התורה ניתנה לאדם מבריאתו - והעובר עליה נתפס בחטאו
מקץ · ׳ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם׳ - סוד החלום ומתן התורה לאדם · מאמר 9 · פיסקה 2 · דף קצט ע"א
לשון הזוהר
וְכֵיוָן דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם, יָהַב קַמֵּיהּ אוֹרַיְיתָא, וְאוֹלֵיף לֵיהּ בָּהּ לְמִנְדַע אָרְחָהָא. מְנָלָן, דִּכְתִיב, (איוב כח כז-כח). ׳אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ׳. וּלְבָתַר, ׳וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת יהו"ה הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה׳. כֵּיוָן דְּאִסְתַּכַּל בָּהּ וְלָא נָטִיר לָהּ, עֲבַר עַל פִּקּוּדָא דְמָארֵיהּ וְאִתְפַּס בְּחוֹבֵיהּ.
תרגום
וְכֵיוָן שהקב"ה בָּרָא אֶת הָאָדָם, נָתַן לְפָנָיו תּוֹרָה, וְלִמֵּד אוֹתוֹ בָּהּ לָדַעַת אֶת דְּרָכֶיהָ. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ׳ (איוב כח, כז) - וְאַחַר כָּךְ, ׳וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה׳ - כֵּיוָן שֶׁהִסְתַּכֵּל בָּהּ וְלֹא שָׁמַר אוֹתָהּ, עָבַר עַל מִצְוַת רִבּוֹנוֹ וְנִתְפַּס בְּחֶטְאוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכיון דברא קודשא בריך הוא לאדם, יהב קמיה אורייתא, ואוליף ליה בה למנדע ארחהא. מנלן, דכתיב, (איוב כח כז-כח). ׳אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה׳. ולבתר, ׳ויאמר לאדם הן יראת יהו"ה היא חכמה וסור מרע בינה׳. כיון דאסתכל בה ולא נטיר לה, עבר על פקודא דמאריה ואתפס בחוביה.
התרגום: וכיון שהקב"ה ברא את האדם, נתן לפניו תורה, ולמד אותו בה לדעת את דרכיה. מנין לנו? שכתוב ׳אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה׳ (איוב כח, כז) - ואחר כך, ׳ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה׳ - כיון שהסתכל בה ולא שמר אותה, עבר על מצות רבונו ונתפס בחטאו.
מן המפרשים
אור יקר: [סימן ד] דרכיה דרכי נועם היינו (ישעיה מג) הנותן בים דרד, דהא בכל אתר דקרי באורייתא דרד הוא אורח פתיחא לכולא, כהאי אורחא דאיהו פתיחא לכל ברנש, כד דרכיה אלין דרכין דאינון פתיחן מאבהן דכראן בימא רבא ועאלין בגויה, ומאינון אורחיו…
הסולם: וכיון דברא וכו': וכיון שהקב"ה ברא את האדם נתן לפניו התורה, ולימד אותו לדעת דרכיה. מאין לנו זה, כי כתוב, אז ראה ויספרה וגו'. כיון שנסתכל בה ולא שמרה, ועבר על מצות רבונו, נתפס בעונו.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: