תוחלת ממושכה מחלה לב - הפגם שבהתבוננות התמידית בבקשה
מקץ · ׳וירא את בנימין אחיו בן אמו׳ - תוחלת יוסף ובכי השכינה על החורבן · מאמר 13 · פיסקה 1 · דף רב ע"ב
לשון הזוהר
׳וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וְגו'׳. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאֲמַר - ׳תּוֹחֶלֶת מְמוּשָׁכָה מַחֲלָה לֵב וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה׳ (משלי יג, יב) - דָּא הוּא דִּתְנַן, דְּלֵית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִסְתַּכָּלָא בְּבָעוּתֵיהּ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִי אָתֵי, אִי לָא אָתֵי. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּאִי אִיהוּ אִסְתַּכֵּל בֵּיהּ, כַּמָּה מָארֵיהוֹן דְּדִינָא, אָתוּ לְאִסְתַּכָּלָא בֵּיהּ בְּעוֹבָדוֹי. וְרָזָא אִיהוּ, דְּהָא הַהוּא אִסְתַּכְּלוּתָא, דְּאִיהוּ מִסְתַּכֵּל בְּהַהוּא בָּעוּתָא, גָּרִים לֵיהּ לְמַחֲלַת לֵב. מַאי ׳מַחֲלָה לֵב׳, דָּא אִיהוּ מַאן דְּקָאִים תָּדִיר עֲלֵיהּ דְּבַר נָשׁ, לְאַסְטָאָה לְעֵילָא וְתַתָּא.
תרגום
׳וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וְגוֹ'׳. רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר - ׳תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה׳ (משלי יג, יב) - זֶה הוּא שֶׁשָּׁנִינוּ, שֶׁאֵין לָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בְּבַקָּשָׁתוֹ אֶל הקב"ה אִם בָּאָה וְאִם לֹא בָאָה. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁאִם הוּא מִתְבּוֹנֵן בָּהּ, כַּמָּה בַּעֲלֵי הַדִּין בָּאִים לְהִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשָׂיו. וְסוֹד הוּא, שֶׁהֲרֵי אוֹתָהּ הַהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁהוּא מִתְבּוֹנֵן בְּאוֹתָהּ הַבַּקָּשָׁה, גּוֹרֶמֶת לוֹ לְמַחֲלַת לֵב. מַה זֶּה מַחֲלַת לֵב? זֶהוּ מִי שֶׁעוֹמֵד תָּמִיד עַל הָאָדָם לְהַסְטִין לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו וגו'׳. רבי חייא פתח ואמר - ׳תוחלת ממושכה מחלה לב ועץ חיים תאוה באה׳ (משלי יג, יב) - דא הוא דתנן, דלית ליה לבר נש לאסתכלא בבעותיה לגבי קודשא בריך הוא, אי אתי, אי לא אתי. מאי טעמא, בגין דאי איהו אסתכל ביה, כמה מאריהון דדינא, אתו לאסתכלא ביה בעובדוי. ורזא איהו, דהא ההוא אסתכלותא, דאיהו מסתכל בההוא בעותא, גרים ליה למחלת לב. מאי ׳מחלה לב׳, דא איהו מאן דקאים תדיר עליה דבר נש, לאסטאה לעילא ותתא.
התרגום: ׳וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו וגו'׳. רבי חייא פתח ואמר - ׳תוחלת ממשכה מחלה לב ועץ חיים תאוה באה׳ (משלי יג, יב) - זה הוא ששנינו, שאין לאדם להתבונן בבקשתו אל הקב"ה אם באה ואם לא באה. מה הטעם? משום שאם הוא מתבונן בה, כמה בעלי הדין באים להתבונן במעשיו. וסוד הוא, שהרי אותה ההתבוננות שהוא מתבונן באותה הבקשה, גורמת לו למחלת לב. מה זה מחלת לב? זהו מי שעומד תמיד על האדם להסטין למעלה ולמטה.
מן המפרשים
אור החמה: דלית ליה לבר נש לאסתכלא וגומר היינו עיון תפלה שמעיין בתפלתו ונראה לו שהוא ראוי והגון להתקבל תפלתו ולכך מעורר בעלי הדין עליו לקטרגו על עוניו והנה החיצונים נקראים מחלה לב שהם כואבים השכינה שהיא נקראת לב ועוד מפני שגורמין…
הסולם: וישא עיניו וירא את בנימין וגו': רבי חייא פתח ואמר. תוחלת ממושכה מחלה לב ועץ חיים תאוה באה. זה הוא. שלמדנו, שאין לאדם להסתכל בתפלתו להקב"ה, אם ישועתו באה או לא באה. מה הטעם. הוא, כי כאשר מסתכל בה, כמה בעלי הדין באים להסתכל במעשיו.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: