לא אסף לקלל עוד - לא אתן תוספת לחרב אלא כמו שיכול העולם לסבל ליסרה ולא לכלות
מצורע · ואשה כי יזוב זוב דמה - סוד יום הדין הקדום לבריאת העולם וחרב לה מלאה דם · מאמר 8 · פיסקה 4 · דף נד ע"א
לשון הזוהר
כְּתִיב, ׳לֹא אוֹסִיף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם׳ (בראשית ח, כא) - מַהוּ לֹא אוֹסִיף. אֶלָּא, לָא אֶתֵּן עוֹד תּוֹסֶפֶת לְהַהוּא חֶרֶב, אֶלָּא כְּגַוְונָא דְּיָכִיל עָלְמָא לְמִסְבַּל. וְהָא כְּתִיב וְיָסַפְתִּי. אֶלָּא לְיַסְּרָה כְּתִיב, וְלָא לְשֵׁיצָאָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אוֹ כִּי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ׳.
תרגום
כָּתוּב, ׳לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם׳ (בראשית ח, כא) - מַה זֶּה לֹא אֹסִף? אֶלָּא, לֹא אֶתֵּן עוֹד תּוֹסֶפֶת לְאוֹתָהּ חֶרֶב, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁיָּכוֹל הָעוֹלָם לִסְבֹּל. וַהֲרֵי כָּתוּב וְיָסַפְתִּי? אֶלָא כָּתוּב לְיַסְּרָה, וְלֹא לְכַלּוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אוֹ כִּי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ׳ (ויקרא טו, כה).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כתיב, ׳לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם׳ (בראשית ח, כא) - מהו לא אוסיף. אלא, לא אתן עוד תוספת לההוא חרב, אלא כגוונא דיכיל עלמא למסבל. והא כתיב ויספתי. אלא ליסרה כתיב, ולא לשיצאה. הדא הוא דכתיב, ׳או כי תזוב על נדתה׳.
התרגום: כתוב, ׳לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם׳ (בראשית ח, כא) - מה זה לא אסף? אלא, לא אתן עוד תוספת לאותה חרב, אלא כמו שיכול העולם לסבל. והרי כתוב ויספתי? אלא כתוב ליסרה, ולא לכלות. זהו שכתוב ׳או כי תזוב על נדתה׳ (ויקרא טו, כה).
מן המפרשים
אור החמה: הה"ד או כי תזוב על נדתה וגומר פי' יר' תוספת על הדין הנהוג אבל לא לכלות ח"ו. זוב טומאתה וגומר פי' היאך שייך תמן טומאה דלה ותירץ אלא חייביא וגומר דהיינו הפגם שפוגמין שם הרשעים ומטמאין מקדש ה' כדמסיק וסדר הענין הוא כי תחלה הרשעים…
הסולם: כתיב לא אוסיף וגו׳: כתוב, לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. מהו, לא אוסיף. אלא, פירושו, לא אתן עוד תוספת דינים לחרב הזו, שהיא המלכות, אלא באפן שיוכל העולם לסבול. שואל, והרי כתוב ויספתי, הרי שנותן תוספות דינים למלכות.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: