ממלכת הזוהר › זוהר › משפטים › מאמר 20: ואנשי קדש תהיון לי - מדרגות קדוש וקדש ואסור לשון הרע בישראל › פיסקה 5 (קכא ע"ב)

ובשר בשדה טרפה לכלב תשליכון - הדין החצוף הקשה מכל

משפטים · ואנשי קדש תהיון לי - מדרגות קדוש וקדש ואסור לשון הרע בישראל · מאמר 20 · פיסקה 5 · דף קכא ע"ב

לשון הזוהר

וּמִשּׁוּם דְּיִשְׂרָאֵל אִקְרוּן קֹדֶשׁ (ישראל) בִּשְׁלִימוּ דְּכֹלָּא, כְּתִיב ׳וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ׳ (שמות כב, ל). דְּהָא יִשְׂרָאֵל דְּאִינּוּן שְׁלֵמִין עַל כֹּלָּא, לָא יַנְקִין מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא. ׳לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ׳. לַכֶּלֶב וַדַּאי, דְּהוּא דִּינָא חֲצִיפָא תַּקִּיפָא עַל כֹּלָּא. כֵּיוָן דְּדִינָא תַּקִּיפָא שַׁרְיָא עֲלוֹי, וְאָטִיל זוּהֲמָא בֵּיהּ, אָסִיר לְהוּ לְאִינוּן דְּאִקְרוּן קֹדֶשׁ. אֶלָּא ׳לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ׳ וַדַּאי, דְּאִיהוּ דִּינָא חֲצִיפָא, דִּינָא תַּקִּיפָא יַתִּיר מִכֹּלָּא, דִּכְתִּיב, ׳וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ׳ (ישעיהו נו, יא).

תרגום

וּמִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ קֹדֶשׁ (יִשְׂרָאֵל) בִּשְׁלֵמוּת הַכֹּל, כָּתוּב ׳וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ׳ (שמות כב, ל) - שֶׁהֲרֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם שְׁלֵמִים עַל הַכֹּל, לֹא יוֹנְקִים מִצַּד הַדִּין הַקָּשֶׁה. ׳לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ׳ - לַכֶּלֶב וַדַּאי, שֶׁהוּא הַדִּין הֶחָצוּף הֶחָזָק עַל הַכֹּל. כֵּיוָן שֶׁהַדִּין הַקָּשֶׁה שָׁרוּי עָלָיו וְהִטִּיל בּוֹ זֻהֲמָה, אָסוּר לָהֶם לְאוֹתָם שֶׁנִּקְרָאִים קֹדֶשׁ. אֶלָּא ׳לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ׳ - וַדַּאי, שֶׁהוּא הַדִּין הֶחָצוּף, דִּין קָשֶׁה יוֹתֵר מִן הַכֹּל, שֶׁכָּתוּב ׳וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ׳ (ישעיה נו, יא).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ומשום דישראל אקרון קדש (ישראל) בשלימו דכלא, כתיב ׳ובשר בשדה טרפה לא תאכלו׳ (שמות כב, ל). דהא ישראל דאינון שלמין על כלא, לא ינקין מסטרא דדינא קשיא. ׳לכלב תשליכון אותו׳. לכלב ודאי, דהוא דינא חציפא תקיפא על כלא. כיון דדינא תקיפא שריא עלוי, ואטיל זוהמא ביה, אסיר להו לאינון דאקרון קדש. אלא ׳לכלב תשליכון אותו׳ ודאי, דאיהו דינא חציפא, דינא תקיפא יתיר מכלא, דכתיב, ׳והכלבים עזי נפש׳ (ישעיהו נו, יא).

התרגום: ומשום שישראל נקראו קדש (ישראל) בשלמות הכל, כתוב ׳ובשר בשדה טרפה לא תאכלו׳ (שמות כב, ל) - שהרי ישראל, שהם שלמים על הכל, לא יונקים מצד הדין הקשה. ׳לכלב תשלכון אתו׳ - לכלב ודאי, שהוא הדין החצוף החזק על הכל. כיון שהדין הקשה שרוי עליו והטיל בו זהמה, אסור להם לאותם שנקראים קדש. אלא ׳לכלב תשלכון אתו׳ - ודאי, שהוא הדין החצוף, דין קשה יותר מן הכל, שכתוב ׳והכלבים עזי נפש׳ (ישעיה נו, יא).

מן המפרשים

אור יקר: וז״ש דהא ישראל דאינון שלמין וכר, אלא ישפיעו דין זה לחצונים דהיינו לכלב שהוא למטה בטמאים הדין החצוני, הקליפה העזה מכל הקליפות.

הסולם: ומשום דישראל אקרון וכו': ומשום שישראל נקראים קדש, שהוא כל השלמות, כתוב, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. כי ישראל שהם שלמים מכל, אינם יונקים מצד דין הקשה, אשר טרפה רומזת עליו, לכלב תשליכון אותו. לכלב ודאי, שהוא דין חצוף חזק על כל. כי…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: