ואנשי קדש תהיון לי
מדרגות קדוש וקדש ואסור לשון הרע בישראל
ואנשי קדש תהיון לי - ממלכת כהנים לגוי קדוש עד אנשי קדש
׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וְגוֹ'׳ (שמות כב, ל). רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה׳ (איוב כח, יב). אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שהקב"ה רוֹצֶה לְכַבְּדָם יוֹתֵר (נ"א: בְּכָבוֹד שֶׁלָּהֶם) מִכָּל שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם. בַּתְּחִלָּה אָמַר לָהֶם, ׳וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים׳ (שמות יט, ו). לֹא זָזָה הָאַהֲבָה הָרַבָּה מֵהֶם עַד שֶׁקָּרָא לָהֶם ׳וְגוֹי קָדוֹשׁ׳ - שֶׁהוּא יוֹתֵר. לֹא זָזָה הָאַהֲבָה מֵהֶם עַד שֶׁקָּרָא לָהֶם ׳כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה׳ (דברים יד, ב). לֹא זָזָה הָאַהֲבָה מֵהֶם עַד שֶׁקָּרָא לָהֶם ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי׳ (שמות כב, ל) - שֶׁהוּא יוֹתֵר מִן הַכֹּל.
בלשון הזוהר
׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וְגוֹ'׳ (שמות כב, ל). רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא׳ (איוב כח, יב) וְאֵיזֶה ׳מְקוֹם בִּינָה׳. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְיַקְּרָא לוֹן, יַתִיר (נ"א: בִּיקָרָא דִּלְהוֹן) עַל כָּל שְׁאַר בְּנִי עָלְמָא. בְּקַדְמִיתָא אָמַר לוֹן, ׳וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים׳ (שמות יט, ו). לָא אַעְדֵי רְחִימוּתָא סַגִיאָה מִנְּהוֹן, עַד דְּקָרָא לוֹן ׳וְגוֹי קָדוֹשׁ׳ דְּאִיהוּ יַתִיר. לָא אַעְדֵּי רְחִימוּתָא מִנְּהוֹן, עַד דְּקָרָא לוֹן ׳כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה׳ (דברים יד, ב). לָא אַעְדֵי רְחִימוּתָא מִנְּהוֹן, עַד דְּקָרָא לוֹן ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי׳ (שמות כב, ל) דְּאִיהוּ יַתִיר מִכֹּלָּא.
והחכמה מאין תמצא - התורה מחכמה וחכמה מקדש הקדשים
כָּתוּב ׳וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא׳ (איוב כח, יב). הַתּוֹרָה יָצְאָה מֵחָכְמָה, מִמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ. וְהַחָכְמָה יָצְאָה מִמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, וְכֵן יוֹבֵל נִקְרָא קֹדֶשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם׳ (ויקרא כה, יב). וְיִשְׂרָאֵל כְּלוּלִים מֵהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי׳ (שמות כב, ל).
בלשון הזוהר
כְּתִיב ׳וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא׳ (איוב כח, יב). אוֹרַיְיתָא מֵחָכְמָה נַפְקַת, מֵאֲתָר דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ. וְהַחָכְמָה נַפְקַת, מֵאֲתָר דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, וְכֵן יוֹבְלָא אִתְקְרֵי קֹדֶשׁ, דִּכְתִּיב, ׳יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם׳ (ויקרא כה, יב). וְיִשְׂרָאֵל כְּלִילָן מִנַּיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי׳.
קדוש למטה וקדש למעלה - הנשאר בציון קדוש יאמר לו
בַּתְּחִלָּה קָדוֹשׁ, וְעַכְשָׁו קֹדֶשׁ. מַה בֵּין זֶה לָזֶה? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, זֶה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְזֶה לֹא כָּךְ, שֶׁכָּתוּב ׳וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ׳ (ישעיה ד, ג). בְּמָקוֹם זֶה נִקְרָא קָדוֹשׁ, וּלְמַעְלָה לְמַעְלָה קֹדֶשׁ.
בלשון הזוהר
בְּקַדְמִיתָא קָדוֹשׁ, וְהַשְׁתָּא קֹדֶשׁ. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אָמַר רִבִּי יוֹסִי, דָּא לְעֵילָּא לְעֵילָּא, וְדָא לָאו הָכִי, דִּכְתִּיב, ׳וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ׳ (ישעיהו ד, ג). בְּהַאי אֲתָר אִקְרֵי קָדוֹשׁ, וּלְעֵילָּא לְעֵילָּא קֹדֶשׁ.
קדש ישראל לה' ראשית תבואתה - ראשית חכמה יראת ה'
רַבִּי אַבָּא הָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהָיוּ הוֹלְכִים עִמּוֹ רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חִיָּיא. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, (ס"א: שֶׁשָּׁנִינוּ) ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי׳ (שמות כב, ל) - מִנַּיִן לָנוּ? אָמַר לוֹ, הֲרֵי רַבִּי יוֹסֵי וְכָל הַחֲבֵרִים יָפֶה אָמְרוּ, וְכָךְ זֶה. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה׳ (ירמיה ב, ג). ׳רֵאשִׁית׳ - וַדַּאי חָכְמָה נִקְרֵאת רֵאשִׁית, שֶׁכָּתוּב ׳רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יהו"ה׳ (תהלים קיא, י).
בלשון הזוהר
רַבִּי אַבָּא הֲוָה אָזִיל בְּאָרְחָא, וַהֲווּ אָזְלֵי עִמֵּיהּ רִבִּי יוֹסִי וְרִבִּי חִיָּיא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, (ס"א: דְּתָנֵינָן) ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי׳, מְנָלָן. אֲמַר לֵיהּ, הָא רִבִּי יוֹסִי וְכֻלְּהוּ חַבְרַיָּיא שַׁפִּיר קַאמְרוּ, וְהָכִי הוּא. מְנָלָן. דִּכְתִּיב, ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה׳ (ירמיהו ב, ג). ׳רֵאשִׁית׳ - וַדַּאי חָכְמָה אִקְרֵי רֵאשִׁית, דִּכְתִּיב, ׳רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יהו"ה׳ (תהילים קיא, י).
ובשר בשדה טרפה לכלב תשליכון - הדין החצוף הקשה מכל
וּמִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ קֹדֶשׁ (יִשְׂרָאֵל) בִּשְׁלֵמוּת הַכֹּל, כָּתוּב ׳וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ׳ (שמות כב, ל). שֶׁהֲרֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם שְׁלֵמִים עַל הַכֹּל, לֹא יוֹנְקִים מִצַּד הַדִּין הַקָּשֶׁה. ׳לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ׳ - ׳לַכֶּלֶב׳ וַדַּאי, שֶׁהוּא הַדִּין הֶחָצוּף הֶחָזָק עַל הַכֹּל. כֵּיוָן שֶׁהַדִּין הַקָּשֶׁה שָׁרוּי עָלָיו וְהִטִּיל בּוֹ זֻהֲמָה, אָסוּר לָהֶם לְאוֹתָם שֶׁנִּקְרָאִים קֹדֶשׁ. אֶלָּא ׳לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ׳ - וַדַּאי, שֶׁהוּא הַדִּין הֶחָצוּף, דִּין קָשֶׁה יוֹתֵר מִן הַכֹּל, שֶׁכָּתוּב ׳וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ׳ (ישעיה נו, יא).
בלשון הזוהר
וּמִשּׁוּם דְּיִשְׂרָאֵל אִקְרוּן קֹדֶשׁ (יִשְׂרָאֵל) בִּשְׁלִימוּ דְּכֹלָּא, כְּתִיב ׳וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ׳ (שמות כב, ל). דְּהָא יִשְׂרָאֵל דְּאִינּוּן שְׁלֵמִין עַל כֹּלָּא, לָא יַנְקִין מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא. ׳לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ׳ - ׳לַכֶּלֶב׳ וַדַּאי, דְּהוּא דִּינָא חֲצִיפָא תַּקִּיפָא עַל כֹּלָּא. כֵּיוָן דְּדִינָא תַּקִּיפָא שַׁרְיָא עֲלוֹי, וְאָטִיל זוּהֲמָא בֵּיהּ, אָסִיר לְהוּ לְאִינוּן דְּאִקְרוּן קֹדֶשׁ. אֶלָּא ׳לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ׳ - וַדַּאי, דְּאִיהוּ דִּינָא חֲצִיפָא, דִּינָא תַּקִּיפָא יַתִּיר מִכֹּלָּא, דִּכְתִּיב, ׳וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ׳ (ישעיהו נו, יא).
נבלה קרויה קדוש ולא קדש - הטרפה נעשית מצד ישראל
בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁנִּזְכְּרָה נְבֵלָה בַּתּוֹרָה, כָּתוּב בְּיִשְׂרָאֵל קָדוֹשׁ, וְלֹא קֹדֶשׁ. כָּאן כָּתוּב ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ׳. וְשָׁם בִּנְבֵלָה כָּתוּב (דברים יד כא) ׳לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךְ תִּתְּנֶנָּה וְגוֹ׳, כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה׳. קָדוֹשׁ וְלֹא קֹדֶשׁ, שֶׁהֲרֵי נְבֵלָה מִצַּד שֶׁל יִשְׂרָאֵל נֶעֶשְׂתָה, שֶׁלֹּא פוֹסֵל אֶת זֶה אֶלָּא יִשְׂרָאֵל. וְרַבִּים הַגְּוָנִים יֵשׁ בָּהּ בִּנְבֵלָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּד אִדְכַּר נְבֵלָה בְּאוֹרַיְיתָא, כְּתִיב בְּיִשְׂרָאֵל קָדוֹשׁ, וְלָא קֹדֶשׁ. הָכָא כְּתִיב, ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ׳. וְהָתָם בִּנְּבֵלָה כְּתִיב, (דברים יד כא) ׳לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנְנָּה וְגוֹ׳, כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה׳. קָדוֹשׁ וְלֹא קֹדֶשׁ, דְּהָא נְבֵלָה מִסִּטְרָא דְּיִשְׂרָאֵל אִתְעָבִיד, דְּלָא פָּסִיל הַאי אֶלָּא יִשְׂרָאֵל. וְסַגִּיאִין גַּוְונִין, אִית בָּהּ בִּנְּבֵלָה, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא.
כי עם קדוש אתה לה' אלהיך - קדוש למעלה ושכינה למטה
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּתוּב כָּאן ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי׳ (שמות כב, ל), וְכָתוּב שָׁם ׳כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳. ׳לַיהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳? לִי הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא שָׁם (ס"א: כָּאן) לְמַעְלָה לְמַעְלָה. וְכָאן (ס"א: וְשָׁם) הַשְּׁכִינָה. וְכָתוּב ׳וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ׳ (ישעיה ד, ג) - וְלֹא קֹדֶשׁ. בְּכָאן קָדוֹשׁ וּלְמַעְלָה קֹדֶשׁ. כָּתוּב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה׳, בְּהֵ"א, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְעַל כָּךְ ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי׳ - וַדַּאי.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּתִיב הָכָא ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי׳ (שמות כב, ל), וּכְתִיב הָתָם ׳כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳. ׳לַיהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳, לִי מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא הָתָם (ס"א: אֶלָּא הָכָא) לְעֵילָּא לְעֵילָּא. וְהָכָא (ס"א: וְהָתָם) שְׁכִינְתָּא. וּכְתִיב, ׳וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּיְרוּשָׁלַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ׳ (ישעיהו ד, ג) - וְלָא קֹדֶשׁ. בְּכָאן קָדוֹשׁ, וּלְעֵילָּא קֹדֶשׁ. כְּתִיב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה׳, בְּהֵ"א כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וְעַל דָּא ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי׳ וַדַּאי.
כל אכליו יאשמו - וכל זר לא יאכל קדש
רַבִּי יִצְחָק הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹ, הֲרֵי כָּתוּב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה׳. בְּסוֹף הַפָּסוּק כָּתוּב ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳, מַה זֶּה אוֹמֵר? אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, יָפֶה אָמַר, ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳ - הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כב יד) ׳וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה׳ וְכוּ׳. וְכָתוּב ׳וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ׳. וּמִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ קֹדֶשׁ, כָּתוּב ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳. בָּא רַבִּי יִצְחָק וְנָשַׁק יָדָיו וְאָמַר, אִם לֹא בָאתִי לְכָאן אֶלָּא לִשְׁמֹעַ דָּבָר זֶה - מַסְפִּיק.
בלשון הזוהר
רַבִּי יִצְחָק הֲוָה יָתִיב קָמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, אֲמַר לֵיהּ, הָא כְּתִיב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה׳. סוֹפֵיהּ דִּקְרָא כְּתִיב ׳כָּל אוֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳, מַאי קָא מַיְירֵי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, שַׁפִּיר קָא אָמַר, ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְגוֹ'׳ (ויקרא כב, יד). וּכְתִיב, ׳וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ׳. וּמִשּׁוּם דְּיִשְׂרָאֵל אִקְרוּן קֹדֶשׁ, כְּתִיב ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳. אָתָא רִבִּי יִצְחָק וְנָשִׁיק יְדוֹי, אָמַר, אִי לָא אַתֵּינָא הָכָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע מִלָּה דָּא סַגֵּי.
קדוש קדוש קדוש - הבית האחד הנקרא קדש כלל הכל
אָמַר לוֹ, רַבִּי, הֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁקֹּדֶשׁ יוֹתֵר לְמַעְלָה מִקָּדוֹשׁ. אִם כָּךְ, הֲרֵי כָּתוּב ׳קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יהו"ה צְבָאוֹת׳ (ישעיה ו, ג) - וְזוֹ שְׁלֵמוּת הַכֹּל? אָמַר לוֹ, בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁמִּתְחַבְּרִים כְּאֶחָד, כֻּלָּם נַעֲשִׂים בַּיִת אֶחָד, וְהַבַּיִת הַזֶּה נִקְרָא קֹדֶשׁ. הַכְּלָל שֶׁל כֻּלָּם קָדוֹשׁ, וּמִשּׁוּם כָּךְ קֹדֶשׁ. הוּא כְּלָל שֶׁהַכֹּל נִכְלָל בּוֹ. וּכְשֶׁנִּכְלֶלֶת בְּיִשְׂרָאֵל הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה, הֵם נִקְרָאִים קֹדֶשׁ, הַכְּלָל שֶׁל הַכֹּל, שֶׁכָּתוּב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ, ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי׳ (שמות כב, ל).
בלשון הזוהר
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי, הָא תָּנֵינָן, דְּקֹדֶשׁ יַתִּיר לְעֵילָּא מִן קָדוֹשׁ. אִי הָכִי, הָא כְּתִיב (ישעיה ו ג) ׳ק׳ ק׳ ק׳ יהו"ה צְבָאוֹת׳, וְדָא שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא. אֲמַר לֵיהּ, תָּא חֲזֵי, כַּד מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, כֻּלְּהוּ אִתְעָבִידוּ חַד בֵּיתָא, וְהַאי בֵּיתָא אִקְרֵי קֹדֶשׁ. כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ קָדוֹשׁ, וּבְגִינֵי כַּךְ קֹדֶשׁ, הוּא כְּלָלָא דְּכֹלָּא אִתְכְּלִיל בֵּיהּ. וְיִשְׂרָאֵל כַּד אִתְכְּלִיל בְּהוּ מְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָתָא, קֹדֶשׁ אִקְרוּן, כְּלָלָא דְּכֹלָּא, דִּכְתִּיב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה׳. וּבְגִינֵי כַּךְ, ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי׳.
טרף נתן ליראיו - חמרות התורה לא נתנו אלא ליראי חטא
לִגְיוֹן אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי אַבָּא וְאָמַר לוֹ, לֹא כָתוּב ׳וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ׳ (שמות כב, ל)?! אִם כָּךְ, מַהוּ שֶׁכָּתוּב ׳טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו׳ (תהלים קיא, ה)? טֶרֶף נָתַן לַכְּלָבִים הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! לָמָּה נָתַן לִירֵאָיו? אָמַר לוֹ, רֵיק, הַאִם כָּתוּב טְרֵפָה נָתַן לִירֵאָיו?! ׳טֶרֶף׳ כָּתוּב! וְאִם תֹּאמַר, ׳טֶרֶף׳ כְּמוֹ טְרֵפָה. ׳נָתַן לִירֵאָיו׳ וַדַּאי, שֶׁדָּבָר זֶה לֹא נְתָנוֹ לְהִזָּהֵר בּוֹ אֶלָּא לְאוֹתָם יִרְאֵי שְׁמוֹ וִירֵאִים מִמֶּנּוּ. מִשּׁוּם זֶה דָּבָר זֶה לֹא נָתַן לָכֶם, שֶׁהֲרֵי יָדַע שֶׁאֵינְכֶם יְרֵאִים מִמֶּנּוּ וְלֹא שׁוֹמְרִים מִצְווֹתָיו, וּמִשּׁוּם שֶׁדָּבָר זֶה חֻמְרָה שֶׁל הַתּוֹרָה וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בָּהּ. ׳נָתַן לִירֵאָיו׳, נָתַן לִירֵאָיו וַדַּאי, וְלֹא לַאֲחֵרִים. וְכָל חֻמְרוֹת הַתּוֹרָה לֹא נְתָנָם הקב"ה אֶלָּא לְאוֹתָם יִרְאֵי חֵטְא, לְאוֹתָם יִרְאֵי מִצְווֹתָיו וְלֹא לָכֶם.
בלשון הזוהר
לִגְיוֹן חַד שָׁאִיל לְרַ (שמות כב ל) ׳ אַבָּא, אֲמַר לֵיהּ, לָא כְּתִיב ׳וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ׳. אִי הָכִי, מַאי דִּכְתִּיב, (תהילים קיא ה) ׳טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו׳. טֶרֶף נָתַן לַכְּלָבִים מִבָּעֵי לֵיהּ, אֲמַאי נָתַן לִירֵאָיו. אֲמַר לֵיהּ, רֵיקָא, מִי כְּתִיב טְרֵפָה נָתַן לִירֵאָיו, ׳טֶרֶף׳ כְּתִיב. וְאִי תֵּימָא, ׳טֶרֶף׳ כִּטְרֵפָה. ׳נָתַן לִירֵאָיו׳ וַדַּאי, דְּמִלָּה דָּא, לָא יָהֲבֵיהּ לְאִזְדַּהֲרָא בֵּיהּ, אֶלָּא לְאִינוּן דַּחֲלֵי שְׁמֵיהּ, וְדַחֲלִין לֵיהּ. בְּגִין כָּךְ הַאי מִלָּה לָא יָהִיב לְכוּ, דְּהָא יָדַע דְּאַתּוּן לָא דַּחֲלִין לֵיהּ, וְלָא נַטְרִין פִּקּוּדוֹי, וּבְגִין דְּהַאי מִלָּה חוּמְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, וּבָעֵי לְאִזְדַּהֲרָא בָּהּ. ׳נָתַן לִירֵאָיו׳, לִירֵאָיו וַדַּאי, וְלָא לְאָחֳרֵי. וְכָל חוֹמְרֵי דְּאוֹרַיְיתָא, לָא יָהִיב לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא לְאִינוּן דַּחֲלֵי חַטָּאָה, לְאִינוּן דַּחֲלֵי פִּקּוּדוֹי וְלָא לְכוּ.
ואנשי קדש - יציאת ישראל לחרות מצד היובל שהוא קדש
שָׁנָה רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב (ס"א: קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל, וְכָתוּב ׳וְאַנְשֵׁי׳ וכו') ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי׳ (שמות כב, ל) - מַה זֶּה ׳וְאַנְשֵׁי׳, וְאַחֲרָיו ׳קֹדֶשׁ׳? אֶלָּא ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ׳ וַדַּאי. שֶׁשָּׁנִינוּ, לֹא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל לַחֵרוּת אֶלָּא מִצַּד הַיּוֹבֵל. אַחַר שֶׁיָּצְאוּ לַחֵרוּת, לָקַח אוֹתָם הַיּוֹבֵל הַזֶּה בִּכְנָפָיו, וְנִקְרְאוּ אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ, בָּנִים שֶׁלּוֹ. וְכָתוּב בּוֹ בַּיּוֹבֵל, ׳יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם׳ (ויקרא כה, יב), קֹדֶשׁ וַדַּאי, לָכֶם וַדַּאי. וּמִשּׁוּם כָּךְ, ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי׳ - אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ וַדַּאי, אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ מַמָּשׁ.
בלשון הזוהר
תָּאנֵי רִבִּי אֶלְעָזָר, כְּתִיב (ס"א: קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל וּכְתִיב ׳וְאַנְשֵׁי וְגוֹ'׳ (שמות כב, ל)) ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי׳, מַהוּ ׳וְאַנְשֵׁי׳ וּלְבָתַר ׳קֹדֶשׁ׳. אֶלָּא ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ׳ וַדַּאי. דְּתָנֵינָן, לָא נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל לְחֵירוּ, אֶלָּא מִסִּטְרָא דְּיוֹבְלָא. בָּתַר דְּנָפְקוּ לְחֵירוּ, נָקִיט לוֹן הַאי יוֹבְלָא בְּגַדְפּוֹי, וְאִקְרוּן גּוּבְרִין דִּילֵיהּ, בְּנִין דִּילֵיהּ. וּכְתִיב בֵּיהּ בְּיוֹבְלָא, ׳יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם׳ (ויקרא כה, יב), קֹדֶשׁ וַדַּאי, לָכֶם וַדַּאי. וּבְגִינֵי כַּךְ, ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי׳, אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ וַדַּאי, גּוּבְרִין דִּילֵיהּ מַמָּשׁ.
אחים לקב"ה - למען אחי ורעי ואחר כך קדש ממש
והקב"ה אָמַר אֶת זֶה, וְעַל זֶה זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְהִקָּרֵא אַחִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב ׳לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי וְגוֹ'׳ (תהילים קכב, ח). אַחַר כָּךְ נִקְרְאוּ קֹדֶשׁ מַמָּשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה׳ (ירמיהו ב, ג) - קֹדֶשׁ וְלֹא אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ. מִשּׁוּם כָּךְ ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳, וְכָתוּב ׳וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ׳ (ויקרא כב, י). ׳וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה׳ (ויקרא כב, יד).
בלשון הזוהר
וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר דָּא, וְעַל דָּא זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְאִתְקְרֵי אַחִים לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, ׳לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי וְגוֹ'׳ (תהילים קכב, ח). לְבָתַר אִקְרוּן קֹדֶשׁ מַמָּשׁ, דִּכְתִּיב, ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה׳ (ירמיהו ב, ג) - קֹדֶשׁ וְלָא אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ. בְּגִינִי כַּךְ ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳, וּכְתִיב, ׳וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ׳ (ויקרא כב, י). ׳וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה׳ (ויקרא כב, יד).
אסור לקרא לחברו בשם גנאי - נצר לשונך מרע ומחלות
שָׁנִינוּ, יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ קֹדֶשׁ, וּמִשּׁוּם שֶׁהֵם קֹדֶשׁ אָסוּר לְאָדָם לִקְרֹא לַחֲבֵרוֹ בְּשֵׁם גְּנַאי וְלֹא לְכַנּוֹת שֵׁם לַחֲבֵרוֹ, וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל, וְכָל שֶׁכֵּן בִּדְבָרִים אֲחֵרִים. שָׁנִינוּ, כָּתוּב ׳נְצֹר לְשׁוֹנְךְ מֵרָע וְגוֹ'׳ (תהלים לד, יד). מַהוּ ׳מֵרָע׳? - שֶׁבִּגְלַל לָשׁוֹן הָרָע מַחֲלוֹת יוֹרְדוֹת לָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, יִשְׂרָאֵל אִקְרוּן קֹדֶשׁ, וּבְגִין דְּאִינּוּן קֹדֶשׁ, אָסִיר לֵיהּ לֶאֱינָשׁ, לְמִקְרֵי לְחַבְרֵיהּ בִּשְׁמָא דִּגְנָאי, וְלָא לְכַנָּאָה שְׁמָא לְחַבְרֵיהּ, וְעֹנְשֵׁיהּ סַגִּי, וְכָל שֶׁכֵּן בְּמִלִּין אַחֲרָנִין. תָּאנָא, כְּתִיב ׳נְצוֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וְגוֹ'׳ (תהלים לד, יד). מַהוּ ׳מֵרָע׳ - דִּבְגִין לִישָׁנָא בִּישָׁא, מַרְעִין נַחְתִּין לְעָלְמָא.
הקורא לחברו רשע יורד לגיהנם חוץ מחצופי התורה
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּל מִי שֶׁקּוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ בְּשֵׁם שֶׁאֵין בּוֹ וּמְגַנֶּה אוֹתוֹ, נִתְפָּס בְּמַה שֶּׁאֵין בּוֹ. שֶׁאָמַר רַבִּי חִיָּא אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, כָּל מִי שֶׁקּוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ רָשָׁע, מוֹרִידִים אוֹתוֹ לַגֵּיהִנֹּם, וְיוֹרְדִים לוֹ לִלְחָיָיו. פְּרָט לְאוֹתָם חֲצוּפִים שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁמֻּתָּר לָאָדָם לִקְרֹא לָהֶם רָשָׁע.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כָּל מַאן דְּקָרֵי לְחַבְרֵיהּ בִּשְׁמָא דְּלֵית בֵּיהּ, וְגָנֵּי לֵיהּ, אִתְּפַּס בְּמָה דְּלֵית בֵּיהּ. דְּאָמַר רִבִּי חִיָּיא אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה, כָּל מַאן דְּקָרֵי לְחַבְרֵיהּ רָשָׁע, נַחְתִּין לֵיהּ לַגֵּיהִנָּם, וְנַחְתִּין לֵיהּ לְעִלְעוֹי. בַּר אִינּוּן חֲצִיפִין דְּאוֹרַיְיתָא, דִּשְׁרֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְמִקְרֵי לְהוּ רָשָׁע.
היה ה' כאויב ולא אויב - היתה כאלמנה ולא אלמנה
אוֹתוֹ אִישׁ שֶׁקִּלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ, עָבַר רַבִּי יֵיסָא, אָמַר לוֹ, כְּמוֹ רָשָׁע עָשִׂיתָ. הֱבִיאוֹ לִפְנֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ, רָשָׁע לֹא אָמַרְתִּי לוֹ, אֶלָּא כְּרָשָׁע, שֶׁמַּרְאֶה דְבָרָיו כְּרָשָׁע, וְלֹא אָמַרְתִּי שֶׁהוּא רָשָׁע. בָּא רַבִּי יְהוּדָה וְשָׁאַל לַמַּעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי אֶלְעָזָר. אָמַר לוֹ, וַדַּאי שֶׁלֹּא הִתְחַיֵּב. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳הָיָה יהו"ה כְּאוֹיֵב׳ (איכה ב, ה) - וְלֹא אוֹיֵב. שֶׁאִם לֹא כָּךְ, לֹא נִשְׁאַר מִיִּשְׂרָאֵל גְּזָעִים בָּעוֹלָם. כְּמוֹ זֶה, ׳הָיְתָה כְּאַלְמָנָה׳ (איכה א, א) - וְלֹא אַלְמָנָה. כְּאַלְמָנָה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לְעֵבֶר הַיָּם וּמְחַכָּה לוֹ.
בלשון הזוהר
הַהוּא גַּבְרָא, דְּלָיִיט לְחַבְרֵיהּ, אַעְבָּר רִבִּי יֵיסָא, אָמַר לֵיהּ כְּרָשָׁע עַבָדְתְּ. אַתְיֵיהּ לְקָמֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. אֲמַר לֵיהּ רָשָׁע לָא קָאמֵינָא לֵיהּ, אֶלָּא כְּרָשָׁע, דְּאַחְזֵי מִלּוֹי כְּרָשָׁע, וְלָא אֲמֵינָא דְּאִיהוּ רָשָׁע. אָתָא רִבִּי יְהוּדָה, וְשָׁאִיל לְעוֹבָדָא קָמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי לָא אִתְחַיָּיב. מְנָלָן. דִּכְתִּיב, ׳הָיָה יהו"ה כְּאוֹיֵב׳ (איכה ב, ה) - וְלָא אוֹיֵב. דְּאִי לָאו הָכִי, לָא אִשְׁתְּאַר מִיִּשְׂרָאֵל גִּזְעִין בְּעָלְמָא. כְּגַוְונָא דָּא, ׳הָיְתָה כְּאַלְמָנָה׳ (איכה א, א) - וְלָא אַלְמָנָה. כְּאַלְמָנָה דְּאָזִיל בַּעְלָהּ לְעִבְרָא דְּיַמָּא, וּמְחַכָּאת לֵיהּ.
כמראה אדם ולא מראה אדם - כתפוח נפרד בגוניו
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, וּמִכָּאן מַשְׁמָע? מִשָּׁם מַשְׁמָע, שֶׁהוּא עִקַּר הַכֹּל, שֶׁכָּתוּב ׳וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם׳ (יחזקאל א, כו) - ׳כְּמַרְאֵה אָדָם׳, וְלֹא ׳מַרְאֵה אָדָם׳. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כָּתוּב ׳כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר וְגוֹ'׳ (שיר השירים ב, ג) - ׳כְּתַפּוּחַ׳, וְלֹא ׳תַפּוּחַ׳. ׳כְּתַפּוּחַ׳, שֶׁנִּפְרָד בִּגְוָנָיו, וּבִגְוָנִים אָחוּז הַדָּבָר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִלּוּ לֹא בָּאנוּ לְכָאן אֶלָּא לִשְׁמֹעַ הַדְּבָרִים הַלָּלוּ - דַּי.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִיָּיא, וּמֵהָכָא מַשְׁמַע, מֵהָתָם מַשְׁמַע, דְּהוּא עִקָרָא דְּכֹלָּא, דִּכְתִּיב, ׳וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם׳ (יחזקאל א, כו) - ׳כְּמַרְאֵה אָדָם׳, וְלָא ׳מַרְאֶה אָדָם׳. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כְּתִיב, ׳כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר וְגוֹ'׳ (שיר השירים ב, ג) - ׳כְּתַפּוּחַ׳ וְלָא ׳תַּפּוּחַ׳. ׳כְּתַפּוּחַ׳: דְּמִתְפָּרְשָׁא בִּגְוָונוֹי, וּבִגְוָונִין אִתְאַחֲדָא מִלָּה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִלּוּ לָא אֲתֵינָא הָכָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע מִלִּין אִלֵּין, דַּיהו"ה.
והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד ולא דוד - ענותנותו של דוד
שָׁנִינוּ, כָּתוּב ׳וְהָיָה הַנִּכְשָׁל בָּהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּדָוִד׳ (זכריה יב, ח) - ׳כְּדָוִד׳, וְלֹא ׳דָוִד׳. ׳כְּדָוִד׳ (דברי הימים א כב, יד) שֶׁאָמַר ׳וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית יהו"ה׳. וְכָתוּב ׳כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי׳ (תהלים פו, א). וְהוּא הָיָה מֶלֶךְ עַל מְלָכִים וְהָיָה קוֹרֵא לְעַצְמוֹ כָּךְ. אָמַר רַבִּי אַבָּא, אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שהקב"ה לֹא קָרָא לָהֶם כְּקֹדֶשׁ, אֶלָּא קֹדֶשׁ מַמָּשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה׳, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
תָּאנָא כְּתִיב, ׳וְהָיָה הַנִּכְשָׁל בָּהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּדָוִד׳ (זכריה יב, ח) - ׳כְּדָוִד׳, וְלָא ׳דָּוִד׳. ׳כְּדָוִד׳, דְּאָמַר, ׳וְהִנֵּה בְעָנְיי הֲכִינוֹתִי לְבֵית יהו"ה׳ (דברי הימים א כב, יד). וּכְתִיב, ׳כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי׳ (תהילים פו, א). וְהוּא מַלְכָּא עַל מַלְכִּין הֲוָה, וַהֲוָה קָרֵי לְגַרְמֵיהּ הָכִי. אָמַר רַבִּי אַבָּא, זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא קְרָא לוֹן כְּקֹדֶשׁ, אֶלָּא קֹדֶשׁ מַמָּשׁ, דִּכְתִּיב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה׳, וּבְּגִין כָּךְ ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ וְגוֹ'׳.
דינים לישראל אחר עשרת הדברות
דינו לבקר משפט ותקוני הכסא
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.