כל ימי זוב טמאתה - הרשעים מטמאים עצמם ומקדש ה ולעתיד יעביר הקבה רוח הטמאה
מצורע · ואשה כי יזוב זוב דמה - סוד יום הדין הקדום לבריאת העולם וחרב לה מלאה דם · מאמר 8 · פיסקה 5 · דף נד ע"א
לשון הזוהר
׳כָּל יְמֵי זוֹב טוּמְאָתָהּ׳ - מַהוּ ׳כָּל יְמֵי זוֹב טוּמְאָתָהּ׳. אֶלָּא חַיָּיבַיָּא מְסָאֲבִין בְּחוֹבֵיהוֹן לְגַרְמֵיהוֹן, וּמְסָאֲבִין לַאֲתַר אָחֳרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳כִּי אֶת מִקְדַּשׁ יהו"ה טִמֵּא׳ (במדבר יט, כ) - וְאִתְּעַר רוּחַ מִסְאֲבָא עָלַיְיהוּ. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַכְּאָה לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל וּלְאַעְבְּרָא לְהַהוּא רוּחָא מִסְאֲבָא מֵעָלְמָא. דִּכְתִּיב, ׳לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא׳ (ישעיהו נב, א) - וּכְתִיב ׳וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ׳ (זכריה יג, ב) - ׳מִן הָאָרֶץ׳ וַדַּאי. (מאן דאתי לאסתאבא מסאבין ליה ודאי)
תרגום
׳כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ׳ (ויקרא טו, כה) - מַה זֶּה ׳כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ׳? אֶלָּא שֶׁהָרְשָׁעִים מְטַמְּאִים אֶת עַצְמָם בַּחֲטָאֵיהֶם וּמְטַמְּאִים מָקוֹם אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי אֶת מִקְדַּשׁ ה' טִמֵּא׳ (במדבר יט, כ) - וּמְעוֹרְרִים רוּחַ טֻמְאָה עֲלֵיהֶם. וְלֶעָתִיד לָבֹא עָתִיד הקב"ה לְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהַעֲבִיר אֶת אוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה מִן הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב ׳לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא׳ - וְכָתוּב ׳וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ׳ - מִן הָאָרֶץ וַדַּאי. (מִי שֶׁבָּא לְהִטָּמֵא, מְטַמְּאִים אוֹתוֹ וַדַּאי).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳כל ימי זוב טומאתה׳ - מהו ׳כל ימי זוב טומאתה׳. אלא חייביא מסאבין בחוביהון לגרמיהון, ומסאבין לאתר אחרא, כמה דאת אמר, ׳כי את מקדש יהו"ה טמא׳ (במדבר יט, כ) - ואתער רוח מסאבא עלייהו. ולזמנא דאתי, זמין קודשא בריך הוא לדכאה להו לישראל ולאעברא לההוא רוחא מסאבא מעלמא. דכתיב, ׳לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא׳ (ישעיהו נב, א) - וכתיב ׳ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ׳ (זכריה יג, ב) - ׳מן הארץ׳ ודאי. (מאן דאתי לאסתאבא מסאבין ליה ודאי)
התרגום: ׳כל ימי זוב טמאתה׳ (ויקרא טו, כה) - מה זה ׳כל ימי זוב טמאתה׳? אלא שהרשעים מטמאים את עצמם בחטאיהם ומטמאים מקום אחר, כמו שנאמר ׳כי את מקדש ה' טמא׳ (במדבר יט, כ) - ומעוררים רוח טמאה עליהם. ולעתיד לבא עתיד הקב"ה לטהר את ישראל ולהעביר את אותה רוח טמאה מן העולם, שכתוב ׳לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא׳ - וכתוב ׳ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ׳ - מן הארץ ודאי. (מי שבא להטמא, מטמאים אותו ודאי).
מן המפרשים
אור יקר: את מקדש ה׳ טמא כדפירשנו בספ״ר בשער נשמה, ואחר כך כשנפגם המקום משפיע הדין למטה בחצונים ומתפשטים ונאחזים באיש ההוא וזהו שאמר ואתעד.
הסולם: כל ימי זוב טומאתה: מהו, כל ימי זוב טומאתה. ומשיב, אלא הרשעים מטמאים את עצמם בעונותיהם, ומטמאים גם למקום אחר, כש״א, את מקדש ה׳ טמא. ונתעורר עליהם רוח הטומאה. ולעתיד לבא, עתיד הקב״ה לטהר את ישראל ולהעביר את רוח הטומאה ההוא מן…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: