ממלכת הזוהר › זוהר › לך לך › מאמר 7: ׳לך לך מארצך וממולדתך׳ - סוד יציאת אברהם כמהלך הנשמה נגד הנחש › פיסקה 9 (עח ע"ב)

וילך אתו לוט - הנחש החוסם את עבודת הנשמה

לך לך · ׳לך לך מארצך וממולדתך׳ - סוד יציאת אברהם כמהלך הנשמה נגד הנחש · מאמר 7 · פיסקה 9 · דף עח ע"ב

לשון הזוהר

מִיָּד ׳וַיֵּלֶךָ אִתּוֹ לוֹט׳. דָּא אִיהוּ נָחָשׁ דְּאִתְּלַטְיָא וְאִתְּלַטְיָא עָלְמָא בְּגִינֵיהּ דְּאִיהוּ קָאִים לְפִּתְּחָא לְאַסְטָאָה לְגוּפָּא, וְלָא תִּפְּעוֹל נִשְׁמָתָּא פּוּלְחָנָא דְאִתְּפַּקְדַתּ עַד דְּיַעַבְרוּן עֲלָהּ בְּהַאי עָלְמָא י"ג שְׁנִין. דְּהָא מִתְּרֵיסַר שְׁנִין וּלְעֵילָא נִשְׁמָתָּא אִתְּעָרַתּ לְמִפְּלַח פּוּלְחָנָא דְאִתְּפַּקְדַתּ הֲדָא הוּא דִכְתִּיב, ׳וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה׳ - שֶׁבַע וְחָמֵשׁ תְּרֵיסַר אִנּוּן (וּתְרֵין עִלָּאִין עֲלַיְיהוּ אַרְבַּע סְרֵי אִנּוּן). וּכְדֵין אִתְּחֲזִיאַתּ נִשְׁמָתָּא בְּהַאי עָלְמָא, דְּאִיהִי אַתְּיָא ׳מֵחָמֵשׁ שָׁנִים׳ דְּאִנּוּן תּ"ק פַּרְסֵי דְּאִילָנָא דְחַיֵּי. ׳וְשִׁבְעִים שָׁנָה׳ - דָּא אִיהוּ הַהוּא אִילָנָא מַמָּשׁ דְּאִיהוּ שְׁבִיעָאָה לְדַרְגִּין וְשִׁבְעִין שָׁנָה אִתְּקְרֵי.

תרגום

מִיָּד ׳וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט׳ (בראשית יב, ד). זֶה הַנָּחָשׁ שֶׁהִתְקַלֵּל וְהִתְקַלֵּל הָעוֹלָם בִּגְלָלוֹ, שֶׁהוּא עוֹמֵד לַפֶּתַח לְהַסְטִין לַגּוּף, וְלֹא תִפְעַל הַנְּשָׁמָה עֲבוֹדָה שֶׁהִצְטַוְּתָה עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים. שֶׁהֲרֵי מִשְּׁנֵים עָשָׂר שָׁנִים וָמַעְלָה מִתְעוֹרֶרֶת הַנְּשָׁמָה לַעֲבֹד אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁהִצְטַוְּתָה. זֶהוּ שִּכָּתוּב, ׳ואַברָם בִּן חָמשּ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה׳ - שֶׁבַע וְחָמֵשׁ הֵם שְׁנֵים עָשָׂר (וּשְׁנֵי עֶלְיוֹנִים עֲלֵיהֶם אַרְבָּעָה עָשָׂר הֵם). וְאָז נִרְאֵית הַנְּשָׁמָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהִיא בָּאָה ׳מֵחָמֵשׁ שָׁנִים׳ שֶׁהֵם ת"ק פַּרְסוֹת שֶׁל עֵץ הַחַיִּים. ׳וְשִׁבְעִים שָׁנָה׳ - זֶהוּ אוֹתוֹ אִילָן מַמָּשׁ, שֶׁהוּא שְׁבִיעִי לַדְּרָגוֹת וְנִקְרָא ׳שִׁבְעִים שָׁנָה׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מיד ׳וילך אתו לוט׳. דא איהו נחש דאתלטיא ואתלטיא עלמא בגיניה דאיהו קאים לפתחא לאסטאה לגופא, ולא תפעול נשמתא פולחנא דאתפקדת עד דיעברון עלה בהאי עלמא י"ג שנין. דהא מתריסר שנין ולעילא נשמתא אתערת למפלח פולחנא דאתפקדת הדא הוא דכתיב, ׳ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה׳ - שבע וחמש תריסר אנון (ותרין עלאין עלייהו ארבע סרי אנון). וכדין אתחזיאת נשמתא בהאי עלמא, דאיהי אתיא ׳מחמש שנים׳ דאנון ת"ק פרסי דאילנא דחיי. ׳ושבעים שנה׳ - דא איהו ההוא אילנא ממש דאיהו שביעאה לדרגין ושבעין שנה אתקרי.

התרגום: מיד ׳וילך אתו לוט׳ (בראשית יב, ד). זה הנחש שהתקלל והתקלל העולם בגללו, שהוא עומד לפתח להסטין לגוף, ולא תפעל הנשמה עבודה שהצטותה עד שיעברו עליה בעולם הזה שלש עשרה שנים. שהרי משנים עשר שנים ומעלה מתעוררת הנשמה לעבד את העבודה שהצטותה. זהו שכתוב, ׳ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה׳ - שבע וחמש הם שנים עשר (ושני עליונים עליהם ארבעה עשר הם). ואז נראית הנשמה בעולם הזה, שהיא באה ׳מחמש שנים׳ שהם ת"ק פרסות של עץ החיים. ׳ושבעים שנה׳ - זהו אותו אילן ממש, שהוא שביעי לדרגות ונקרא ׳שבעים שנה׳.

מן המפרשים

יהל אור: דהא מתריסר וכו'. ר"ל לאחר י"ב בתחלת י"ג מתחלת הנשמה להתעורר ובסוף י"ג שנה נשלמת הנשמה וזהו שנחלקו בגמרא (נדה) תוך הפרק אם הוא כלפני הפרק או כלאחר הפרק. ור"ל לפרש הפסוק ואברהם בן חמש וכו' כמש"ו שהן י"ג: דאיהו שביעאה כו'. ר"ל…

אור החמה: וילך אברם וגו' דהא לא כתיב ויצא אברם דאלו הוה אמר הכי הוה משמע שיצא מארצו העקרית שהיא חרן כסבר' הראב"ע אלא וילך כד"א לך לך כלומר כבר התחלת ללכת סיים הליכתך והתרחק עוד מבית אביך ושייך ביה לשון הליכה שכבר יצאו מארצם העיקרי' שהיא…

רמ"א: ושבעים שנה ושבעים שנה כו'. עיין לעיל דף ט"ו (ח"א השמטות סי' כד דף רנז: והוא דרגא דצדק כו' כד אשתלימו שבעין שנין לקבל שבע דרגין) נתבאר כי העט' היא ע' שנים עולים לשבע שנים. ובלא הדיו פרצופים שהם עיקר האילן הם חמש, והוא 'פרסי…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: