שני הערלה באילן ובאדם - הכנעת הנחש ברצון הגוף
לך לך · ׳לך לך מארצך וממולדתך׳ - סוד יציאת אברהם כמהלך הנשמה נגד הנחש · מאמר 7 · פיסקה 11 · דף עט ע"א
לשון הזוהר
בְּאִילָנָא שָׁלְטָא עָרְלָה תְּלַתּ שְׁנִין. בְּבַר נָשׁ תְּלַתּ סָרֵי שְׁנִין דְּאִקְרוּן שְׁנֵי עָרְלָה. כֵּיוָן דְּאַעֲבָרוּ עַל גּוּפָּא אִנּוּן שְׁנִין וְאִתְּעַבְרַתּ (ד"א וְאִתְעָרַת) נִשְׁמָתָּא לְמִפְּלַח פּוּלְחָנָא קַדִּישָׁא, פְּקִידַתּ לְגוּפָּא לִרְעוּתָּא טָבָא, לִכְפּוֹף לְהַהוּא נָחָשׁ דְּהָא לָא יָכִיל לְשַׁלְטָאָה כְּמָה דְהַוִּי, דִּכְתִּיב ׳וַיִּקַּח אַבְרָם אֶתּ שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְגוֹ'׳ - (אַבְרָם דָּא י' ׳אֶת שָׂרַי׳ דָּא ה', י' דָּא נִשְׁמָתָא לְנִשְׁמָתָא וְהוּא זָכָר, ה' דָּא נִשְׁמָתָא דְנוּקְבָא). דָּא גּוּפָּא, דְּאִיהִי לְגַבֵּי נִשְׁמָתָּא כְּנוּקְבָא לְגַבֵּי דְכוּרָא. ׳וְאֶתּ לוֹט בֶּן אָחִיו׳ - דָּא (יֵצֶר הָרָע) נָחָשׁ דְּלָא אַעֲדֵי כָּל כָּךָ מִן גּוּפָּא, בְּגִין דְּבֵקוּתָּא דְּגוּפָּא לָא אַעֲדִיּוּ כָּל כָּךָ (זִמְנָא הַהוּא) מִנֵּיהּ. אֲבָל אִתְּעֲרוּתָּא דְנִשְׁמָתָּא אַלְקֵי לֵיהּ תָּדִיר וְאַתְּרֵי בֵּיהּ וְאוֹכַח לֵיהּ וְכָפִּיף לֵיהּ עַל כָּרְחֵיהּ וְלָא יָכִיל לְשַׁלְטָאָה.
תרגום
בָּאִילָן שׁוֹלֶטֶת עָרְלָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים. בָּאָדָם שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים שֶׁנִּקְרָאִים שְׁנֵי עָרְלָה. כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ עַל הַגּוּף אוֹתָן הַשָּׁנִים וְהִתְעַבְּרָה (ד"א והתעוררה) הַנְּשָׁמָה לַעֲבֹד אֶת עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, הִיא מְצַוָּה אֶת הַגּוּף לְרָצוֹן טוֹב, לְהַכְנִיעַ אֶת אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ שֶׁהִנֵּה לֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט כְּמוֹ שֶׁהָיָה, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְגוֹ'׳ (בראשית יב, ה) - (אַבְרָם זוֹ י', אֶת שָׂרַי זוֹ ה', י' זוֹ הַנְּשָׁמָה לַנְּשָׁמָה, וְהוּא זָכָר, ה' זוֹ הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַנּוּקְבָּא). זֶה הַגּוּף, שֶׁהוּא אֵצֶל הַנְּשָׁמָה כְּמוֹ נוּקְבָּא אֵצֶל הַזָּכָר. ׳וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו׳ - זֶה (יֵצֶר הָרָע) הַנָּחָשׁ שֶׁלֹּא זָז כָּל כָּךְ מִן הַגּוּף, מִשּׁוּם הַדְּבֵקוּת שֶׁל הַגּוּף לֹא כָּל כָּךְ זָזִים (הַזְּמַן הַהוּא) מִמֶּנּוּ. אֲבָל הִתְעוֹרְרוּת הַנְּשָׁמָה תָּמִיד מַלְקָה אוֹתוֹ וּמַתְרָה בּוֹ וּמוֹכִיחָה אוֹתוֹ וּמַכְנִיעָה אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, וְלֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: באילנא שלטא ערלה תלת שנין. בבר נש תלת סרי שנין דאקרון שני ערלה. כיון דאעברו על גופא אנון שנין ואתעברת (ד"א ואתערת) נשמתא למפלח פולחנא קדישא, פקידת לגופא לרעותא טבא, לכפוף לההוא נחש דהא לא יכיל לשלטאה כמה דהוי, דכתיב ׳ויקח אברם את שרי אשתו וגו'׳ - (אברם דא י' ׳את שרי׳ דא ה', י' דא נשמתא לנשמתא והוא זכר, ה' דא נשמתא דנוקבא). דא גופא, דאיהי לגבי נשמתא כנוקבא לגבי דכורא. ׳ואת לוט בן אחיו׳ - דא (יצר הרע) נחש דלא אעדי כל כך מן גופא, בגין דבקותא דגופא לא אעדיו כל כך (זמנא ההוא) מניה. אבל אתערותא דנשמתא אלקי ליה תדיר ואתרי ביה ואוכח ליה וכפיף ליה על כרחיה ולא יכיל לשלטאה.
התרגום: באילן שולטת ערלה שלש שנים. באדם שלש עשרה שנים שנקראים שני ערלה. כיון שעברו על הגוף אותן השנים והתעברה (ד"א והתעוררה) הנשמה לעבד את עבודת הקדש, היא מצוה את הגוף לרצון טוב, להכניע את אותו הנחש שהנה לא יכול לשלט כמו שהיה, שכתוב ׳ויקח אברם את שרי אשתו וגו'׳ (בראשית יב, ה) - (אברם זו י', את שרי זו ה', י' זו הנשמה לנשמה, והוא זכר, ה' זו הנשמה של הנוקבא). זה הגוף, שהוא אצל הנשמה כמו נוקבא אצל הזכר. ׳ואת לוט בן אחיו׳ - זה (יצר הרע) הנחש שלא זז כל כך מן הגוף, משום הדבקות של הגוף לא כל כך זזים (הזמן ההוא) ממנו. אבל התעוררות הנשמה תמיד מלקה אותו ומתרה בו ומוכיחה אותו ומכניעה אותו בעל כרחו, ולא יכול לשלט.
מן המפרשים
יהל אור: כדין נפקת כו'. שהקליפה שממית בידים תתפש נגד ז' תחתונות כידוע. ואמר כאן שבעים וכאן חמש וחלק אותן לשתים ששני ערלות על הברית יסוד, א' ערלה וא' עור הפריעה, והן ג"ן נגד דכר ונוקבא וכן כאן ב' קליפות, א' נגד מלכות שמסטרא נקרא יסוד…
רמ"א: תלת שנין תלת שנין כו'. במנחת יהודה דף קע"א ע"ב נתבאר יפה:
הסולם: באילנא שלטא ערלה וכו': באילן שולט הערלה שלש שנים, שהם נקראים שני ערלה. ובבן אדם, שלש עשרה שנה נקראים בו שני ערלה. כיון שאלו השנים עוברות על הגוף, והנשמה מתעוררת לעבוד עבודה הקדושה, היא פוקדת את הגוף, ומעוררת בו רצון טוב,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: