ממלכת הזוהר › זוהר › מקץ › מאמר 14: ׳הבקר אור והאנשים שלחו׳ - אור אברהם ושמש הגנוזה העתידה להאיר לישראל › פיסקה 2 (רג ע"א)

בקר של אברהם מגן על האחים משליטת הדין

מקץ · ׳הבקר אור והאנשים שלחו׳ - אור אברהם ושמש הגנוזה העתידה להאיר לישראל · מאמר 14 · פיסקה 2 · דף רג ע"א

לשון הזוהר

פָּתַח וְאֲמַר, ׳וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת חֲמוֹרוֹ וְגו'׳ (בראשית כב, ג), הַהוּא בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם הֲוָה נָהִיר, לְקַיְימָא עֲלַיְיהוּ בִּזְכוּתֵיהּ כְּדֵין זְכוּתָא דְאַבְרָהָם קָיְימָא עֲלַיְיהוּ, וְאֲזְלוּ בִּשְׁלָם, וְאִשְׁתְּזִיבוּ מִן דִּינָא, בְּגִין דְּהַהִיא שַׁעְתָּא, קָיְימָא עֲלַיְיהוּ דִינָא, לְאִתְפָּרְעָא מִנַּיְיהוּ, בַּר דִּזְכוּתָא דְּהַהוּא בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם, אָגִין עֲלַיְיהוּ, וְאִשְׁתַּלָּחוּ מִן דִּינָא, דְּלָא שַׁלִּיט עֲלַיְיהוּ בְּהַהוּא זִמְנָא.

תרגום

פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמוֹרוֹ וְגוֹ'׳ (בראשית כב, ג). אוֹתוֹ הַבֹּקֶר שֶׁל אַבְרָהָם הָיָה מֵאִיר לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם בִּזְכוּתוֹ, אָז זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם עָמְדָה עֲלֵיהֶם וְהָלְכוּ בְשָׁלוֹם וְנִצְּלוּ מִן הַדִּין, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ הַשָּׁעָה עָמַד עֲלֵיהֶם הַדִּין לְהִפָּרַע מֵהֶם, רַק שֶׁזְּכוּת אוֹתוֹ הַבֹּקֶר שֶׁל אַבְרָהָם הֵגֵנָּה עֲלֵיהֶם וְנִשְׁלְחוּ מִן הַדִּין, שֶׁלֹּא שָׁלַט עֲלֵיהֶם בְּאוֹתוֹ זְמַן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח ואמר, ׳וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו וגו'׳ (בראשית כב, ג), ההוא בקר דאברהם הוה נהיר, לקיימא עלייהו בזכותיה כדין זכותא דאברהם קיימא עלייהו, ואזלו בשלם, ואשתזיבו מן דינא, בגין דההיא שעתא, קיימא עלייהו דינא, לאתפרעא מנייהו, בר דזכותא דההוא בקר דאברהם, אגין עלייהו, ואשתלחו מן דינא, דלא שליט עלייהו בההוא זמנא.

התרגום: פתח ואמר, ׳וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו וגו'׳ (בראשית כב, ג). אותו הבקר של אברהם היה מאיר לעמד עליהם בזכותו, אז זכותו של אברהם עמדה עליהם והלכו בשלום ונצלו מן הדין, משום שאותה השעה עמד עליהם הדין להפרע מהם, רק שזכות אותו הבקר של אברהם הגנה עליהם ונשלחו מן הדין, שלא שלט עליהם באותו זמן.

מן המפרשים

כתם פז: פתח ואמר וישכם אברהם בבקר וכו' יבאר כי אור זכותו של אברהם שהשכים בבקר בבקר להעלות בנו עולה לאל ית' יהיא שעמדה להם ונצולו ממדת הדין העומדת נגדם ושולחו מפניה.

הסולם: פתח ואמר, וישכם אברהם בבקר וגו': אותו בקר של אברהם, שהיא חסד, היה מאיר להמצא עליהם, על השבטים, בזכותו. כי זכותו של אברהם עמד להם, והלכו בשלום, ונצולו מן הדין. כי בשעה ההיא עמד הדין עליהם להפרע מהם, רק הזכות של אותו בקר של…

נפש דוד: ואשתלחו מן דינא דלא שליט עליי' ההוא זימנא: עיין לעיל ר"ב ב' "עד דאשתכח שעתא כו'", ור"ל הא דאצטריך לכתוב חמוריהן לומר דאף בממונם לא שלט דינא, ואף דחמוריהם היו ראויין לשרות עליהן סטרא דדינא ולהתעורר עליהן דם שכם הנקראים 'חמורים'…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: