׳אלה׳ פוסל את הראשונים - נהר עדן כסוד מנוחת נח
נח · ׳אלה תולדת נח׳ - הברית, התיבה ושתי רוחות הצדיק · מאמר 1 · פיסקה 4 · דף נט ע"ב
לשון הזוהר
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, אֵלֶּה בְּכָל אֲתַר פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים תָּנִינָן וְכוּ'. מַה כְּתִיב לְעֵילָא בְּפָרְשָׁתָא דִבְרֵאשִׁית ׳וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְגו'׳ (בראשית ב, י). הַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק וְעֲיִּיל לְגִנְתָּא וְאַשְׁקֵי לֵיהּ מִשַּׁקְיוּ דִלְעֵילָא וְעָבִיד לֵיהּ נַיְיחָא וְעָבִיד אִיבִּין וְרַבֵּי זָרְעִין. וְהוּא כְּדֵין נַיְיחָא לְכֹלָא. וְדָא נַיְיחָא לֵיהּ לְגִנְתָּא. וְדָא עָבִיד נַיְיחָא בֵּיהּ (נ"א לגנתא. וגנתא נייחא ביה). כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר ׳כִּי בוֹ שָׁבַת׳ (בראשית ג, ג). וּכְתִיב, ׳וַיִּשְׁבּוֹת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׳ (בראשית ב, ב). וְדָא רָזָא דְמִלָּה דָּא עָבִיד תּוֹלְדוֹת וְלָא אָחֳרָא.
תרגום
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, אֵלֶּה - בְּכָל מָקוֹם פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים. שָׁנִינוּ וְכוּ'. מַה כָּתוּב לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית? ׳וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְגוֹ'׳ (בראשית ב, י). אוֹתוֹ הַנָּהָר שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא וְנִכְנָס לַגָּן וּמַשְׁקֶה אוֹתוֹ מֵהַשְׁקָאָה שֶׁלְּמַעְלָה, וְעוֹשֶׂה לוֹ נַחַת וְעוֹשֶׂה פֵרוֹת וּמְגַדֵּל זְרָעִים, הוּא אָז נוֹחַ לַכֹּל. וְזֶה נוֹחַ לַגָּן. וְזֶה עוֹשֶׂה מְנוּחָה בּוֹ (נָא לגן, והגן נֹחַ בּוֹ), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם) ׳כִּי בוֹ שָׁבַת׳, וְכָתוּב ׳וַיִּשְׁבּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׳. וְזֶה סוֹד שֶׁדָּבָר זֶה עוֹשֶׂה תוֹלָדוֹת וְלֹא אַחֵר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי אלעזר אמר, אלה בכל אתר פסל את הראשונים תנינן וכו'. מה כתיב לעילא בפרשתא דבראשית ׳ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד וגו'׳ (בראשית ב, י). ההוא נהר דנגיד ונפיק ועייל לגנתא ואשקי ליה משקיו דלעילא ועביד ליה נייחא ועביד איבין ורבי זרעין. והוא כדין נייחא לכלא. ודא נייחא ליה לגנתא. ודא עביד נייחא ביה (נ"א לגנתא. וגנתא נייחא ביה). כמא דאת אמר ׳כי בו שבת׳ (בראשית ג, ג). וכתיב, ׳וישבות ביום השביעי׳ (בראשית ב, ב). ודא רזא דמלה דא עביד תולדות ולא אחרא.
התרגום: רבי אלעזר אמר, אלה - בכל מקום פסל את הראשונים. שנינו וכו'. מה כתוב למעלה בפרשת בראשית? ׳ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד וגו'׳ (בראשית ב, י). אותו הנהר ששופע ויוצא ונכנס לגן ומשקה אותו מהשקאה שלמעלה, ועושה לו נחת ועושה פרות ומגדל זרעים, הוא אז נוח לכל. וזה נוח לגן. וזה עושה מנוחה בו (נא לגן, והגן נח בו), כמו שנאמר (שם) ׳כי בו שבת׳, וכתוב ׳וישבת ביום השביעי׳. וזה סוד שדבר זה עושה תולדות ולא אחר.
מן המפרשים
מקדש מלך: ודא עביד נייחא. ג' פעמים הזכיר נייחא לבד הרביעית שאמר 'נייחא דכולא' דקאי על כל העולמות. אבל ג' פעמים נייחא האחרים קאי על נייחא שעושה היסוד למלכות. ולהבין עניינם נקדים מ"ש האר"י ז"ל בספר הדרושים (מבו"ש ש"ב ח"ג פ"ח) וז"ל כשהיתה…
יהל אור: וימא אשתלים. הוא הדעת שנקרא ים, כמו שנאמר 'ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים' ( ישעיה יא ט ) . וכן במדורין, הים בהיכל הששי שם הדעת: וכדין יהב לכלא. הוא בחינה רביעית, שמקבלת ונשלמת מכולם:
אור החמה: ר' אלעזר אמר אלה בכל אתר וכו' פליג את"ק כי כבר ידעת אלה פסל את הראשוני'. ולפי פי' ת"ח לא פסל מידי אלא אתא לאשמועינן כי כל אלה התולדות שבעולם נח העמיד' כנז'. לזה פי' פי' אחר כדי שתב' מלת אלה לפסול ואין לומ' אלה הם תולדות ולא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: