׳ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם׳
סוד החלום ומתן התורה לאדם
האדם נברא לכבוד הבורא ולעסוק בתורה תמיד
׳וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וְגוֹ'׳ (בראשית מב, ט). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳בִּנְפֹל אוֹיִבְךְ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךְ׳ (משלי כד, יז). בֹּא רְאֵה, הקב"ה עָשָׂה אֶת הָאָדָם שֶׁיִּזְכֶּה לִכְבוֹדוֹ וּלְשַׁמֵּשׁ לְפָנָיו תָּמִיד וּלְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יָמִים וְלֵילוֹת, מִשּׁוּם שהקב"ה מִתְרַצֶּה בָהּ בַתּוֹרָה תָּמִיד.
בלשון הזוהר
׳וַיִּזְכּוֹר יוֹסֵף אֶת הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וְגו'׳ (בראשית מב, ט). רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאֲמַר, ׳בִּנְפוֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמַח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ׳ (משלי כד, יז). תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲבַד לֵיהּ לְבַר נָשׁ, דְּיִזְכֵּי לִיקָרָא דִילֵיהּ, וּלְשַׁמָּשָׁא קַמֵּיהּ תְּדִירָא, וּלְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילֵי, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא תָּדִיר.
התורה ניתנה לאדם מבריאתו - והעובר עליה נתפס בחטאו
וְכֵיוָן שהקב"ה בָּרָא אֶת הָאָדָם, נָתַן לְפָנָיו תּוֹרָה, וְלִמֵּד אוֹתוֹ בָּהּ לָדַעַת אֶת דְּרָכֶיהָ. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ׳ (איוב כח, כז-כח) - וְאַחַר כָּךְ, ׳וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת יהו"ה הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה׳. כֵּיוָן שֶׁהִסְתַּכֵּל בָּהּ וְלֹא שָׁמַר אוֹתָהּ, עָבַר עַל מִצְוַת רִבּוֹנוֹ וְנִתְפַּס בְּחֶטְאוֹ.
בלשון הזוהר
וְכֵיוָן דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם, יָהַב קַמֵּיהּ אוֹרַיְיתָא, וְאוֹלֵיף לֵיהּ בָּהּ לְמִנְדַע אָרְחָהָא. מְנָלָן, דִּכְתִיב, (איוב כח כז-כח). ׳אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ׳. וּלְבָתַר, ׳וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת יהו"ה הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה׳. כֵּיוָן דְּאִסְתַּכַּל בָּהּ וְלָא נָטִיר לָהּ, עֲבַר עַל פִּקּוּדָא דְמָארֵיהּ וְאִתְפַּס בְּחוֹבֵיהּ.
שלמה שהתחכם עבר בדבר אחד ואיבד מלכותו
וְכָל אוֹתָם שֶׁעָבְרוּ עַל דָּבָר אֶחָד שֶׁל הַתּוֹרָה נִתְפְּסוּ בָהּ. שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁהִתְחַכֵּם עַל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, עָבַר עַל דָּבָר אֶחָד שֶׁל הַתּוֹרָה, וְגָרַם לוֹ לְהַעֲבִיר מִמֶּנּוּ אֶת מַלְכוּתוֹ וּלְפַלֵּג אֶת הַמַּלְכוּת מִבָּנָיו. מִי שֶׁעוֹבֵר עַל הַתּוֹרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
בלשון הזוהר
וְכָל אִינוּן דְּעָבְרוּ עַל מִלָּה חָדָא דְאוֹרַיְיתָא, אִתְּפָסוּ בָהּ. שְׁלמֹה מַלְכָּא דְּאִתְחַכַּם עַל כָּל בְּנֵי עַלְמָא, עֲבַר עַל מִלָּה חָדָא דְאוֹרַיְיתָא, וְגָרִים לֵיהּ לְאִתְעֲבָרָא מַלְכוּתֵיהּ מִנֵּיה, וּלְאִתְפַּלְּגָא מַלְכוּתָא מִן בְּנוֹי. מַאן דְּאַעֲבַר עַל אוֹרַיְיתָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
יוסף גלגל על אחיו - לא לנקום אלא להביא בנימין
וְיוֹסֵף שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ תּוֹרָה, וְאֶחָיו נָפְלוּ בְיָדוֹ, לָמָּה גִלְגֵּל עֲלֵיהֶם כָּל הַגִּלְגּוּל הַזֶּה, וַהֲרֵי הוּא יָדַע אֶת הַתּוֹרָה שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ אָבִיו? אֶלָּא חַס וְשָׁלוֹם שֶׁיּוֹסֵף גִּלְגֵּל עֲלֵיהֶם גִּלְגּוּלִים לִנְקֹם מֵהֶם, אֶלָּא כָּל זֶה לֹא עָשָׂה אֶלָּא לְהָבִיא אֶת אָחִיו בִּנְיָמִין אֶצְלוֹ, שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ הָיְתָה אֵלָיו, וְהוּא לֹא הִנִּיחַ אֶת אֶחָיו לִפֹּל, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וְגוֹ'׳ - וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְּלוּ.
בלשון הזוהר
וְיוֹסֵף דְּהֲוָה יָדַע אוֹרַיְיתָא, וַאֲחוֹי נָפְלוּ בִּידֵיהּ, אַמַּאי גִּלְגֵּל עֲלַיְיהוּ כָּל גִּלְגּוּלָא דָא, וְהָא אִיהוּ יָדַע אוֹרַיְיתָא דְּאוֹלִיף לֵיהּ אֲבוֹי. אֶלָּא, חַס וְשָׁלוֹם דְּיוֹסֵף גִּלְגֵל עֲלַיְיהוּ גִּלְגּוּלִין לְנַקְמָא מִנַּיְיהוּ, אֶלָּא כָּל דָּא לָא עֲבַד, אֶלָּא לְאַיְיתָאָה לַאֲחוּהָ בִּנְיָמִן לְגַבֵּיהּ, דְּתִאוּבְתֵּיהּ הֲוָה לְגַבֵּיה, וְאִיהוּ לָא שָׁבַק לַאֲחוֹי לְמִנְפַּל, דְּהָא כְּתִיב, ׳וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְּאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וְגו'׳, וְכָל דָּא בְּגִין דְּלָא יִנְפְּלוּן.
השגחת הקב"ה בלבנה - עיני ה' אלהיך בה תמיד
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, כְּשֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הַלְּבָנָה, הָיָה תָמִיד מִסְתַּכֵּל בָּהּ, כַּכָּתוּב ׳תָּמִיד עֵינֵי יהו"ה אֱלֹהֶיךְ בָּהּ׳ (דברים יא, יב) - הַשְׁגָּחָתוֹ בָהּ תָּמִיד. וְכָתוּב ׳אָז רָאָהּ׳, שֶׁהֲרֵי הַשֶּׁמֶשׁ בְּהַשְׁגָּחָתוֹ בָהּ מְאִירָה. ׳וַיְסַפְּרָהּ׳, מַה זֶּה ׳וַיְסַפְּרָהּ׳? - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ׳ (איוב כח, ו).
בלשון הזוהר
רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, כַּד בְּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְסִיהֲרָא, הֲוָה אִסְתַּכַּל בָּהּ תָּדִיר, כְּדִּכְתִיב, ׳תָּמִיד עֵינִי יהו"ה אֱלהֶיךָ בָּהּ׳ (דברים יא, יב). אַשְׁגָּחוּתָא דִילֵיהּ בָּהּ תָּדִיר. וּכְתִיב ׳אָז רָאָהּ׳, דְּהָא שִׁמְשָׁא בְּאַשְׁגָּחוּתָא דִילֵיהּ בָּהּ אִתְנְהִיר. ׳וַיְסַפְּרָהּ׳, מַאי ׳וַיְסַפְּרָהּ׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ׳ (איוב כח, ו).
תיקון הלבנה בשנים עשר תחומים ובשבעה עמודים
הֱכִינָהּ, שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בְּתִקּוּן בִּשְׁנֵים עָשָׂר תְּחוּמִים מְחֻלֶּקֶת (שמות נח, ב) לְשִׁבְעִים שָׂרִים, הִתְקִין אוֹתָהּ בְּשִׁבְעָה עַמּוּדִים עֶלְיוֹנִים לְהֵאוֹר וְלָשֶׁבֶת עַל שְׁלֵמוּת. וְגַם חֲקָרָהּ, לְהַשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ תָּמִיד, פַּעַם אַחַר פַּעַם, שֶׁאֵין פּוֹסֵק לְעוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
הֱכִינָהּ, דְּאִיהִי יָתְבָא בְּתִקּוּנָא, בִּתְרֵיסַר תְּחוּמִין, מִתְפַּלְּגָא ׳בְּשִׁבְעִין קְסִירִין׳ (שמות נח, ב), אַתְקִין לָהּ בְּשִׁבְעָה סַמְכִין עִלָּאִין, לְאִתְנַהֲרָא וּלְיַתְבָא עַל שְׁלִימוּ. וְגַם חֲקָרָהּ, לְאַשְׁגָּחָא עֲלָהּ תָּדִיר, זִמְנָא בָּתַר זִמְנָא, דְּלָא פָּסִיק לְעָלְמִין.
יראת ה' חכמה - וסור מרע בירור מן הפסולת
וְאַחַר כָּךְ הִזְהִיר אֶת הָאָדָם וְאָמַר, ׳וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת יהו"ה הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה׳ (איוב כח, כח), שֶׁהֲרֵי הִיא מִתְעַטֶּרֶת עַל הַתַּחְתּוֹנִים לִירָא וְלָדַעַת אֶת הקב"ה בִּגְלָלָהּ. ׳וְסוּר מֵרָע בִּינָה׳ - בֵּרוּר מֵהַפְּסֹלֶת שֶׁלֹּא לִקְרַב עִמּוֹ, וְאָז הַשְׁגָּחַת (נ"א: המצאות) הַבִּינָה לָדַעַת וּלְהִסְתַּכֵּל בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן.
בלשון הזוהר
וּלְבָתַר אַזְהַר לֵיהּ לְבַר נָשׁ, וְאֲמַר ׳וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת יהו"ה הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה׳ (איוב כח, כח), דְּהַאי מִתְעַטְּרָא עַל תַּתָּאי, לְדַחֲלָא וּלְמִנְדַע לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִינָהּ. ׳וְסוּר מֵרָע בִּינָה׳ - בְּרִירוּ מִפְּסָלוּתָא, דְּלָא לְמִקְרַב בַּהֲדֵיהּ, וּכְדֵין אַשְׁגָּחוּתָא (נ"א: אשכחותא) דְבִינָה, לְמִנְדַע וּלְאִסְתַּכְּלָא בִּיקָרָא דְמַלְכָּא עִלָּאָה.
אוצרות רשע - הבוגדים בתורה ואבדן עושרם
רַבִּי יוֹסֵי קָם לַיְלָה אֶחָד לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, וְהָיָה שָׁם עִמּוֹ יְהוּדִי אֶחָד שֶׁפָּגַשׁ בּוֹ בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת. פָּתַח רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, ׳לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת׳ (משלי י, ב-ג). ׳לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע׳ - אֵלּוּ הֵם שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, וְהוֹלְכִים אַחַר דִּבְרֵי הָעוֹלָם וְלִכְנֹס ׳אוֹצְרוֹת רֶשַׁע׳. מַה כָּתוּב? ׳וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע׳ (קהלת ה, יג) - מִשּׁוּם שֶׁהֵם ׳אוֹצְרוֹת רֶשַׁע׳.
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי קָם בְּלֵילְיָא חַד לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא, וְהֲוָה תַּמָּן עִמֵּיהּ חַד יוּדָאי, דְּאָעֳרַע בֵּיהּ בְּהַהוּא בֵיתָא. פָּתַח רִבִּי יוֹסֵי וְאֲמַר, ׳לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת׳ (משלי י, ב-ג). ׳לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע׳ - אִלֵּין אִינוּן דְּלָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְאָזְלֵי בָּתַר מִלֵּי דְעַלְמָא, וּלְמִכְנַשׁ אוֹצְרִין דְּחִיּוּבָא. מַה כְּתִיב, ׳וְאָבַד הָעשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע׳ - בְּגִין דְּאִינוּן ׳אוֹצְרוֹת רֶשַׁע׳.
הַתּוֹרָה נִקְרֵאת צְדָקָה וְעֵץ חַיִּים - צַד אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם
׳וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת׳ (משלי י, ב) - אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה וְיוֹדְעִים דְּרָכֶיהָ לְהִשְׁתַּדֵּל בָּהּ, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת עֵץ חַיִּים, וְנִקְרֵאת צְדָקָה. שֶׁכָּתוּב ׳וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ׳ (דברים ו, כה). דָּבָר אַחֵר ׳וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת׳ - זוֹ צְדָקָה מַמָּשׁ, וְהִיא בִּשְׁנֵי גְוָנִים וּבִשְׁנֵי צְדָדִים. קוֹרֵא לוֹ תּוֹרָה וְקוֹרֵא לוֹ צְדָקָה, וְהַכֹּל אֶחָד.
בלשון הזוהר
׳וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת׳ (משלי י, ב), אִלֵּין דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְיָדְעִין אוֹרְחָהָא לְאִשְׁתַּדְּלָא (לְאִסְתַּכְּלָא) בָהּ, דְּהָא אוֹרַיְיתָא עֵץ חַיִּים אִקְרֵי, וְאִתְקְרִיאַת צְדָקָה. דִּכְתִיב, ׳וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָנוּ׳. דָּבָר אַחֵר, ׳וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת׳, דָּא צְדָקָה מַמָּשׁ, וּבִתְרֵין גְּוָונִין אִיהוּ, וּבִתְרֵין סִטְרִין. קָרֵי בֵּיהּ אוֹרַיְיתָא, וְקָרֵי בֵּיהּ צְדָקָה, וְכֹלָּא חַד.
עובד אדמתו ישבע לחם - קושיית סתירה בדברי שלמה
אָמַר אוֹתוֹ הַיְּהוּדִי, וְקוֹרֵא לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּךְ זֶה וַדַּאי שֶׁנִּקְרֵאת שָׁלוֹם. קָם אוֹתוֹ הַיְּהוּדִי וְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ. פָּתַח אוֹתוֹ הַיְּהוּדִי וְאָמַר, ׳עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵיקִים יִשְׂבַּע רִישׁ׳ (משלי כח, יט). הַפָּסוּק הַזֶּה קָשֶׁה, וְכִי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא חָכָם מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, אֵיךְ אָמַר שֶׁיִּתְאַמֵּץ אָדָם לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה וּלְהִשְׁתַּדֵּל אַחֲרֶיהָ וְיַעֲזֹב חַיֵּי עוֹלָם?
בלשון הזוהר
אָמַר הַהוּא יוּדָאי, וְקָרֵי בֵּיהּ שָׁלוֹם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הָכִי הוּא וַדַּאי דְאִקְרֵי שָׁלוֹם. קָם הַהוּא יוּדָאי, וְאִשְׁתַּתַּף בַּהֲדֵיהּ. פָּתַח הַהוּא יוּדָאי וְאֲמַר, ׳עוֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵקִים יִשְׂבַּע רֵישׁ׳ (משלי כח, יט). הַאי קְרָא קַשְׁיָא, וְכִי שְׁלֹמֹה מַלְכָּא דְּאִיהוּ חַכִּים מִכָּל בְּנֵי עַלְמָא, הֵיךְ אָמַר דְּיִשְׁתָּדַּל בַּר נָשׁ לְמִפְלַח אַרְעָא וּלְאִשְׁתַּדְּלָא אֲבַתְרֵיהּ, וְיִשְׁבּוֹק חַיֵּי עָלְמָא.
לעבדה ולשמרה - סוד המלך העליון והתחתון בקרבנות
אֶלָּא סוֹד הוּא. פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיִּקַּח יהו"ה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ׳ (בראשית ב, טו), וּבֵאֲרוּהוּ שֶׁהוּא בְּסוֹד הַקָּרְבָּנוֹת. בּא רְאֵה, ׳לְעָבְדָהּ׳ - זֶה הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. ׳וּלְשָׁמְרָהּ׳ - זֶה הַמֶּלֶךְ הַתַּחְתּוֹן. הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְהָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. ׳לְעָבְדָהּ׳ - (לְזָכָר) בַּסּוֹד שֶׁל זָכוֹר. וּ ׳לְשָׁמְרָהּ׳ - בַּסּוֹד שֶׁל שָׁמוֹר.
בלשון הזוהר
אֶלָּא רָזָא אִיהוּ. פָּתַח וְאֲמַר, ׳וַיִּקַּח יהו"ה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּיחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ׳ (בראשית ב, טו), וְאוּקְמוּהָ בְּרָזָא דְקָרְבָּנִין אִיהוּ. תָּא חֲזֵי, ׳לְעָבְדָהּ׳, דָּא מַלְכָּא עִלָּאָה. ׳וּלְשָׁמְרָהּ׳, דָּא מַלְכָּא תַּתָּאָה. עַלְמָא עִלָּאָה, וְעַלְמָא תַּתָּאָה. ׳לְעָבְדָהּ׳ (דדכורא) בְּרָזָא דְזָכוֹר, וּ ׳לְשָׁמְרָהּ׳ בְּרָזָא דְשָׁמוֹר.
עובד אדמתו מושך ברכות, מרדף ריקים דבק בסטרא אחרא
וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳עֹבֵד אַדְמָתוֹ׳ זֶה גַן עֵדֶן, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת וְלַעֲבֹד וְלִמְשֹׁךְ לָהּ בְּרָכוֹת מִלְמַעְלָה, וּכְשֶׁמִּתְבָּרֶכֶת וְנִמְשָׁכוֹת לָהּ בְּרָכוֹת מִלְמַעְלָה, גַּם הוּא מִתְבָּרֵךְ עִמָּהּ. בֹּא רְאֵה שֶׁהַכֹּהֵן שֶׁמְּבָרֵךְ מִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם׳ (במדבר ו, כז). וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם׳ - זֶהוּ הַמָּזוֹן שֶׁלְּמַעְלָה. וּ ׳מְרַדֵּף רֵיקִים׳ - מִי שֶׁיִּתְדַּבֵּק בַּסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁהוּא מְרַדֵּף רֵיקִים - יִשְׂבַּע רִישׁ וַדַּאי. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אַשְׁרֶיךְ שֶׁזָּכִיתָ לַדָּבָר הַזֶּה.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ, ׳עוֹבֵד אַדְמָתוֹ׳, דָּא גַן עֵדֶן, דְּאִצְטְרִיךְ לְמֶעְבַּד וּלְמִפְלַח, וּלְאַמְשָׁכָא לָהּ בִּרְכָאן מִלְּעֵילָא, וְכַד אִתְבָּרְכָא וְאִתְמַשְּׁכָא לָהּ בִּרְכָאן מִלְּעֵילָא, אִיהוּ נָמֵי אִתְבָּרֵךְ בַּהֲדָהּ. תָּא חֲזֵי, דְּכַהֲנָא דִּמְבָרֵךְ, מִתְבָּרֵךְ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַאֲנִי אֲבָרַכֵם׳ (במדבר ו, כז). וּבְגִין כָּךְ, ׳עוֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם׳, דָּא הוּא מְזוֹנָא דִלְעֵילָא. וּ ׳מְרַדֵּף רֵקִים׳, מַאן דְּיִתְדַּבַּק בְּסִטְרָא אָחֳרָא, דְּאִיהוּ מְרַדֵּף רֵקִים - יִשְׂבַּע רֵישׁ וַדַּאי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, זַכָּאָה אַנְתְּ, דְּזָכִית לְהַאי מִלָּה.
מעשה ברבי ייסא סבא הממתין למזונו מלפני המלך
עוֹד פָּתַח וְאָמַר פָּסוּק אַחֲרָיו, ׳אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת׳ (משלי כח, כ) - זֶהוּ אָדָם שֶׁבּוֹ אֱמוּנַת הקב"ה, כְּמוֹ רַבִּי יֵיסָא סָבָא, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהָיָה לוֹ מַאֲכָל שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם לֶאֱכֹל, לֹא הָיָה מַתְקִין אוֹתוֹ עַד שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ מְזוֹנוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. אַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ וּבִקֵּשׁ מְזוֹנוֹ מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אָז הָיָה מַתְקִין. וְהָיָה תָמִיד אוֹמֵר: לֹא נַתְקִין עַד שֶׁיִּנָּתְנוּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ. ׳וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה׳ (משלי כח, כ) - מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רָצָה לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, שֶׁהִיא הַחַיִּים שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה וְהַחַיִּים שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא. עַכְשָׁו שֶׁהִיא הַשָּׁעָה לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה - נִשְׁתַּדֵּל.
בלשון הזוהר
תוּ פָּתַח וְאָמַר קְרָא אֲבַתְרֵיהּ, ׳אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת׳ (משלי כח, כ) - דָּא הוּא בַּר נָשׁ דִּמְהֵימְנוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּיהּ, כְּגוֹן רִבִּי יֵיסָא סָבָא, דְּאַף עַל גַּב דְּהֲוָה לֵיהּ מֵיכְלָא דְהַהוּא יוֹמָא לְמֵיכַל, לָא הֲוָה מַתְקִין לֵיהּ עַד דְּשָׁאִיל מְזוֹנֵיהּ קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. לְבָתַר דְּצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ וְשָׁאִיל מְזוֹנֵיהּ קַמֵּי מַלְכָּא, כְּדֵין הֲוָה מְתַקִּין. וְהֲוָה אָמַר תָּדִיר: לָא נְתַקִּין, עַד דְּיִנָּתְנוּן מִבֵּי מַלְכָּא. ׳וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה׳ (משלי כח, כ) - בְּגִין דְּלָא בָּעָא לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִיהִי חַיִּין דְּעַלְמָא דֵין, וְחַיִּין דְּעַלְמָא דְאָתֵי. הַשְׁתָּא דְאִיהִי שַׁעְתָּא לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא, נִשְׁתַּדֵּל.
מדוע הזכיר יוסף לאחיו את חלומותיו בהיותו חכם
פָּתַח אוֹתוֹ הָאִישׁ בְּסוֹד הַחֲלוֹם וְאָמַר, ׳וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וְגוֹ'׳ (בראשית מב, ט). ׳וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת׳ - וְכִי לָמָּה יוֹסֵף (נ"א: אָמַר אוֹ) זָכַר לָהֶם אוֹתָם הַחֲלוֹמוֹת שֶׁחָלַם לָהֶם, וּמַה הוֹעִיל לוֹ אִלּוּ לֹא הִזְכִּיר לָהֶם, שֶׁהֲרֵי יוֹסֵף הָיָה חָכָם, וְכָתוּב ׳כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת׳?
בלשון הזוהר
פָּתַח הַהוּא גַבְרָא בְּרָזָא דְחֶלְמָא וְאֲמַר, ׳וַיִּזְכּוֹר יוֹסֵף אֶת הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וְגו'׳ (בראשית מב, ט). ׳וַיִּזְכּוֹר יוֹסֵף אֶת הַחֲלוֹמוֹת׳ - וְכִי יוֹסֵף אַמַּאי (נ"א: אָמַר אוֹ) אַדְכַּר לוֹן אִינוּן חֲלוֹמוֹת דְּחָלַם לְהוּ, וּמַה סַגְיָא לֵיהּ אִלּוּ לָא אַדְכַּר לְהוּ, דְּהָא יוֹסֵף חַכִּים הֲוָה, וּכְתִיב, ׳כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת׳.
השתחוואת האחים מעוררת את זכרון החלום המתקיים
אֲבָל כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁהֵם בָּאוּ וּמִשְׁתַּחֲוִים לוֹ אַפַּיִם עַל הָאָרֶץ, אָז נִזְכַּר מִמַּה ׳שֶּׁחָלַם לָהֶם׳ כְּשֶׁהָיָה עִמָּהֶם, שֶׁכָּתוּב ׳וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי׳ (בראשית לז, ז). אָמַר יוֹסֵף בְּשָׁעָה שֶׁרָאָה שֶׁכּוֹרְעִים אֶחָיו לְפָנָיו, שֶׁכָּתוּב ׳וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה׳ - אָז ׳וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם׳ - שֶׁהֲרֵי רָאָה שֶׁהָיוּ מִתְקַיְּמִים.
בלשון הזוהר
אֲבָל, כֵּיוָן דְּחָמָא דְאִינוּן אָתּוּ, וְסָגְדֵי לֵיהּ אַפִּין עַל אַרְעָא, כְּדֵין אִדְכַּר מִמַּה דְּחָלַם לְהוּ, כַּד הֲוָה עִמְּהוֹן, דִּכְתִיב, ׳וְהִנֵּה קָמָּה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמּוֹתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶינָה לַאֲלֻמָּתִי׳ (בראשית לז, ז). אֲמַר יוֹסֵף בְּשַׁעְתָּא דְחָמָא דְּכָרְעִין אֲחוֹי קַמֵּיהּ, דִּכְתִיב, ׳וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אַרְצָה׳, כְּדֵין ׳וַיִּזְכּוֹר יוֹסֵף אֶת הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם׳, דְּהָא חָמָא דְּהֲווּ קָיְימֵי (מתקיימי).
אין שכחה לפני הקב"ה - חלום טוב טעון הזכרה שיתקיים
עוֹד, ׳וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם׳ (בראשית מב, ט) - זָכַר אוֹתָם. מִשּׁוּם שֶׁאֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי הקב"ה, שֶׁהֲרֵי חֲלוֹם שֶׁהוּא טוֹב, צָרִיךְ אָדָם לְהַזְכִּירוֹ, שֶׁלֹּא יִשָּׁכַח, וְאָז מִתְקַיֵּם, שֶׁהֲרֵי כְּמוֹ שֶׁנִּשְׁכָּח לִפְנֵי הָאָדָם, כָּךְ נִשְׁכָּח עָלָיו.
בלשון הזוהר
תוּ, ׳וַיִּזְכּוֹר יוֹסֵף אֶת הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם׳ (בראשית מב, ט) - אַדְכַּר לוֹן. בְּגִין דְּלֵית נַשְׁיוּ קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּהָא חֶלְמָא דְּאִיהוּ טָבָא, בָּעֵי בַר נָשׁ לְאַדְכָּרָא לֵיהּ דְּלָא יִתְנְשֵׁי, וּכְדֵין אִתְקְיַּים. דְּהָא כְּמָה דְאִתְנְשֵׁי קַמֵּיהּ דְּבַר נָשׁ, הָכִי אִתְנְשֵׁי עֲלֵיהּ.
חלום שלא נזכר כאיגרת שלא נקראה - אינו מתקיים
בֹּא רְאֵה, חֲלוֹם שֶׁלֹּא נִפְתַּר, כְּאִגֶּרֶת שֶׁלֹּא נִקְרְאָה. וּבֹא רְאֵה, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִזְכָּר, כְּמִי שֶׁלֹּא הִכִּיר אוֹתוֹ. וְעַל זֶה, מִי שֶׁנִּשְׁכַּח מִמֶּנּוּ חֲלוֹם וְלֹא יָדַע אוֹתוֹ, לֹא עוֹמֵד עָלָיו לְהִתְקַיֵּם. וּמִשּׁוּם זֶה יוֹסֵף הָיָה זוֹכֵר אֶת חֲלוֹמוֹ, כְּדֵי לְהִתְקַיֵּם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁכַח הַחֲלוֹם מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם, וְהָיָה תָמִיד מְצַפֶּה לוֹ. ׳וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם׳ - הוּא זָכַר אֶת הַחֲלוֹם, אֲבָל לֹא אָמַר לָהֶם דָּבָר, אֶלָּא ׳מְרַגְּלִים אַתֶּם׳.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, חֶלְמָא דְּלָא אִתְפַּשַּׁר, כְּאִגַּרְתָּא דְּלָא מִתְקַרְיָא, וְתָּא חֲזֵי, בְּגִין דְּלָא אִדְכַּר, כְּמַאן דְּלָא יָדַע לֵיהּ. וְעַל דָּא, מַאן דְּאִתְנְשֵׁי מִנֵּיהּ חֶלְמָא וְלָא יָדַע לֵיהּ, לָא קָיְימָא עֲלֵיהּ לְאִתְקָיְימָא. וּבְגִין דָּא יוֹסֵף הֲוָה דָּכִיר חֶלְמֵיהּ, בְּגִין לְאִתְקַיְּימָא, בְּגִין דְּלָא יִתְנְשֵׁי חֶלְמָא מִנֵּיהּ לְעָלַם, וְהֲוָה מְחַכֶּה לֵיהּ תָּדִיר. ׳וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם׳ - אִיהוּ דָּכִיר חֶלְמָא. אֲבָל מִלָּה לָא אָמַר לוֹן, אֶלָּא ׳מְרַגְּלִים אַתֶּם׳.
עוזרי החלום ומדרגותיהם - לצדיקי אמת מתגלה רק אמת
פָּתַח רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, ׳כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים׳ (קהלת ה, ב). ׳כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן׳ - הִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ שֶׁכַּמָּה הֵם הָעוֹזְרִים בַּחֲלוֹם, וּמְמֻנִּים דְּרָגוֹת עַל דְּרָגוֹת, עַד שֶׁהַחֲלוֹמוֹת מֵהֶם כֻּלָּם אֱמֶת, וּמֵהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אֱמֶת וְכָזָב. אֲבָל לְאוֹתָם צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, אֵין מִתְגַּלִּים לָהֶם דְּבָרִים כּוֹזְבִים כְּלוּם, אֶלָּא כֻּלָּם אֱמֶת.
בלשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי יוֹסֵי וְאֲמַר, ׳כִּי בָא הַחֲלוֹם בְּרוֹב עִנְיָן וְקוֹל כְּסִיל בְּרוֹב דְּבָרִים׳ (קהלת ה, ב). ׳כִּי בָא הַחֲלוֹם בְּרוֹב עִנְיָן׳ - הָא אוּקְמוּהָ, דְּכַמָּה אִינוּן סְמִיכִין בְּחֶלְמָא, וּמְמַנָּן דַּרְגִּין עַל דַּרְגִּין, עַד דְּחָלְמִין מִנְהוֹן קְשׁוֹט כֻּלְּהוּ, וּמִנְּהוֹן דְּאִית בְּהוֹן קְשׁוֹט וּכְדִיבוּ. אֲבָל לְאִינוּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט, לָא אִתְגְּלִי לוֹן מִלִּין כְּדִיבָן כְּלוּם, אֶלָּא כֻּלְּהוּ קְשׁוֹט.
חלום דניאל - לצדיקי אמת מתחברים רק דברים קיימים
בֹּא רְאֵה דָּנִיֵּאל מַה כָּתוּב בּוֹ, ׳אָז לְדָנִיֵּאל בְּחֶזְיוֹן הַלַּיְלָה סוֹד גִּלָּה׳ (דניאל ב, יט). וְכָתוּב ׳דָּנִיּאֵל רָאָה חֲלוֹם וְחֶזְיוֹנוֹת רֹאשׁוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ, אָז כָּתַב אֶת הַחֲלוֹם׳ (דניאל ז, א). וְאִם יֵשׁ בּוֹ דְּבָרִים כּוֹזְבִים, לָמָּה נִכְתַּב בֵּין הַכְּתוּבִים? אֶלָּא אוֹתָם צַדִּיקֵי אֱמֶת, בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם עוֹלוֹת, לֹא מִתְחַבְּרִים בָּהֶם אֶלָּא דְבָרִים קְדוֹשִׁים, שֶׁמּוֹדִיעִים לוֹ דִּבְרֵי אֱמֶת, דְּבָרִים קַיָּמִים, שֶׁלֹּא מְשַׁקְּרִים לְעוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, דָּנִיֵּאל מַה כְּתִיב בֵּיהּ, ׳אֱדַיִן לְדָנִיֵּאל בְּחֶזְוָא דִי לֵילְיָא רָזָא גַּלֵּי׳ (דניאל ב, יט). וּכְתִיב, ׳דָּנִיֵּאל חֵלֶם חֲזָה וְחֶזְוֵי רֵאשֵׁהּ עַל מִשְׁכְּבֵיהּ בֵּאדַיִן חֶלְמָא כְתַב׳ (דניאל ז, א). וְאִי אִית בֵּיהּ מִלִּין כְּדִיבָן, אַמַּאי אִיכְתִּיב בֵּין כְּתוּבִים. אֶלָּא אִינוּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט, בְּשַׁעְתָּא דְּנִשְׁמַתְהוֹן סָלְקִין, לָא מִתְחַבְּרָן בְּהוּ, אֶלָּא מִלִּין קַדִּישִׁין, דְּאוֹדְעִין לֵיהּ מִלֵּי דִּקְשׁוֹט, מִלִּין קָיְימָן דְּלָא מְשַׁקְרָן לְעָלְמִין.
דוד שופך דמים - חלומותיו חורבן ושממה ולא שלום
וְאִם תֹּאמַר, הִנֵּה שָׁנִינוּ שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה חֲלוֹם טוֹב, הִנֵּה נִשְׁמָע שֶׁהָיָה רוֹאֶה דָוִד דְּבָרִים שֶׁלֹּא אֱמֶת? אֶלָּא וַדַּאי, כָּל יָמָיו הָיָה מִשְׁתַּדֵּל לִשְׁפֹּךְ דָּמִים וְנִלְחַם קְרָבוֹת, וְכָל חֲלוֹמוֹתָיו לֹא הָיוּ אֶלָּא חֲלוֹמוֹת רָעִים, חֻרְבָּן וּשְׁמָמָה וְדָם וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְלֹא חֲלוֹם שֶׁל שָׁלוֹם.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא, הָא תְּנַן דְּדָוִד מַלְכָּא לָא חָמָא חֶלְמָא טָבָא, הָא אִשְׁתְּמַע דְּהֲוָה חָמֵי דָּוִד מִלִּין דְּלָא קְשׁוֹט. אֶלָּא וַדַּאי, כָּל יוֹמוֹי הֲוָה מִשְׁתַּדֵּל לְאוֹשְׁדָא דָמִין, וְאַגַּח קְרָבִין, וְכָל חֶלְמוֹי לָא הֲווּ אֶלָּא חֶלְמִין בִּישִׁין, חוּרְבָא וְשׁוֹמְמוּתָא וְדָמָא וְאוֹשִׁידוּ דְּדָמִין, וְלָא חֶלְמָא דִשְׁלָם.
חלום רע לצדיק - יראת העונש העתידה שומרת עליו
וְאִם תֹּאמַר, לְאָדָם טוֹב מַרְאִים חֲלוֹם רָע? כָּךְ זֶה וַדַּאי. כָּל אוֹתָם רָעוֹת שֶׁעֲתִידִים לְהַשִּׂיג - עַל אוֹתָם שֶׁעוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, וְאוֹתָם עֳנָשִׁים שֶׁעֲתִידִים לְהֵעָנֵשׁ בָּעוֹלָם הַהוּא כֻּלָּם רוֹאֶה, כְּדֵי שֶׁכָּל שָׁעָה תִּהְיֶה יִרְאַת אֲדוֹנוֹ עָלָיו. וְהִנֵּה הֵעִירוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו׳ (קהלת ג, יד) - זֶה חֲלוֹם רָע. וְעַל זֶה לְאוֹתוֹ צַדִּיק מַרְאִים לוֹ חֲלוֹם רָע, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא, לְבַר נָשׁ טַב אַחֲזִיאוּ לֵיהּ חֶלְמָא בִּישָׁא, הָכִי הוּא וַדַּאי. כָּל אִינוּן בִּישִׁין דְּזַמִּינִין לְאִתְדַּבְּקָא עַל אִינוּן דְּעָבְרֵי עַל פִּתְגָמֵי דְאוֹרַיְיתָא, וְאִינוּן עוֹנָשִׁין דְּזַמִּינִין לְאִתְעֲנָשָׁא בְּהַהוּא עַלְמָא, כֻּלְּהוּ חָמֵי, בְּגִין דְּכָל שַׁעְתָּא יְהֵא דְחִילוּ דְמָרֵיהּ עֲלֵיהּ, וְהָא אִתְעָרוּ. דִּכְתִיב, ׳וְהָאֱלהִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְפָנָיו׳ (קהלת ג, יד), זֶה חֲלוֹם רָע. וְעַל דָּא, לְהַהוּא זַכָּאָה, אַחֲזִיוּ לֵיהּ חֶלְמָא בִּישָׁא, כְּמָה דְאִתְּמָר.
פתרון חלום לפני אוהבים - רצון ומלה משלימים לטוב
בֹּא רְאֵה, שֶׁהִנֵּה שָׁנִינוּ, שֶׁאוֹתוֹ אָדָם שֶׁרוֹאֶה חֲלוֹם, צָרִיךְ לוֹ לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו בּוֹ לִפְנֵי אֲנָשִׁים שֶׁאוֹהֲבִים אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה רְצוֹנָם אֵלָיו לְטוֹב וְיִפְתְּחוּ פִיהֶם לְטוֹב, וְיִמָּצֵא הָרָצוֹן וְהַדָּבָר הַכֹּל לְטוֹב. הָרָצוֹן שֶׁהוּא הַמַּחֲשָׁבָה רֵאשִׁית הַכֹּל, וְהַמִּלָּה שֶׁהִיא סִיּוּם הַכֹּל. וְעַל כֵּן נִמְצָא שֶׁהִנֵּה הוּא שְׁלֵמוּת בְּסוֹד עֶלְיוֹן. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַכֹּל מִתְקַיֵּם, וּצְרִיכִים אָנוּ אֶת אוֹהֲבֵי הָאִישׁ (נ"א: רחימין עליה דבר נש בגין) לְהִתְקַיֵּם בְּאוֹתוֹ פִּתְרוֹן טוֹב, וְהַכֹּל הוּא כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, דְּהָא תָּנִינָן, דְּהַהוּא בַּר נָשׁ דְּחָמֵי חֶלְמָא, בָּעֵי לֵיהּ לְמִפְתַּח פּוּמֵיהּ בֵּיהּ קַמֵּי בְּנֵי נָשָׁא דְּרַחֲמֵי לֵיהּ. בְּגִין דְּיִסְתַּלַּק רְעוּתָא דִלְהוֹן לְגַבֵּיהּ לְטַב, וְיִפְתְּחוּן פּוּמַיְיהוּ לְטַב, וְיִשְׁתַּכַּח רְעוּתָא וּמִלָּה כֹּלָּא לְטַב. רְעוּתָא דְאִיהִי מַחֲשָׁבָה, שֵׁרוּתָא דְכֹלָּא, וּמִלָּה דְאִיהִי סִיּוּמָא דְכֹלָּא. וְעַל דָּא אִשְׁתַּכַּח דְּהָא שְׁלִימוּ אִיהוּ בְּרָזָא עִלָּאָה. וּבְגִין כָּךְ אִתְקְיַּים כֹּלָּא, וּבְעִינָן רְחִימִין דְּבַר נָשׁ (נ"א: רחימין עליה דבר נש בגין) לְאִתְקַיְּימָא בְּהַהוּא פִּשְׁרָא טָבָא, וְכֹלָּא אִיהוּ כְּדְקָא יְאוּת.
החלום כפי דרגת האדם - ולצדיק בלבד כראוי
וּמִשּׁוּם כָּךְ הקב"ה מוֹדִיעַ לָאָדָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּאוֹתָהּ הַדַּרְגָּה שֶׁלּוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא, וּבְאוֹתוֹ גָוֶן שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד אוֹמֵר שֶׁיִּהְיֶה חֲלוֹם. אָמַר אוֹתוֹ יְהוּדִי, וַדַּאי שֶׁהַחֲלוֹם אֵינוֹ אֶלָּא לְאָדָם צַדִּיק, שֶׁהוּא רָאָה חֲלוֹם כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
וּבְּגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹדַע לֵיהּ לְבַר נָשׁ, כָּל חַד וְחַד, בְּהַהוּא דַרְגָּא דִילֵיהּ, כְּמָה דְאִיהוּ, וּבְהַהוּא גַוְונָא דְּכָל חַד וְחַד, אָמַר דִּיהֵא חֶלְמָא. אָמַר הַהוּא יוּדָאי, וַדַּאי דְחֶלְמָא לָאו אִיהוּ אֶלָּא לְבַר נָשׁ זַכָּאָה, דְּאִיהוּ חָמָא חֶלְמָא כְּדְקָא חָזֵי.
נשמת הישן משוטטת - צדיקה עולה, שאינה נאחזת בטומאה
וּבֹא וּרְאֵה, שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם יָשֵׁן עַל מִטָּתוֹ, נִשְׁמָתוֹ יוֹצֵאת וּמְשׁוֹטֶטֶת בָּעוֹלָם לְמַעְלָה וְנִכְנֶסֶת לְמָקוֹם שֶׁנִּכְנֶסֶת, וְכַמָּה קְבוּצוֹת מַזִּיקִים עוֹמְדִים וְהוֹלְכִים בָּעוֹלָם וּפוֹגְשִׁים אֶת אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה. אִם הִיא צַדִּיקָה, עוֹלָה לְמַעְלָה וְרוֹאָה מַה שֶּׁרוֹאָה. וְאִם לֹא, נֶאֱחֶזֶת בַּצַּד הַהוּא, וּמוֹדִיעִים לָהּ דְּבָרִים כּוֹזְבִים אוֹ דְבָרִים שֶׁעֲתִידִים לָבֹא לַזְּמַן הַקָּרוֹב. וּכְשֶׁהוּא מִתְעוֹרֵר, אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה שֶׁבּוֹ הִיא מוֹדִיעָה לוֹ מַה שֶּׁרָאֲתָה.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, דְּכַד בַּר נָשׁ נָאִים עַל עַרְסֵיהּ, נִשְׁמָתֵיהּ נָפְקָא וְשַׁטְיָא בְּעַלְמָא לְעֵילָא, וְעָאלַת בְּאַתְרָא דְּעָאלַת, וְכַמָּה חֲבִילֵי טְהִירִין, קָיְימִין וְאָזְלִין בְּעַלְמָא, וּפָגְעִין בָּהּ בְּהַהִיא נִשְׁמָתָא. אִי זַכָּאָה הִיא, סַלְקָא לְעֵילָא וְחָמַאת מַה דְּחָמַאת. וְאִי לָאו, אִתְאַחֲדַת בְּהַהוּא סִטְרָא, וּמוֹדִיעִין לָהּ מִלִּין כְּדִיבָן, אוֹ מִלִּין דְּזַמִּינִין לְמֵיתֵי לִזְמַן קָרִיב. וְכַד אִתְעַר הַהִיא נִשְׁמָתָא דְּבֵיהּ, אִיהִי מוֹדְעָא לֵיהּ מַה דְּחָמַאת.
חלום כוזב לשאינו צדיק - מסיטו מדרך האמת אל הטומאה
וְעַל כֵּן לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק מוֹדִיעִים לוֹ חֲלוֹם טוֹב שֶׁאֵינוֹ אֱמֶת. הַכֹּל כְּדֵי לְהַסְטוֹתוֹ מֵאוֹתָהּ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת. כֵּיוָן שֶׁהוּא הֵסִיט אֶת דַּרְכּוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, מְטַמְּאִים אוֹתוֹ. שֶׁכָּל מִי שֶׁבָּא לְהִטָּהֵר - מְטַהֲרִים אוֹתוֹ, וּמִי שֶׁבָּא לְהִטָּמֵא - מְטַמְּאִים אוֹתוֹ. הִנֵּה וַדַּאי כָּךְ נִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
וְעַל דָא, לְבַר נָשׁ דְּלָאו אִיהוּ זַכָּאָה, מוֹדִיעִין לֵיהּ חֶלְמָא טָבָא דְּלָאו אִיהוּ קְשׁוֹט. כֹּלָּא בְּגִין לְאַסְטָאָה לֵיהּ מֵהַהוּא אֹרַח קְשׁוֹט. כֵּיוָן דְּאִיהוּ אַסְטֵי אוֹרְחֵיהּ מֵאֹרַח קְשׁוֹט, מְסָאֲבִין לֵיהּ. דְּכָל מַאן דְּאָתֵי לְאִתְדַּכָּאָה, מְדַכְּאִין לֵיהּ, וּמַאן דְּאָתֵי לְאִסְתַּאֲבָא, מְסָאֲבִין לֵיהּ. הָא וַדַּאי אִתְּמָר הָכִי.
דגל מחנה יוסף לא נזכר - משום שהתגאה על אחיו
יָשְׁבוּ עַד שֶׁעָלָה הַבֹּקֶר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי לֹא זָכַר שְׁמוֹ שֶׁל יוֹסֵף בְּאוֹתָם דְּגָלִים, שֶׁכָּתוּב ׳דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם׳ (במדבר ב, יח), וְלֹא כָתוּב ׳דֶּגֶל מַחֲנֵה׳ יוֹסֵף. מִשּׁוּם שֶׁהִתְגָּאָה עַל אֶחָיו, וְהִנֵּה נִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
יָתְבוּ עַד דְּסָלִיק צַפְרָא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי לָא זָכַר שְׁמֵיהּ דְּיוֹסֵף בְּאִינוּן דְּגָלִים, דִּכְתִיב, ׳דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם׳ (במדבר ב, יח), וְלָא כְּתִיב ׳דֶּגֶל מַחֲנֵה׳ יוֹסֵף. בְּגִין דְּאִתְגָּאֵי עַל אֲחוֹי, וְהָא אִתְּמָר.
יוסף בעולם הזכר - לא נכלל עם שאר השבטים
אָמַר אוֹתוֹ הַיְּהוּדִי, וַדַּאי שָׁמַעְתִּי, שֶׁיּוֹסֵף הוּא בְּעוֹלַם הַזָּכָר, וְכָל הַשְּׁבָטִים הֵם בְּעוֹלַם הַנּוּקְבָּא, וְעַל כֵּן לֹא נִכְלָל יוֹסֵף עִמָּהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא בְּעוֹלַם הַזָּכָר עִמָּהֶם.
בלשון הזוהר
אָמַר הַהוּא יוּדָאי, וַדַּאי שְׁמַעְנָא דְּיוֹסֵף אִיהוּ בְּעַלְמָא דִּדְכוּרָא, וְכֻלְּהוּ שִׁבְטִין בְּעַלְמָא דְנוּקְבָא אִינוּן, וְעַל דָּא לָא אִתְכְּלִיל יוֹסֵף עִמְּהוֹן, בְּגִין דְּאִיהוּ בְּעַלְמָא דִּדְכוּרָא עִמְּהוֹן.
׳נחנו׳ חסר אלף - סוד הברית הנעדר מן האחים
מַה כָּתוּב? ׳כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ׳ (בראשית מב, יא) - ׳נָחְנוּ׳? אֲנַחְנוּ הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב! לָמָּה חָסֵר א'? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁסּוֹד הַבְּרִית לֹא נִמְצָא עִמָּם, הִסְתַּלֵּק מִשָּׁם א', שֶׁהֲרֵי א' הוּא זָכָר. וְעַל כֵּן ב' הִיא נוּקְבָּא, א' זָכָר. וּמִשּׁוּם כָּךְ א' הִסְתַּלֵּק מִשָּׁם, וְנִשְׁאֲרוּ אוֹתָן נְקֵבוֹת אֵצֶל הַשְּׁכִינָה.
בלשון הזוהר
מַה כְּתִיב, ׳כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ׳ (בראשית מב, יא). ׳נָחְנוּ׳, אֲנַחְנוּ מִבָּעֵי לֵיהּ. אַמַּאי חָסֵר א'. אֶלָּא, בְּגִין דְּרָזָא דִבְרִית לָא אִשְׁתַּכַּח עִמְּהוֹן, אִסְתַּלַּק מִתַּמָּן א', דְּהָא א' דְּכוּרָא אִיהוּ. וְעַל דָּא ב' אִיהִי נוּקְבָא, א' דְּכוּרָא. וּבְגִין דָּא אִסְתַּלַּק א' מִתַּמָּן, וְאִשְׁתָּאֲרוּ אִינוּן נוּקְבֵי לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא.
׳אנחנו׳ עם אלף - יוסף נכנס בחשבון האחים
אַחַר כָּךְ אָמְרוּ ׳כֵּנִים אֲנַחְנוּ׳, נוֹסְפָה א'. אָמְרוּ וְלֹא יָדְעוּ מָה אָמְרוּ, מִשּׁוּם שֶׁיּוֹסֵף נִמְצָא שָׁם, וְהִשְׁלִימוּ הַדָּבָר וְאָמְרוּ ׳אֲנַחְנוּ׳. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ׳, וְיוֹסֵף הוּא בַּחֶשְׁבּוֹן, כְּשֶׁנִּכְנַס בַּחֶשְׁבּוֹן, אָמְרוּ ׳אֲנַחְנוּ׳. וּכְשֶׁלֹּא נִכְנַס בַּחֶשְׁבּוֹן, אָמְרוּ ׳נָחְנוּ׳.
בלשון הזוהר
וּלְבָתַר אָמְרוּ ׳כֵּנִים אֲנַחְנוּ׳, אִתּוֹסַף א'. אָמְרוּ וְלָא יָדְעֵי מַה קָאֲמְרוּ, בְּגִין דְּיוֹסֵף אִשְׁתַּכַּח תַּמָּן, וְאַשְׁלִימוּ מִלָּה, וְאָמְרוּ ׳אֲנַחְנוּ׳. מְנָלָן, דִּכְתִיב ׳וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנָחְנוּ׳, וְיוֹסֵף אִיהוּ בְּחוּשְׁבָּנָא, כַּד עָאל בְּחוּשְׁבָּנָא, אָמְרוּ ׳אֲנָחְנוּ׳. וְכַד לָא עָאל בְּחוּשְׁבָּנָא, אָמְרוּ ׳נָחְנוּ׳.
הקב"ה מתרצה בדברי חברים - השכינה שרויה עליהם
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ שֶׁאָמַרְנוּ כָאן, הקב"ה הִתְרַצָּה בָהֶם, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה לֹא זָזָה מִכָּאן, כַּכָּתוּב ׳אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יהו"ה אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יהו"ה וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יהו"ה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ׳ (מלאכי ג, טז).
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כָּל הָנֵּי מִלִּין דְּקָאֲמָרָן הָכָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְּהוּ, דְּהָא שְׁכִינְתָּא לָא אַעֲדֵי מֵהָכָא. כְּדִכְתִיב, ׳אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יהו"ה אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יהו"ה וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוּן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יהו"ה וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ׳ (מלאכי ג, טז):
׳ויאסף אתם אל משמר שלשת ימים׳
זכר לשכם ותשובת שמעון
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.