ממלכת הזוהר › זוהר › לך לך › מאמר 9: ׳ויקח אברם את שרי אשתו׳ - מדרגות לך לך עד רמז השם הקדוש › פיסקה 4 (עט ע"ב)

׳ואת הנפש׳ - זכות המזכה את הרבים דבוקה בו

לך לך · ׳ויקח אברם את שרי אשתו׳ - מדרגות לך לך עד רמז השם הקדוש · מאמר 9 · פיסקה 4 · דף עט ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא אִי הֲוָה כְּתִיב ׳וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן׳ הֲוָה אֲמִינָא הָכִי, אֶלָּא ׳וְאֶת הַנֶּפֶשׁ׳ כְּתִיב, אֶת לְאַסְגָּאָה זְכוּתָא דְּכֻלְהוּ נַפְשָׁאן דְּהֲווּ אָזְלֵי עִמֵּיהּ, דְּכָל מַאן דִּמְזַכֶּה לְאָחֳרָא הַהוּא זְכוּתָא תַּלְיָא בֵּיהּ וְלָא אַעֲדֵי מִנֵּיהּ, מְנָלָן דִּכְתִיב ׳וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן׳, זְכוּתָא דְּאִנּוּן נַפְשָׁן הֲוָה אָזִיל עִמֵּיהּ דְּאַבְרָהָם. לֶךְ לְךָ.

תרגום

אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, אִם הָיָה כָּתוּב וְהַנֶּפֶשׁ ׳אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן׳ (בראשית יב, ה) - הָיִיתִי אוֹמֵר כָּךְ. אֶלָּא כָתוּב ׳וְאֶת הַנֶּפֶשׁ׳ - אֶת - לְרַבּוֹת אֶת הַזְּכוּת שֶׁל כָּל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהָיוּ הוֹלְכוֹת עִמּוֹ. שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּזַכֶּה אֶת הָאַחֵר, אוֹתָהּ הַזְּכוּת תְּלוּיָה בּוֹ וְלֹא זָזָה מִמֶּנּוּ. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן׳ - הַזְּכוּת שֶׁל אוֹתָן הַנְּפָשׁוֹת הָיְתָה הוֹלֶכֶת עִם אַבְרָהָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ליה רבי אבא אי הוה כתיב ׳והנפש אשר עשו בחרן׳ הוה אמינא הכי, אלא ׳ואת הנפש׳ כתיב, את לאסגאה זכותא דכלהו נפשאן דהוו אזלי עמיה, דכל מאן דמזכה לאחרא ההוא זכותא תליא ביה ולא אעדי מניה, מנלן דכתיב ׳ואת הנפש אשר עשו בחרן׳, זכותא דאנון נפשן הוה אזיל עמיה דאברהם. לך לך.

התרגום: אמר לו רבי אבא, אם היה כתוב והנפש ׳אשר עשו בחרן׳ (בראשית יב, ה) - הייתי אומר כך. אלא כתוב ׳ואת הנפש׳ - את - לרבות את הזכות של כל הנפשות שהיו הולכות עמו. שכל מי שמזכה את האחר, אותה הזכות תלויה בו ולא זזה ממנו. מנין לנו? שכתוב ׳ואת הנפש אשר עשו בחרן׳ - הזכות של אותן הנפשות היתה הולכת עם אברהם.

מן המפרשים

כתם פז: א"ל רבי אבא אי כתיב והנפש אשר עשו בחרן היה משמע שהוציא עמו הנפשות אשר עשה כלם כי מלת נפש כוללת גם לרבים ע"ד כל הנפש הבאה ליעקב וכו' אמנם ריבה הכתוב באמרו ואת הנפש כי כל אתין רבויין ומהו אשר ירבה הכתוב עם הנפש וכי יש דבר אחר…

אור החמה: א"ל ר' אבא אי הוה כתיב וגו' הוה אמינא הכי דלא אתא קרא אלא לאשמועינן דאזלו עמיה גרים אבל השתא דכתיב ואת יש לנו לרבות שגם זכותם של אותם שלא הלכו עמו הלך עמו. וז"ש את לאסגאה נוסף על הגרים עצמם: מנלן דכתיב ואת הנפש. תימה שהוא…

הסולם: אמר ליה ר' אבא וכו': א"ל ר"א, אם היה כתוב והנפש אשר עשו בחרן , היתי אומר כן, שמפאת הרבוי שלהם לא היה מתירא לעבור בארץ. אלא, ואת הנפש כתוב, המלה את באה לרבות, זכותן של כל אלו הנפשות שהיו הולכות עמו. וע"כ עבר אברהם בארץ בלי פחד.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: