בם׳ (במדבר כ, יג) - וכי באתר אחרא לא ׳רבו בני ישראל את יהו"ה׳. מאי שנא הכא דקאמר ׳המה מי מריבה׳ - ולא אחרנין. אלא הני ׳מי מריבה׳ הוו ודאי דיהבו חילא ותוקפא למאריהון דדינא לאתתקפא. בגין דאית מיין מתוקין ואית מיין מרירן. אית מיין צלילן ואית מיין עכירן. אית מיין שלם ואית מיין קטטו. ועל דא ׳המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את יהו"ה׳ - דאמשיכו עלייהו למאן דלא אצטריך ואסתאיבו ביה הדא הוא דכתיב ׳ויק1דש בם׳.

התרגום: ׳ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ׳ - רבי יהודה פתח, ׳המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם׳ (במדבר כ, יג) וכ - י במקום אחר לא רבו בני ישראל את ה'? מה שונה כאן שאמר ׳המה מי מריבה׳ - ולא אחרים? אלא מי המריבה הללו היו ודאי שנתנו כח וחזק לבעלי הדין להתחזק. משום שיש מים מתוקים ומים מרירים. יש מים צלולים ויש מים עכורים. יש מי שלום ומי קטטה. ועל זה, המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' - שהמשיכו עליהם את מי שלא צריך ונטמאו בו. זהו שכתוב ויקדש בם.

מן המפרשים

כתם פז: ואני הנני מביא את המבול ר' יהודה פתח המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל יודיע כי יש מים ויש מים כאשר יבאר בהדיא ויקשה למה יחס הכתוב המריבה אשר רבו בני ישראל במים הללו יותר מכל מקומות שרבו בני ישראל על וי' כי רבים הם.

מקדש מלך: דאית מיין מתיקן וכו' כפל ג' לשונות מתיקן צלילן שלם יובן במ"ש הרב ז"ל כי ה' חסדים שורשם בדעת ואח"כ מתפשטי' בגוף ואח"כ כללותם ביסוד ונודע עוד שהחסדים נקראים מים ונכן נגד ה' חסדים שבשרשם בדעת אמר מיין מתיקן כי שם מתוקן ע"י המוחין…

אור החמה: ואני הנני מביא את המבול וגו'. מיין מתיקן וכו' הם כחות קדושים. ומיין מרירן ועכירן וכו' הם כחות טמאים. דאמשיכו עלייהו פירש מלת רבו מלשון רבוי והמשכה ור"ל המה מי מריבה שהם הקליפות אשר רבי והמשיכו ישראל עלייהו. ובהמשכ' אותם עלייהו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: