ממלכת הזוהר › זוהר › משפטים › מאמר 20: ואנשי קדש תהיון לי - מדרגות קדוש וקדש ואסור לשון הרע בישראל › פיסקה 10 (קכא ע"ב)

טרף נתן ליראיו - חמרות התורה לא נתנו אלא ליראי חטא

משפטים · ואנשי קדש תהיון לי - מדרגות קדוש וקדש ואסור לשון הרע בישראל · מאמר 20 · פיסקה 10 · דף קכא ע"ב

לשון הזוהר

לִגְיוֹן חַד שָׁאִיל לְרַ' אַבָּא, אֲמַר לֵיהּ, לָא כְּתִיב ׳וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ׳, אִי הָכִי, מַאי דִּכְתִּיב, ׳טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו׳ (תהילים קיא, ה). ׳טֶרֶף נָתַן׳ לַכְּלָבִים מִבָּעֵי לֵיהּ, אֲמַאי ׳נָתַן לִירֵאָיו׳. אֲמַר לֵיהּ, רֵיקָא, מִי כְּתִיב טְרֵפָה ׳נָתַן לִירֵאָיו׳, טֶרֶף כְּתִיב. וְאִי תֵּימָא, טֶרֶף כִּטְרֵפָה. ׳נָתַן לִירֵאָיו׳ וַדַּאי דְּמִלָּה דָּא, לָא יָהֲבֵיהּ לְאִזְדַּהֲרָא בֵּיהּ, אֶלָּא לְאִינוּן דַּחֲלֵי שְׁמֵיהּ, וְדַחֲלִין לֵיהּ. בְּגִין כָּךְ הַאי מִלָּה לָא יָהִיב לְכוּ, דְּהָא יָדַע דְּאַתּוּן לָא דַּחֲלִין לֵיהּ, וְלָא נַטְרִין פִּקּוּדוֹי, וּבְגִין דְּהַאי מִלָּה חוּמְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, וּבָעֵי לְאִזְדַּהֲרָא בָּהּ, ׳נָתַן לִירֵאָיו׳, לִירֵאָיו וַדַּאי, וְלָא לְאָחֳרֵי. וְכָל חוֹמְרֵי דְּאוֹרַיְיתָא, לָא יָהִיב לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא לְאִינוּן דַּחֲלֵי חַטָּאָה, לְאִינוּן דַּחֲלֵי פִּקּוּדוֹי וְלָא לְכוּ.

תרגום

לִגְיוֹן אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי אַבָּא וְאָמַר לוֹ, לֹא כָתוּב ׳וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ׳?! אִם כָּךְ, מַהוּ שֶׁכָּתוּב ׳טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו׳ (תהלים קיא, ה)? טֶרֶף נָתַן לַכְּלָבִים הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! לָמָּה נָתַן לִירֵאָיו? אָמַר לוֹ, רֵיק, הַאִם כָּתוּב טְרֵפָה נָתַן לִירֵאָיו?! טֶרֶף כָּתוּב! וְאִם תֹּאמַר, טֶרֶף כְּמוֹ טְרֵפָה, נָתַן לִירֵאָיו וַדַּאי, שֶׁדָּבָר זֶה לֹא נְתָנוֹ לְהִזָּהֵר בּוֹ אֶלָּא לְאוֹתָם יִרְאֵי שְׁמוֹ וִירֵאִים מִמֶּנּוּ. מִשּׁוּם זֶה דָּבָר זֶה לֹא נָתַן לָכֶם, שֶׁהֲרֵי יָדַע שֶׁאֵינְכֶם יְרֵאִים מִמֶּנּוּ וְלֹא שׁוֹמְרִים מִצְווֹתָיו, וּמִשּׁוּם שֶׁדָּבָר זֶה חֻמְרָה שֶׁל הַתּוֹרָה וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בָּהּ. נָתַן לִירֵאָיו, נָתַן לִירֵאָיו וַדַּאי, וְלֹא לַאֲחֵרִים. וְכָל חֻמְרוֹת הַתּוֹרָה לֹא נְתָנָם הקב"ה אֶלָּא לְאוֹתָם יִרְאֵי חֵטְא, לְאוֹתָם יִרְאֵי מִצְווֹתָיו וְלֹא לָכֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: לגיון חד שאיל לר' אבא, אמר ליה, לא כתיב ׳ובשר בשדה טרפה לא תאכלו׳, אי הכי, מאי דכתיב, ׳טרף נתן ליראיו׳ (תהילים קיא, ה). ׳טרף נתן׳ לכלבים מבעי ליה, אמאי ׳נתן ליראיו׳. אמר ליה, ריקא, מי כתיב טרפה ׳נתן ליראיו׳, טרף כתיב. ואי תימא, טרף כטרפה. ׳נתן ליראיו׳ ודאי דמלה דא, לא יהביה לאזדהרא ביה, אלא לאינון דחלי שמיה, ודחלין ליה. בגין כך האי מלה לא יהיב לכו, דהא ידע דאתון לא דחלין ליה, ולא נטרין פקודוי, ובגין דהאי מלה חומרא דאורייתא, ובעי לאזדהרא בה, ׳נתן ליראיו׳, ליראיו ודאי, ולא לאחרי. וכל חומרי דאורייתא, לא יהיב לון קודשא בריך הוא, אלא לאינון דחלי חטאה, לאינון דחלי פקודוי ולא לכו.

התרגום: לגיון אחד שאל את רבי אבא ואמר לו, לא כתוב ׳ובשר בשדה טרפה לא תאכלו׳?! אם כך, מהו שכתוב ׳טרף נתן ליראיו׳ (תהלים קיא, ה)? טרף נתן לכלבים היה צריך להיות! למה נתן ליראיו? אמר לו, ריק, האם כתוב טרפה נתן ליראיו?! טרף כתוב! ואם תאמר, טרף כמו טרפה, נתן ליראיו ודאי, שדבר זה לא נתנו להזהר בו אלא לאותם יראי שמו ויראים ממנו. משום זה דבר זה לא נתן לכם, שהרי ידע שאינכם יראים ממנו ולא שומרים מצוותיו, ומשום שדבר זה חמרה של התורה וצריך להזהר בה. נתן ליראיו, נתן ליראיו ודאי, ולא לאחרים. וכל חמרות התורה לא נתנם הקב"ה אלא לאותם יראי חטא, לאותם יראי מצוותיו ולא לכם.

מן המפרשים

אור החמה: ובת כהן דא נשמתא עלאה וגומר אם באנו להאריך בזה יאריך עד אין קץ ואין זה כוונתינו רק שיחזיק מועט את המרובה בקיצור נמרץ ולכן אקדים ואומר כי כבר ידעת היות באדם ג' חלקי הנפש והם נר"ן. ונשמה מכסא ורוח ממלאך ונפש מאופן. גם. צריך שתדע…

הסולם: לגיון חד שאיל וכו': לגיון אחד, דהיינו שר צבא, שאל את ר' אבא, וכי לא כתוב, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, אם כן, מה שכתוב, טרף נתן ליראיו, טרף נתן לכלבים, היה צריך לומר, למה נתן ליראיו. אמר לו, ריק, מי כתוב, טרפה נתן ליראיו, טרף…

נפש דוד: א"ל הא כתיב כו' סופיה כו' מאי קא מיירי: איפשר לא הוי מתיישב ליה לשון "אוכליו יאשמו" כפשטיה על המצירים לישראל, דלא שייך כ"כ לשון "אוכליו" בזה. וגם לשון "יאשמו" קטן מלכתוב עליהם. והשיב לו ר"ש דה"נ מ"ש בתורה "ואיש כי יאכל קדש…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: