ואשה כי יזוב זוב דמה
סוד יום הדין הקדום לבריאת העולם וחרב לה מלאה דם
הנה יום בא לה - כבר בא טרם שנברא העולם והוא היום שיעשה דין לרשעים
׳וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ וְגוֹ'׳ (ויקרא טו, כה). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳הִנֵּה יוֹם בָּא לַה' וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ׳ (זכריה יד, א) - הַפָּסוּק הַזֶּה כָּךְ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת: ׳הִנֵּה יוֹם׳ יָבֹא. מַה זֶּה ׳הִנֵּה יוֹם בָּא׳? אֶלָּא שֶׁכְּבָר בָּא טֶרֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְהוּא הַיּוֹם שֶׁבּוֹ יַעֲשֶׂה דִּין לָרְשָׁעִים, וְהוּא הַיּוֹם שֶׁבּוֹ יִפָּרַע הקב"ה מֵאוֹתָם שֶׁהֵצִיקוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל. הַיּוֹם הַזֶּה בָּא וְעוֹמֵד לִפְנֵי הקב"ה, וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת דִּין וּלְכַלּוֹת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְנִתֶּנֶת לוֹ רְשׁוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם) ׳וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל׳ יְרוּשָׁלם לַמִּלְחָמָה וְגוֹ'.
בלשון הזוהר
׳וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ וְגוֹ'׳ (ויקרא ט", ז). - רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳הִנֵּה יוֹם בָּא לַיהו"ה וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ׳ (זכריה יד, א) - הַאי קְרָא הָכִי מִבָּעֵי לֵיהּ: ׳הִנֵּה יוֹם׳ יָבֹא. מַאי, ׳הִנֵּה יוֹם בָּא׳. אֶלָּא שֶׁכְּבָר בָּא, עַד לָא אִבְרֵי עָלְמָא, וְהוּא יוֹם דְּבֵיהּ יַעְבִיד דִּינָא לְחַיָּיבַיָּא. וְהוּא יוֹם דְּבֵיהּ יִתְפְּרַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵאִינּוּן דְּעָקוּן לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. הַאי ׳יוֹם בָּא׳ וְקָאִים קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְתָבַע מִנֵּיהּ לְמֶעְבַּד דִּינָא וּלְשֵׁצָאָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְאִתְיְהִיב לֵיהּ רְשׁוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל׳ (זכריה יד, ב) יְרוּשָׁלַם לַמִּלְחָמָה וְגוֹ'.
שני ימים להקבה אחד שרוי עמו ואחד בא לפניו ובהם עורך קרבות עם הכל
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, שְׁנֵי יָמִים הֵם להקב"ה, אֶחָד שָׁרוּי עִמּוֹ, וְאֶחָד בָּא לְפָנָיו, וּבְאֵלּוּ עוֹשֶׂה הקב"ה קְרָבוֹת עִם הַכֹּל. וּכְשֶׁבָּא הַיּוֹם הַזֶּה לַעֲרֹךְ קְרָב, הוּא מִזְדַּוֵּג עִם אוֹתוֹ יוֹם אַחֵר, וְנוֹטֵל כְּלֵי זַיִן עַל כְּלֵי זֵינוֹ, וְעוֹרֵךְ קְרָב בְּכֻלָּם, בְּאוֹתָם רָמִים וּנְמוּכִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי יוֹם לַה' צְבָאוֹת עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל׳ (ישעיה ב, יב).
בלשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק אָמַר, תְּרֵין יוֹמִין אִינּוּן לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, חַד שָׁארֵי עִמֵּיהּ, וְחַד אָתֵי לְקַמֵּיהּ, וּבְאִלֵּין עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קְרָבִין בְּכֹלָּא. וְכַד הַאי יוֹמָא, אָתֵי לְאַגָּחָא קְרָבָא, אִזְדְּוַּוג בְּהַהוּא יוֹמָא אָחֳרָא, וְנָטִיל זַיְינִין עַל זַיְינֵיהּ, וְאָגַח קְרָבָא בְּכֹלָּא, בְּאִינּוּן רָאמִין וּנְמוּכִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כִּי יוֹם לַיהו"ה צְבָאוֹת, עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל׳ (ישעיהו ב, יב).
ואשה כי יזוב זוב דמה - זו חרב לה מלאה דם שהרשעים מקדימים הפורענות בחטאיהם
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, ׳וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ וְגוֹ'׳ (ויקרא טו, כה). הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב, ׳חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם׳ (שם לד, ו) - ׳מָלְאָה דָם׳ וַדַּאי, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים׳. ׳בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ׳ - הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּשְׁקֹד ה' עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ׳ (דניאל ט, יד) - שֶׁשָּׁנִינוּ, הקב"ה מַקְדִּים פֻּרְעָנוּת לָעוֹלָם, וְהָרְשָׁעִים מַקְדִּימִים אֶת הַפֻּרְעָנוּת בַּחֲטָאֵיהֶם לָבֹא לָעוֹלָם. ׳אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ׳ - הַיְנוּ ׳וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם׳ (ויקרא כו, יח). מַה זֶּה ׳וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה׳? אוֹסִיף דִּין עַל דִּין וְאֶתֵּן דָּם עַל דָּם יוֹתֵר עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּאוֹתָהּ ׳הַחֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם׳.
בלשון הזוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, ׳וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ וְגוֹ'׳ (ויקרא טו, כה). - הַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳חֶרֶב לַיהו"ה מָלְאָה דָם׳ (ישעיהו לד, ו) - ׳מָלְאָה דָם׳ וַדַּאי, דִּכְתִּיב ׳כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים׳. ׳בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ׳ - הַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳וַיּשְׁקוֹד יהו"ה עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ׳ (דניאל ט, יד) - דְּתָנֵינָן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַקְדִּים פּוּרְעָנוּתָא לְעָלְמָא, חַיָּיבַיָּא מְקַדְּמִין פּוּרְעָנוּתָא בְּחוֹבֵיהוֹן לְמֵיתֵי לְעָלְמָא. ׳אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ׳ - הַיְינוּ ׳וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם׳ (ויקרא כו, יח). מַהוּ ׳וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה׳. אוֹסִיף דִּינָא עַל דִּינָא, וְאֶתֵּן דָּמָא עַל דָּמָא, יַתִּיר עַל מַה דְּאִית בְּהַהוּא ׳חֶרֶב לַיהו"ה מָלְאָה דָם׳.
לא אסף לקלל עוד - לא אתן תוספת לחרב אלא כמו שיכול העולם לסבל ליסרה ולא לכלות
כָּתוּב, ׳לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם׳ (בראשית ח, כא) - מַה זֶּה לֹא אֹסִף? אֶלָּא, לֹא אֶתֵּן עוֹד תּוֹסֶפֶת לְאוֹתָהּ חֶרֶב, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁיָּכוֹל הָעוֹלָם לִסְבֹּל. וַהֲרֵי כָּתוּב וְיָסַפְתִּי? אֶלָא כָּתוּב לְיַסְּרָה, וְלֹא לְכַלּוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ׳ (ויקרא טו, כה).
בלשון הזוהר
כְּתִיב, ׳לֹא אוֹסִיף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם׳ (בראשית ח, כא) - מַהוּ לֹא אוֹסִיף. אֶלָּא, לָא אֶתֵּן עוֹד תּוֹסֶפֶת לְהַהוּא חֶרֶב, אֶלָּא כְּגַוְונָא דְּיָכִיל עָלְמָא לְמִסְבַּל. וְהָא כְּתִיב וְיָסַפְתִּי. אֶלָּא לְיַסְּרָה כְּתִיב, וְלָא לְשֵׁיצָאָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אוֹ כִּי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ׳.
כל ימי זוב טמאתה - הרשעים מטמאים עצמם ומקדש ה ולעתיד יעביר הקבה רוח הטמאה
׳כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ׳ (ויקרא טו, כה) - מַה זֶּה ׳כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ׳? אֶלָּא שֶׁהָרְשָׁעִים מְטַמְּאִים אֶת עַצְמָם בַּחֲטָאֵיהֶם וּמְטַמְּאִים מָקוֹם אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי אֶת מִקְדַּשׁ ה' טִמֵּא׳ (במדבר יט, כ) - וּמְעוֹרְרִים רוּחַ טֻמְאָה עֲלֵיהֶם. וְלֶעָתִיד לָבֹא עָתִיד הקב"ה לְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהַעֲבִיר אֶת אוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה מִן הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב ׳לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא׳ - וְכָתוּב ׳וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ׳ - מִן הָאָרֶץ וַדַּאי. (מִי שֶׁבָּא לְהִטָּמֵא, מְטַמְּאִים אוֹתוֹ וַדַּאי).
בלשון הזוהר
׳כָּל יְמֵי זוֹב טוּמְאָתָהּ׳ (ויקרא טו, כה) - מַהוּ ׳כָּל יְמֵי זוֹב טוּמְאָתָהּ׳. אֶלָּא חַיָּיבַיָּא מְסָאֲבִין בְּחוֹבֵיהוֹן לְגַרְמֵיהוֹן, וּמְסָאֲבִין לַאֲתַר אָחֳרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳כִּי אֶת מִקְדַּשׁ יהו"ה טִמֵּא׳ (במדבר יט, כ) - וְאִתְּעַר רוּחַ מִסְאֲבָא עָלַיְיהוּ. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַכְּאָה לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל וּלְאַעְבְּרָא לְהַהוּא רוּחָא מִסְאֲבָא מֵעָלְמָא. דִּכְתִּיב, ׳לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא׳ (ישעיהו נב, א) - וּכְתִיב ׳וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ׳ (זכריה יג, ב) - ׳מִן הָאָרֶץ׳ וַדַּאי. (מאן דאתי לאסתאבא מסאבין ליה ודאי)
ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה
סוד ההתגלות בטוב וההסתר בדין
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.