אחים לקב"ה - למען אחי ורעי ואחר כך קדש ממש
משפטים · ואנשי קדש תהיון לי - מדרגות קדוש וקדש ואסור לשון הרע בישראל · מאמר 20 · פיסקה 12 · דף קכב ע"א
לשון הזוהר
וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר דָּא, וְעַל דָּא זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְאִתְקְרֵי אַחִים לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, ׳לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי וְגוֹ'׳ (תהילים קכב, ח). לְבָתַר אִקְרוּן קֹדֶשׁ מַמָּשׁ. דִּכְתִּיב, ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, קֹדֶשׁ וְלָא אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ, בְּגִינִי כַּךְ כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳ (ירמיהו ב, ג), וּכְתִיב, ׳וְכָל זָר לא יאכַל קֹדֶשׁ׳ (ויקרא כב, י). ׳וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה׳.
תרגום
והקב"ה אָמַר אֶת זֶה, וְעַל זֶה זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְהִקָּרֵא אַחִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב ׳לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי וְגוֹ'׳ (תהלים קכב). אַחַר כָּךְ נִקְרְאוּ קֹדֶשׁ מַמָּשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה׳ (ירמיה ב, ג) - קֹדֶשׁ וְלֹא אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ. מִשּׁוּם כָּךְ ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ׳ - וְכָתוּב ׳וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ׳ (ויקרא כב) - (שם) ׳וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וקודשא בריך הוא אמר דא, ועל דא זכו ישראל לאתקרי אחים לקודשא בריך הוא, דכתיב, ׳למען אחי ורעי וגו'׳ (תהילים קכב, ח). לבתר אקרון קדש ממש. דכתיב, ׳קדש ישראל ליהו"ה ראשית תבואתה, קדש ולא אנשי קדש, בגיני כך כל אכליו יאשמו׳ (ירמיהו ב, ג), וכתיב, ׳וכל זר לא יאכל קדש׳ (ויקרא כב, י). ׳ואיש כי יאכל קדש בשגגה׳.
התרגום: והקב"ה אמר את זה, ועל זה זכו ישראל להקרא אחים לקדוש ברוך הוא, שכתוב ׳למען אחי ורעי וגו'׳ (תהלים קכב). אחר כך נקראו קדש ממש, שכתוב ׳קדש ישראל לה' ראשית תבואתה׳ (ירמיה ב, ג) - קדש ולא אנשי קדש. משום כך ׳כל אכליו יאשמו׳ - וכתוב ׳וכל זר לא יאכל קדש׳ (ויקרא כב) - (שם) ׳ואיש כי יאכל קדש בשגגה׳.
מן המפרשים
יהל אור: דף קכ"ב ע"א עי"ש, ומהן השרפים כידוע: ואלין אינון דקיימי כו'. וזהו דאשתמש בתגא חלף מב' העולמות: כד מתיישבן רוחא ברוחא כו'. ר"ל כשנכללין א' בחבירו:
אור החמה: קדש ולא אנשי קדש יר' שיש מעלה על זו דהיינו שזוכים למעלת נשמה מחכמה שאז הם ממש קדש ולא אנשי קדש שזו מעלה עליונה למעלה ובגין דאינון קדש וגו' כלומר עתה עונשו סגיא והטעם שהשם לבוש לדבר הנק' בשם ולזה כפי שיעור הענין כך עונשו והשם…
אור יקר: וז״ש קדש ולא אנשי קדש שזו מעלה עליונה למעלה. משמע עונשו גדול, דאלו היו קדוש משמע דהוא עיקרא עונשו פחות, וכן אם הם למטה כמראה אדם, כמראה יותר עונשו קל יותר. מרעין כתפוח בעצי היער כ וכו׳, שהנחש מתחזק בלשון אתאחדא מלה. א״ר הרע…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: