׳וירא את בנימין אחיו בן אמו׳
תוחלת יוסף ובכי השכינה על החורבן
סוד מחלת הלב - המסטין העומד תמיד על האדם
׳וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וְגוֹ'׳ (בראשית מג, כט). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר - ׳תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה׳ (משלי יג, יב) - זֶה הוּא שֶׁשָּׁנִינוּ, שֶׁאֵין לָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בְּבַקָּשָׁתוֹ אֶל הקב"ה אִם בָּאָה וְאִם לֹא בָאָה. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁאִם הוּא מִתְבּוֹנֵן בָּהּ, כַּמָּה בַּעֲלֵי הַדִּין בָּאִים לְהִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשָׂיו. וְסוֹד הוּא, שֶׁהֲרֵי אוֹתָהּ הַהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁהוּא מִתְבּוֹנֵן בְּאוֹתָהּ הַבַּקָּשָׁה, גּוֹרֶמֶת לוֹ לְמַחֲלַת לֵב. מַה זֶּה ׳מַחֲלַת לֵב׳? זֶהוּ מִי שֶׁעוֹמֵד תָּמִיד עַל הָאָדָם לְהַסְטִין לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.
בלשון הזוהר
׳וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וְגו'׳ (בראשית מג, כט). רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאֲמַר - ׳תּוֹחֶלֶת מְמוּשָׁכָה מַחֲלָה לֵב וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה׳ (משלי יג, יב) - דָּא הוּא דִּתְנַן, דְּלֵית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִסְתַּכָּלָא בְּבָעוּתֵיהּ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִי אָתֵי, אִי לָא אָתֵי. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּאִי אִיהוּ אִסְתַּכֵּל בֵּיהּ, כַּמָּה מָארֵיהוֹן דְּדִינָא, אָתוּ לְאִסְתַּכָּלָא בֵּיהּ בְּעוֹבָדוֹי. וְרָזָא אִיהוּ, דְּהָא הַהוּא אִסְתַּכְּלוּתָא, דְּאִיהוּ מִסְתַּכֵּל בְּהַהוּא בָּעוּתָא, גָּרִים לֵיהּ לְמַחֲלַת לֵב. מַאי ׳מַחֲלָה לֵב׳, דָּא אִיהוּ מַאן דְּקָאִים תָּדִיר עֲלֵיהּ דְּבַר נָשׁ, לְאַסְטָאָה לְעֵילָא וְתַתָּא.
עץ חיים תאווה באה - התורה מביאה את התפילה למלך
׳וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה׳ (משלי יג, יב). שָׁנִינוּ, מִי שֶׁרוֹצֶה שהקב"ה יְקַבֵּל אֶת תְּפִלָּתוֹ, יִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, שֶׁהִיא עֵץ חַיִּים, וְאָז תַּאֲוָה בָאָה. מִי ׳הַתַּאֲוָה׳? זוֹ הַדַּרְגָּה שֶׁכָּל תְּפִלּוֹת הָעוֹלָם בְּיָדֶיהָ, וּמַכְנִיסָה אוֹתָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. כָּתוּב כָּאן בָּאָה, וְכָתוּב שָׁם ׳בָּעֶרֶב הִיא בָאָה׳ (אסתר ב, יד) - וְזוֹ הִיא ׳תַּאֲוָה בָאָה׳, בָּאָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן לְהַשְׁלִים אֶת רְצוֹן אוֹתוֹ הָאִישׁ.
בלשון הזוהר
׳וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה׳ (משלי יג, יב). תָּנִינָן, מַאן דְּבָעֵי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְקַבֵּל צְלוֹתֵיהּ, יִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִיהִי עֵץ חַיִּים, וּכְדֵין תַּאֲוָה בָאָה. מַאן ׳תַּאֲוָה׳, דָּא הוּא דַּרְגָּא דְּכָל צְלוֹתִין דְּעַלְמָא בִּידֵיהּ, וְעֲאִיל לוֹן קַמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה. כְּתִיב הָכָא בָאָה, וּכְתִיב הָתָם, ׳בָּעֶרֶב הִיא בָאָה׳ (אסתר ב, יד) - וְדָא הוּא ׳תַּאֲוָה בָאָה׳, בָּאָה קַמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה, לְאַשְׁלָמָא רְעוּתָא דְהַהוּא בַּר נָשׁ.
פירוש אחר לתוחלת ממושכה - עיכוב הדבר בין הממונים
דָּבָר אַחֵר ׳תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב׳ (משלי יג, יב) - זֶהוּ הַמָּקוֹם שֶׁנִּתָּן אוֹתוֹ הַדָּבָר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ, וְנִמְשָׁךְ עַד שֶׁנִּתָּן מִיָּד לְיָד, וְלִפְעָמִים שֶׁלֹּא יָבֹא. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט וְנִמְשָׁךְ בְּכָל אוֹתָם הַמְּמֻנִּים לְהוֹרִיד אוֹתוֹ לָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר, ׳תּוֹחֶלֶת מְמוּשָׁכָה מַחֲלָה לֵב׳ (משלי יג, יב) - דָּא הוּא אֲתַר, דְּאִתְיְיהִיב הַהִיא מִלָּה, בְּאֲתַר אָחֳרָא דְּלָא אִצְטְרִיךְ, וְאִתְמַשְּׁכָא עַד דְּאִתְיְיהִיב מִיָּדָא לְיָדָא, וּלְזִמְנִין דְּלָא ייִתֵי. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּאִתְפַּשְּׁטָא וְאִתְמַשְּׁכָא בְּכָל אִינוּן מְמַנָּן, לְנַחֲתָא לֵיהּ לְעַלְמָא.
תוחלת שאינה נמשכת - הקב"ה נותן מיד בלא עיכוב הממונים
׳וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה׳ (משלי יג, יב) - זוֹ הִיא הַתּוֹחֶלֶת שֶׁלֹּא נִמְשֶׁכֶת, מִשּׁוּם אוֹתָם מְמֻנֵּי הַמֶּרְכָּבוֹת, אֶלָּא שהקב"ה נוֹתֵן (לָהֶם) לוֹ מִיָּד, מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר נִמְשֶׁכֶת בֵּין אוֹתָם מְמֻנֵּי הַמֶּרְכָּבוֹת, כַּמָּה הֵם בַּעֲלֵי הַדִּין שֶׁנִּתֶּנֶת לָהֶם רְשׁוּת לְעַיֵּן וּלְהִסְתַּכֵּל בְּדִינוֹ טֶרֶם יִתְּנוּ לוֹ, וּמַה שֶּׁיָּצָא מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וְנִתַּן לוֹ לָאָדָם, בֵּין שֶׁזּוֹכֶה בֵּין שֶׁלֹּא זוֹכֶה - נִתָּן מִיָּד, וְזֶהוּ עֵץ ׳חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה׳.
בלשון הזוהר
׳וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה׳ (משלי יג, יב) - דָּא הוּא תּוֹחֶלֶת, דְּלָא אִתְמַשְּׁכָא, בְּגִין אִינוּן מְמַנָּן רְתִיכִין, אֶלָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב (לון) לֵיהּ לְאַלְתָּר, בְּגִין דְּכַד אִתְמַשְּׁכָא בֵּין אִינוּן מְמַנָּן רְתִיכִין, כַּמָּה אִינוּן מָארֵיהוֹן דְּדִינָא דְּאִתְיְיהִיב לוֹן רְשׁוּתָא, לְעַיְינָא וּלְאִסְתַּכְּלָא בְּדִינֵיהּ, עַד לָא יִנָּתְנוּן לֵיהּ, וּמַה דְּנָפִיק מִבֵּי מַלְכָּא וְאִתְיְיהִיב לֵיהּ לְבַר נָשׁ, בֵּין דְּזָכֵי, בֵּין דְּלָא זָכֵי - אִתְיְיהִיב מִיָּד, וְדָא הוּא עֵץ ׳חַיִים תַּאֲוָה בָאָה׳.
תוחלת ממושכה זה יעקב - ובנימין שדיוקנו כרחל בא מהר
דָּבָר אַחֵר ׳תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה׳ - זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנִּמְשְׁכָה לוֹ הַתּוֹחֶלֶת שֶׁל יוֹסֵף עַד לִזְמַן אָרֹךְ. ׳וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה׳ - זֶה הוּא בִּנְיָמִין, שֶׁהֲרֵי מִזְּמַן שֶׁבִּקֵּשׁ אוֹתוֹ יוֹסֵף עַד אוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוּא בָּא אֵלָיו לֹא הָיָה אֶלָּא זְמַן מוּעָט, שֶׁאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא נִמְשַׁךְ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ׳ - מַה זֶּה ׳בֶּן אִמּוֹ׳? שֶׁדְּיוֹקָן אִמּוֹ הָיְתָה בּוֹ, וְהָיְתָה דוֹמָה דְמוּתוֹ לִדְיוֹקַן רָחֵל, מִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ׳.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר, ׳תּוֹחֶלֶת מְמוּשָׁכָה׳ - דָּא יַעֲקֹב, דְּאִתְמַשְּׁכָא לֵיהּ תּוֹחַלְתָּא דְיוֹסֵף עַד זְמַן אָרִיךְ. ׳וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה׳ - דָּא הוּא בִּנְיָמִן, דְּהָא מִזִּמְנָא דְּתָבַע לֵיהּ יוֹסֵף, עַד הַהוּא זִמְנָא דְּאָתָא לְגַבֵּיהּ, לָא הֲוָה אֶלָּא זִמְנָא זְעֵיר, דְּלָא אִתְמַשְּׁכָא הַהוּא זִמְנָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ׳ - מַאי ׳בֶּן אִמּוֹ׳. דְּדִיוּקְנֵיהּ דְּאִמֵּיהּ הֲוָה בֵּיהּ, וְהֲוָה דָמֵי דִּיוּקְנֵיהּ לְדִיוּקְנָא דְּרָחֵל, בְגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִן אָחִיו בֶּן אִמּוֹ׳.
ראיית יוסף בבנימין ברוח הקודש - חלקו במקדש עם יהודה
רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, וַהֲרֵי כָּתוּב בָּרִאשׁוֹנָה ׳וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין׳ (בראשית מג, טז) - וְכָאן כָּתוּב ׳וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו׳ - אֵיזוֹ רְאִיָּה רָאָה? אֶלָּא רָאָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֶת בִּנְיָמִין שֶׁחֶלְקוֹ הָיָה עִמָּהֶם בָּאָרֶץ, וּבְחֶלְקָם שֶׁל בִּנְיָמִין וִיהוּדָה תִּשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה, שֶׁהֲרֵי רָאָה אֶת יְהוּדָה ׳וְאֶת בִּנְיָמִין׳ שֶׁבְּחֶלְקָם יִהְיֶה הַמִּקְדָּשׁ. וְזֶהוּ ׳וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין׳ - רָאָה אוֹתוֹ עִמָּהֶם, וְאֶת יוֹסֵף שֶׁהָיָה אָחִיו לֹא רָאָה עִמָּהֶם בְּאוֹתוֹ הַחֵלֶק. אַף כָּאן, ׳וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ׳ (בראשית מג, כט) - מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? ׳וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה׳.
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, וְהָא כְּתִיב בְּקַדְמִיתָא, ׳וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִן׳ (בראשית מג, טז) - וְהַשְׁתָּא כְּתִיב, ׳וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו׳ - מַאי רְאִיָה הָכָא. אֶלָּא חָמָא בְּרוּחָא דְקוּדְשָׁא לְבִנְיָמִן, דְּחוּלָקֵיהּ הֲוָה עִמְּהוֹן בְּאַרְעָא, וּבְחוּלָקֵיהּ דְּבִנְיָמִן וִיהוּדָה תִּשְׁרֵי שְׁכִינְתָא, דְּהָא חָמָא לֵיהּ לִיהוּדָה וּבִנְיָמִן, דִּבְחוּלְקֵהוֹן הֲוָה מַקְדְּשָׁא. וְדָא הוּא ׳וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִן׳ - לֵיהּ חָמָא עִמְּהוֹן, וְיוֹסֵף דְּהֲוָה אֲחוּהָ לָא חָמָא עִמְּהוֹן בְּהַהוּא חוּלָקָא. אוּף הָכָא, ׳וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ׳ (בראשית מג, כט) - מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ. ׳וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה׳.
מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן - הַכֹּהֲנִים מוֹסְרִים אֶת הַמַּפְתְּחוֹת בְּחֻרְבַּן הַמִּקְדָּשׁ
רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, ׳מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת׳ (ישעיהו כב, א) - בֹּא רְאֵה, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, בִּזְמַן שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהָיוּ שׂוֹרְפִים אוֹתוֹ בָאֵשׁ, עָלוּ כָּל אוֹתָם הַכֹּהֲנִים עַל כָּתְלֵי (נ"א: גַּגּוֹת) הַמִּקְדָּשׁ, וְכָל הַמַּפְתְּחוֹת בִּידֵיהֶם, וְאָמְרוּ: עַד כָּאן הָיִינוּ גִזְבָּרִים שֶׁלְּךְ. מִכָּאן וְאֵילָךְ טֹל אֶת שֶׁלְּךְ.
בלשון הזוהר
רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאֲמַר, ׳מַשָּׂא גֵיא חִזָּיוֹן מַה לָּךְ אֵיפֹה כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת׳ (ישעיהו כב, א) - תָּא חֲזֵי, הָא אוּקְמוּהָ בְּזִמְנָא דְּאִתְחָרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא, וְהָיוּ מוֹקְדִין לֵיהּ בְּנוּרָא, סְלִיקוּ כָּל אִינוּן כַּהֲנֵי עַל כּוֹתְלֵיהוֹן (נ"א: גגיהון) דְּמַקְדְּשָׁא, וְכָל מַפְתֵּחִין בִּידַיְיהוּ, וְאָמְרוּ: עַד הָכָא הֲוֵינָא גִזְבָּרִין דִּילָךְ. מִכָּאן וָאֵילָךְ טוֹל דִּילָךְ.
גיא חזיון היא השכינה - מקור יניקת כל הנבואות
אֲבָל בֹּא רְאֵה, ׳גֵּיא חִזָּיוֹן׳ - זוֹ הַשְּׁכִינָה שֶׁהָיְתָה בַּמִּקְדָּשׁ, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם מִמֶּנָּה הָיוּ יוֹנְקִים יְנִיקַת הַנְּבוּאָה. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים הָיוּ מִתְנַבְּאִים מִמָּקוֹם אַחֵר - מִתּוֹכָהּ הָיוּ יוֹנְקִים אֶת נְבוּאָתָם, וְעַל כֵּן הִיא נִקְרֵאת ׳גֵּיא חִזָּיוֹן׳. ׳חִזָּיוֹן׳, הִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ שֶׁהוּא הַמַּרְאֶה שֶׁל כָּל הַגְּוָנִים הָעֶלְיוֹנִים.
בלשון הזוהר
אֲבָל תָּא חֲזֵי, ׳גֵּיא חִזָּיוֹן׳ - דָּא שְׁכִינְתָּא דְּהֲוַת בְּמַקְדְּשָׁא, וְכָל בְּנֵי עַלְמָא, מִינָהּ הֲווּ יָנְקִין יְנִיקוּ דִּנְבוּאָה. דְּאַף עַל גַּב דְּכָל נְבִיאִין, קָא הֲווּ מִתְנַבְּאִין מֵאֲתַר אָחֳרָא - מִגַּוָּוהּ הֲווּ יָנְקִין נְבוּאַתְהוֹן, וְעַל דָּא אִתְקְרֵי אִיהִי ׳גֵּיא חִזָּיוֹן׳. ׳חִזָּיוֹן׳, הָא אוּקְמוּהָ, דְאִיהוּ חֵיזוּ דְּכָל גְּוָונִין עִלָּאִין.
עליית השכינה לגגות - בכייתה על ישראל שגלו כרחל מבכה
׳מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת׳ (ישעיה כב, א) - שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁנֶּחֱרַב הַמִּקְדָּשׁ, הַשְּׁכִינָה בָּאָה וְעָלְתָה לְכָל אוֹתָם הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיָה בָהֶם מְדוֹרָהּ בָּרִאשׁוֹנָה, וְהָיְתָה בּוֹכָה עַל בֵּית מְדוֹרָהּ, וְעַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָלְכוּ לַגָּלוּת, וְעַל כָּל אוֹתָם הַחֲסִידִים וְהַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ שָׁם וְנֶאֶבְדוּ. וּמִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳כֹּה אָמַר יהו"ה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר׳ (ירמיה לא, טו). וְאָז הקב"ה שׁוֹאֵל אֶת הַשְּׁכִינָה וְאוֹמֵר לָהּ: ׳מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת׳. מַה זֶּה ׳כֻּלָּךְ׳, שֶׁהֲרֵי כִּי עָלִית זֶה מַסְפִּיק. מַה זֶּה ׳כֻּלָּךְ׳? לְהַכְלִיל עִמָּהּ כָּל הַצְּבָאוֹת וְהַמֶּרְכָּבוֹת הָאֲחֵרִים שֶׁכֻּלָּם בָּכוּ עִמָּהּ עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
בלשון הזוהר
׳מַה לָּךְ אֵיפֹה כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת׳ (ישעיה כב, א) - דְּהָא כַּד אִתְחָרַב מַקְדְּשָׁא, שְׁכִינְתָּא אָתָאת, וּסְלִיקַת בְּכָל אִינוּן אַתְרִין, דְּהֲוָה מְדוֹרָהּ בְּהוּ בְּקַדְמִיתָא, וַהֲוַת בָּכַת עַל בֵּית מְדוֹרָהּ, וְעַל יִשְׂרָאֵל דְּאֲזְלוּ בְּגָלוּתָא, וְעַל כָּל אִינוּן צַדִּיקֵי וַחֲסִידֵי דְּהֲווּ תַּמָּן וְאִתְאֲבִידוּ. וּמְנָלָן, דִּכְתִיב, ׳כֹּה אָמַר יהו"ה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ וְהָא אִתְּמָר׳ (ירמיהו לא, טו). וּכְדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁאִיל לָהּ לִשְׁכִינְתָּא, וְאָמַר לָהּ: ׳מַה לָּךְ אֵיפֹה כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת׳. מַהוּ ׳כֻּלָּךְ׳, דְּהָא כִּי עָלִית סַגְיָא, מַהוּ ׳כֻּלָּךְ׳. לְאַכְלָלָא בַּהֲדָהּ כָּל חֵילִין וְכָל רְתִיכִין אָחֳרָנִין, דְּכֻלְּהוּ בְּכוּ עִמָּהּ עַל חֻרְבַּן בֵּי מַקְדְּשָׁא.
תשובת השכינה לקב"ה - צער גלות בניה ושריפת המקדש
וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳מַה לָּךְ אֵפוֹא׳ (ישעיה כב, א). אָמְרָה לְפָנָיו: וְכִי בָּנַי בַּגָּלוּת, וְהַמִּקְדָּשׁ נִשְׂרַף, וַאֲנִי מַה לִּי כָּאן? הִתְחִילָה וְאוֹמֶרֶת, ׳תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה׳ (ישעיה כב, ב) - ׳עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי וְגוֹ'׳. וְהִנֵּה בֵּאַרְנוּ, שהקב"ה אָמַר לָהּ ׳כֹּה אָמַר יהו"ה מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְגוֹ'׳ (ירמיה לא, טז).
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ, ׳מַה לָּךְ אֵיפֹה׳ (ישעיה כב, א). אָמְרָה קַמֵּיהּ: וְכִי בָּנַי בְּגָלוּתָא, וּמַקְדְּשָׁא אִתּוֹקְדָא, וְאֲנָא מַה לִּי הָכָא. שָׁרִיאַת וְאֲמְרַת, ׳תְּשׁוּאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה חֲלָלַיִךְ לא חַלְלֵי חֶרֶב וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה׳ (ישעיהו כב, ב). עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי וְגו'. וְהָא אוֹקִימְנָא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לָהּ, ׳כֹּה אָמַר יהו"ה מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְגו'׳ (ירמיהו לא, טז).
ימי המקדש הקיים - ברכות ושמחות שלא פסקו יום
וּבֹא וּרְאֵה, מִיּוֹם שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לֹא הָיָה יוֹם שֶׁלֹּא נִמְצְאוּ בוֹ קְלָלוֹת, מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, הָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִים עֲבוֹדוֹת וּמַקְרִיבִים עוֹלוֹת וְקָרְבָּנוֹת, וְהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ עֲלֵיהֶם כְּמוֹ אֵם שֶׁרוֹבֶצֶת עַל בָּנֶיהָ, וְהָיוּ כָּל הַפָּנִים מְאִירוֹת, עַד שֶׁנִּמְצְאוּ בְרָכוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְלֹא הָיָה יוֹם שֶׁלֹּא נִמְצְאוּ בוֹ בְּרָכוֹת וּשְׂמָחוֹת, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִים לָבֶטַח בָּאָרֶץ, וְכָל הָעוֹלָם הָיָה נִזּוֹן בִּגְלָלָם. עַכְשָׁו שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהַשְּׁכִינָה עִמָּהֶם בַּגָּלוּת, אֵין לְךָ יוֹם שֶׁלֹּא נִמְצָאִים בּוֹ קְלָלוֹת, וְהָעוֹלָם מְקֻלָּל, וְאֵין נִמְצָאוֹת שְׂמָחוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, מִיּוֹמָא דְּאִתְחָרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא, לָא הֲוָה יוֹמָא דְּלָא אִשְׁתַּכַּח בֵּיהּ לְוָוטִין, בְּגִין דְּכַד בֵּי מַקְדְּשָׁא הֲוָה קַיָּים, הֲווּ יִשְׂרָאֵל פָּלְחִין פּוּלְחָנִין וְקָרְבִין עִלַּוָּון וְקָרְבָּנִין, וּשְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא בְּבֵי מַקְדְּשָׁא עֲלַיְיהוּ, כְּאִמָּא דִּרְבִיעָא עַל בְּנַיָיא, וְהֲווּ כָּל אַנְפִּין נְהִירִין, עַד דְּאִשְׁתַּכָּחוּ בִּרְכָאן לְעֵילָא וְתַתָּא, וְלָא הֲוָה יוֹמָא, דְּלָא אִשְׁתַּכַּח בֵּיהּ בִּרְכָאן וְחֶדְוָון, וְהֲווּ יִשְׂרָאֵל שָׁרָאן לְרָחֲצָן בְּאַרְעָא, וְכָל עַלְמָא הֲוָה אִתְּזָן בְּגִינַיְיהוּ. הַשְׁתָּא דְּאִתְחָרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא, וּשְׁכִינְתָּא עִמְּהוֹן בְּגָלוּתָא, לֵית לָךְ יוֹמָא דְּלָא אִשְׁתַּכַּח בֵּיהּ לְוָוטִין, וְעַלְמָא אִתְלַטְיָא, וְחֶדְוָון לָא אִשְׁתַּכָּחוּ לְעֵילָא וְתַתָּא.
עתיד תקומת כנסת ישראל - שמחה אחר בכי כבתחילה
וְעָתִיד הקב"ה לְהָקִים אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִן הֶעָפָר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וּלְשַׂמֵּחַ אֶת הָעוֹלָם בַּכֹּל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי וְגוֹ'׳ (ישעיה נו, ז). וְכָתוּב ׳בִּבְכִי יָבאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם׳ (ירמיה לא, ט). כְּמוֹ שֶׁבַּהַתְחָלָה, שֶׁכָּתוּב ׳בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ׳ (איכה א, ב). כָּךְ גַּם כֵּן לְאַחַר כָּךְ בִּבְכִי יַחְזְרוּ, שֶׁכָּתוּב ׳בִּבְכִי יָבאוּ וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
וְזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאֲקַמָא לָהּ לִכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַפְרָא, כְּמָה דְאִתְּמָר, וּלְמֶחֱדֵי עַלְמָא בְּכֹלָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי וְגו'׳ (ישעיהו נו, ז). וּכְתִיב, ׳בִּבְכִי יָבוֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם׳ (ירמיהו לא, ט). כְּמָה דִּבְקַדְמִּיתָא, דִּכְתִיב, בָּכֹה ׳תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחיָהּ׳ (איכה א, ב). הָכִי נָמֵי לְבָתַר, בִּבְכִי יִתְהַדְּרוּן, דִּכְתִיב, ׳בִּבְכִי יָבֹאוּ וְגו'׳.
׳הבקר אור והאנשים שלחו׳
אור אברהם ושמש הגנוזה העתידה להאיר לישראל
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.