כל אכליו יאשמו - וכל זר לא יאכל קדש
משפטים · ואנשי קדש תהיון לי - מדרגות קדוש וקדש ואסור לשון הרע בישראל · מאמר 20 · פיסקה 8 · דף קכא ע"ב
לשון הזוהר
רַבִּי יִצְחָק הֲוָה יָתִיב קָמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, אֲמַר לֵיהּ הָא כְּתִיב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה׳ סוֹפְיֵהּ דִּקְרָא כְּתִיב ׳כָּל אוֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳, מַאי קָא מַיְירֵי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, שַׁפִּיר קָא אָמַר, ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְגוֹ'׳ (ויקרא כב, יד). וּכְתִיב, ׳וְכָל זָר לא יֹאכַל קֹדֶשׁ׳. וּמִשּׁוּם דְּיִשְׂרָאֵל אִקְרוּן קֹדֶשׁ, כְּתִיב ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳. אָתָא רִבִּי יִצְחָק וְנָשִׁיק יְדוֹי, אָמַר, אִי לָא אַתֵּינָא הָכָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע מִלָּה דָּא סַגֵּי.
תרגום
רַבִּי יִצְחָק הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹ, הֲרֵי כָּתוּב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה׳ '. בְּסוֹף הַפָּסוּק כָּתוּב ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳, מַה זֶּה אוֹמֵר? אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, יָפֶה אָמַר, ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳ - הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה׳ - וְכוּ'. וְכָתוּב ׳וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ׳ - וּמִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ קֹדֶשׁ, כָּתוּב ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳. בָּא רַבִּי יִצְחָק וְנָשַׁק יָדָיו וְאָמַר, אִם לֹא בָאתִי לְכָאן אֶלָּא לִשְׁמֹעַ דָּבָר זֶה - מַסְפִּיק.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי יצחק הוה יתיב קמיה דרבי שמעון, אמר ליה הא כתיב ׳קדש ישראל ליהו"ה׳ סופיה דקרא כתיב ׳כל אוכליו יאשמו׳, מאי קא מיירי. אמר ליה רבי שמעון, שפיר קא אמר, ׳כל אכליו יאשמו׳, היינו דכתיב, ׳ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו'׳ (ויקרא כב, יד). וכתיב, ׳וכל זר לא יאכל קדש׳. ומשום דישראל אקרון קדש, כתיב ׳כל אכליו יאשמו׳. אתא רבי יצחק ונשיק ידוי, אמר, אי לא אתינא הכא אלא למשמע מלה דא סגי.
התרגום: רבי יצחק היה יושב לפני רבי שמעון. אמר לו, הרי כתוב ׳קדש ישראל לה׳ '. בסוף הפסוק כתוב ׳כל אכליו יאשמו׳, מה זה אומר? אמר לו רבי שמעון, יפה אמר, ׳כל אכליו יאשמו׳ - הינו שכתוב ׳ואיש כי יאכל קדש בשגגה׳ - וכו'. וכתוב ׳וכל זר לא יאכל קדש׳ - ומשום שישראל נקראו קדש, כתוב ׳כל אכליו יאשמו׳. בא רבי יצחק ונשק ידיו ואמר, אם לא באתי לכאן אלא לשמע דבר זה - מספיק.
מן המפרשים
אור יקר: כל אוכליו יאשמו. תאנא כתיב מכריה יב) והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד, כדוד ולא א כב) והנה בעניי הכינותי לבית.
הסולם: ר' יצחק הוה יתיב וכו': ר"י היה יושב לפני ר' שמעון, אמר לו והרי כתוב, קדש ישראל לה', וסופו של הכתוב, כל אוכליו יאשמו. מה הוא אומר. אמר לו ר"ש, יפה אומר, כל אוכליו יאשמו. כי היינו שכתוב, ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו'. וכתוב וכל זר…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: