׳הנני מביא את המבול מים על הארץ׳
סוד מי המריבה ודין המבול
מי מריבה ומי מבול - המשכת הפגם וטומאת בני ישראל
׳וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ׳ (בראשית ו, יז) - רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יהו"ה וַיִּקָּדֵשׁ בָּם׳ (במדבר כ, יג) - וְכִי בְמָקוֹם אַחֵר לֹא רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יהו"ה? מַה שּׁוֹנֶה כָּאן שֶׁאָמַר ׳הֵמָּה מֵי מְרִיבָה׳ - וְלֹא אֲחֵרִים? אֶלָּא מֵי הַמְּרִיבָה הַלָּלוּ הָיוּ וַדַּאי שֶׁנָּתְנוּ כֹּחַ וְחֹזֶק לְבַעֲלֵי הַדִּין לְהִתְחַזֵּק. מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ מַיִם מְתוּקִים וּמַיִם מְרִירִים. יֵשׁ מַיִם צְלוּלִים וְיֵשׁ מַיִם עֲכוּרִים. יֵשׁ מֵי שָׁלוֹם וּמֵי קְטָטָה. וְעַל זֶה, ׳הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יהו"ה׳ - שֶׁהִמְשִׁיכוּ עֲלֵיהֶם אֶת מִי שֶׁלֹּא צָרִיךְ וְנִטְמְאוּ בוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּקָּדֵשׁ בָּם׳.
בלשון הזוהר
׳וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ׳ (בראשית ו, יז) - רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח ׳הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יהו"ה וַיִּקָּדֵשׁ בָּם׳ (במדבר כ, יג) - וְכִי בְּאֲתַר אָחֳרָא לֹא ׳רָבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יהו"ה׳. מַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָאָמַר ׳הֵמָּה מֵי מְרִיבָה׳ - וְלָא אָחֳרָנִין. אֶלָּא הַנֵּי ׳מֵי מְרִיבָה׳ הֲווּ וַדַּאי דְּיָהֲבוּ חֵילָא וְתוּקְפָא לְמָארֵיהוֹן דְּדִינָא לְאִתְתַּקְפָא. בְּגִין דְּאִית מַיִין מְתוּקִין וְאִית מַיִין מְרִירָן. אִית מַיִין צְלִילָן וְאִית מַיִין עֲכִירָן. אִית מַיִין שְׁלָם וְאִית מַיִין קְטָטוּ. וְעַל דָּא ׳הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יהו"ה׳ - דְּאַמְשִׁיכוּ עֲלַיְיהוּ לְמַאן דְּלָא אִצְטְרִיךְ וְאִסְתְּאִיבוּ בֵּיהּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיִּקָּדֵשׁ בָּם׳.
׳ויקדש׳ לשון פגם - נפגמה הלבנה במי המריבה
אָמַר לוֹ רַבִּי חִזְקִיָּה, אִם כָּךְ, מַה זֶּה ׳וַיִּקָּדֵשׁ׳? הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת וַיִּקָּדְשׁוּ! אֶלָּא הַדָּבָר עָלָה. ׳וַיִּקָּדֵשׁ׳ - נִפְגַּם מִי שֶׁלֹּא צָרִיךְ. כִּבְיָכוֹל שֶׁנִּפְגְּמָה הַלְּבָנָה. ׳וַיִּקָּדֵשׁ׳ אֵינוֹ לְשֶׁבַח כָּאן. ׳וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל׳ - כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, לְהָבִיא מַשְׁחִית עֲלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁהֵם נִטְמְאוּ בוֹ. (בראשית ו, יז)
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִזְקִיָה אִי הָכִי מַאי ׳וַיִּקָּדֵשׁ׳ וַיִּקָּדֵשׁוּ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא מִלָּה אִסְתְּלִיקַת. ׳וַיִּקָּדֵשׁ׳ - אִתְפְּגִים מַאן דְּלָא אִצְטְרִיךְ. כִּבְיָכוֹל דְּאִתְפְּגֵימַת סִיהֲרָא. ׳וַיִּקָּדֵשׁ׳ לָאו לְשִׁבְחָא אִיהוּ הָכָא. ׳וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל׳ - כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא לְאַיְיתָאָה מְחַבְּלָא עֲלַיְיהוּ כְּמָה דְאִנּוּן אִסְתְּאָבוּ בֵּיהּ.
התשובה בחיים - נמחל לשב, יורד לגיהנם המחזיק בחטאו
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אוֹי לָרְשָׁעִים שֶׁלֹּא רוֹצִים לָשׁוּב לִפְנֵי הקב"ה עַל חֲטָאֵיהֶם בְּעוֹד שֶׁהֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה. שֶׁכְּשֶׁאָדָם שָׁב וּמִתְנַחֵם עַל חֶטְאוֹ, הקב"ה מוֹחֵל לוֹ, וְכָל אוֹתָם שֶׁמַּחֲזִיקִים בַּחֲטָאֵיהֶם וְלֹא רָצוּ לָשׁוּב לִפְנֵי הקב"ה עַל (חֲטָאָיו) חֲטָאֵיהֶם, אַחַר כָּךְ (יִפֹּל) יִפְּלוּ לַגֵּיהִנֹּם וְלֹא יַעֲלוּ מִשָּׁם לְעוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי וַוי לוֹן לְרַשִּׁיעַיָא דְּלָא בָּעָאן לְאֲתָבָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל חוֹבֵיהוֹן בְּעוֹד דְּאִנּוּן בְּהַאי עָלְמָא. דְּכַד בַּר נָשׁ אָתִיב וְאִתְנֶחָם עַל חוֹבוֹי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָחִיל לֵיהּ, וְכָל אִנּוּן דְּמִתְתַּקְפִין בְּחוֹבַיְיהוּ וְלָא בָּעוּ לְאֲתָבָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל (חובוי) חוֹבֵיהוֹן, לְבָתַר (ינפול) יִנְפְּלוּ לְגֵּיהִנֹּם וְלָא יִסְקוּן לֵיהּ מִתַּמָּן לְעָלְמִין.
מדה כנגד מדה - חטא גלוי ונסתר, גזירת הסוטה
בֹּא רְאֵה, מִשּׁוּם שֶׁחִזְּקוּ אֶת לִבָּם כָּל אוֹתָם דּוֹרוֹ שֶׁל נֹחַ וְרָצוּ לְהַרְאוֹת חֶטְאָם בְּגָלוּי, הֵבִיא הקב"ה עֲלֵיהֶם הַדִּין בְּאוֹתוֹ הַגָּוֶן. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אֲפִלּוּ כְּשֶׁחוֹטֵא אָדָם בְּנִסְתָּר, הקב"ה רַחֲמָן. וְאִם שָׁב בֶּן הָאָדָם אֵלָיו, מְכַסֶּה עָלָיו וּמוֹחֵל לוֹ וּמְוַתֵּר לוֹ. וְאִם לֹא, הוּא מְגַלֶּה אוֹתוֹ לְעֵינֵי כֹל. מִנַּיִן לָנוּ? מִסּוֹטָה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּגִין דְּאַתְקִיפוּ לִבַּיְיהוּ כָּל אִנּוּן דָּרָא דְּנֹחַ וּבָעוּ לְאַחֲזָאָה חוֹבַיְיהוּ בְּאִתְגַּלְיָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַיְיתֵי דִינָא עֲלַיְיהוּ בְּהַהוּא גַוְונָא. אָמַר רַבִּי יִצְחָק וְאֲפִילּוּ כַּד חָטֵי בַּר נָשׁ בְאִתְכַּסְיָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רַחֲמָן. וְאִי תָּב בַּר נָשׁ לְגַבֵּיהּ חָפֵי עֲלֵיהּ וּמָחִיל לֵיהּ וְשָׁבִיק לֵיהּ. וְאִי לָא, גָּלֵי לֵיהּ לְעֵינֵי כֹלָּא. מְנָלָן מִסּוֹטָה.
מחיית דור המבול בגלוי - עצמות נפרדות ואין תחיה לעולם
וְכָךָ גַּם נִמְחוּ הָרְשָׁעִים הַלָּלוּ מֵהָאָרֶץ בְּגָלוּי. וְאֵיךְ נִמְחוּ? אֶלָּא שֶׁהָיוּ יוֹצְאִים מַיִם, וְהָיוּ רוֹתְחִים מֵהַתְּהוֹם, וְעוֹלִים וּמַעֲבִירִים מֵהֶם אֶת עוֹרָם. וְכֵיוָן שֶׁהֻעֲבַר מֵהֶם הָעוֹר - כָּךְ גַּם הַבָּשָׂר, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ אֶלָּא בָּעֲצָמוֹת שֶׁלָּהֶם בִּלְבַד, לְקַיֵּם אֶת מַה שֶּׁכָּתוּב ׳וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ׳ - וְכָל אוֹתָם הָעֲצָמוֹת נִפְרְדוּ זוֹ מִזּוֹ וְלֹא נִשְׁאֲרוּ כְּאֶחָד, וּמֵהַכֹּל הֻעֲבְרוּ מֵהָעוֹלָם. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, ׳וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ׳ (בראשית ז, כג) - מַה זֶּה ׳וַיִּמָּחוּ׳? - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים׳ (תהלים סט, כט). מִכָּאן לָמַדְנוּ, שֶׁאֵין לָהֶם תְּחִיָּה לְעוֹלָמִים וְלֹא יָקוּמוּ בְּדִין.
בלשון הזוהר
וְהָכִי נָמֵי אִתְמְחוּן אִלֵּין חַיָּיבַיָא מֵאַרְעָא בְּאִתְגַּלְיָא. וְהֵיךְ אִתְמְחוּן. אֶלָּא דְּהֲווּ נָפְקֵי מַיָיא וְהֲווּ רְתִיחָן מִן תְּהוֹמָא וְסָלְקֵי וְאַעֲבַר מִנַּיְיהוּ מָשְׁכָא. וְכֵיוָן דְּאַעֲבַר מִנַּיְיהוּ מָשְׁכָא הָכִי נָמֵי בִּשְׂרָא וְלָא אִשְׁתְּאָרוּ אֶלָּא בְּגַרְמַיְיהוּ לְחוֹד, לְקַיְימָא דִכְתִיב ׳וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ׳ - וְכָל אִנּוּן גַּרְמֵי אִתְפָּרְדָן דָּא מִן דָּא וְלָא אִשְׁתָּאֲרוּ כְּחֲדָא, וּמִכֹּלָא אִתְעֲבָרוּ מֵעָלְמָא. רַבִּי יִצְחָק אָמַר ׳וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ׳ - מַאי ׳וַיִּמָּחוּ׳, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר ׳יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים׳. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא דְּלֵית לוֹן תְּחִיָּה לְעָלְמִין וְלָא יְקוּמוּן בְּדִינָא.
׳והקימותי את בריתי אתך׳
קיום הברית למעלה ולמטה מציל מכל רע
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.